המכניס כו' כל כו'. עיין בפה"מ לרבינו בסנהדרין פ"ז דמסופק שם אם משמש מת פטור או חייב וסיים שם דמ"מ הוא דבר ערוה ר"ל דנאסרה על בעלה על ידי זה כמבואר בהך דסוטה ד' כ"ו. ובאמת נ"ל דזה ר"ל בהך דיבמות ד' צ"ה ע"א, ומה במקום שבא על איסור קל, וע"ש בתוס' בע"ב ד"ה אלא. אך כך דהרי חזינן דאין האיסור ביאה אוסרתה דהרי משמש מת דאין כאן איסור תורה ומ"מ נאסרה על בעלה משא"כ בנשיקה דלא נאסרה כלל על ידי זה כמבואר ביבמות ד' נ"ה ע"ב וכ"מ וס"ל לרבינו דזה מקרי דרך אברים ג"כ ועיין בספרי פ' תצא פסקא רמ"ב ר"י אומר פרט לאחד מחזיק כו' ונ"ל דאתי למעט כה"ג ועי' בהך דסנהדרין ד' נ"ה ע"א וביבמות ד' נ"ה ע"ב דממעט מתה משום דפסקה שארות והלא אינה ביאה כלל וצ"ל דאתיא כמ"ד מת חייב, ועיין סנהדרין ד' ע"ח דמשמע דהמיעוט הוא משום דליכא הנאה, ועיין תוס' יבמות ד' ס"ה ע"ב ד"ה כי הא ותוס' ישנים סוף נדרים ע"ש וגם יהיה נ"מ לענין אם בא באבר מת על הבהמה אם נהרגת ולא הוה כמו שגגה לקמן בהל' י"ז רק י"ל דהוה כמו קטן בן ט', וגם אם נאסרת למזבח עיין במש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ד ה"ג ע"ש בהשגות, ועיין בהך דתמורה ד' כ"ח ע"א ע"ש בתוס' ד"ה טול, ועיין ב"ק ד' מ' ע"ב: