אין מקדישין כו' ואם היו כו'. ע' בהשג' וע' תוספות ע"ז דף י"ג ובכורות דף נ"ג ויומא דף ס"ה דמחלקי בין קרקע למטלטלין וע' לק' הל' בכורות פ"ו ה"ב דאם עישר מעשר בהמה בזמן הזה דירעה עד שיסתאב והא דבכורות דף ס"א דנקט שם ימותו הוא משום י"א דמעשר בהמה דהוי שלמים וצריך פדיון ולכך ימות כמו מקדיש בזה"ז וכע' שחלקו התוס' בכורות דף נ"ג ע"א בין היכא דצריך פדיון להיכא דנאכל במומו ומה דמקשה שם בגמ' מה אריא תרי אפילו חד נמי ר"ל הי"א לחודיה דהוי כמקדיש בזה"ז וכן מוכח בתוספתא סוף בכורות דאם נתערב ט' בי' ירעה עד שיסתאב משום דא"צ פדיון ואם נתערב י"א בי' אז ימות משום דצריך פדיון וכמש"כ. אך רבינו ס"ל לחלק בין בעלים לאחר דבעלים קנסינן להו שלא לפדותן וגם אם הקדיש עבד דע"כ צריך לפדותו כמבואר בה"ט מ"מ צריך לפדותו כדי דמיו לא בפרוטה ואחרים שפיר יכולים לפדותו אף בפחות מכדי דמיו גם יש לחלק בין אם מקדיש בהמה לבדה"ב דאז א"צ שתרעה ויכולין לפדותה אף בזה"ז אף תמימה דלא שייך הדין דמתפיס תמימים כו' ובמקדיש בהמה לקרבן דאז יש תקלה דצריכה שתרעה עד שתסתאב ולכך נועל דלת בפניה וכמבואר ביומא סוף בכורות וע' ע"ז דף י"ג דמשמע שם דקאי אקדשי מזבח ע"ש בתוס' ד"ה ונשחטי' משום דס"ל דבדה"ב היה מותר לפדותו ואף דהא חשיב שם שאר דברים דיוליכם לים המלח י"ל דבע"ח שאני דחס רחמנא עליהו ע' סנהדרין דף נ"ה ותוס' תמורה דף כ"ח ע"ב ד"ה או חילוף דגבי בע"ח אזלינן לקולא וכע' הא דקדושין דף נ"ז ע"ב לא מצינו בע"ח אסורים ובירוש' ספ"ה דע"ז ע"ש וה"נ כאן. והראב"ד ז"ל ס"ל דזה דאצריך ר' יהודה ד' זוזי משום דאמר בלשון חרם וכדי לפרסם שלא נאמר דסתם חרם לכהנים וע' גיטין דף ל"ה גבי שבועת אלמנה וע' בחולין דף קל"ג גבי צריך לרשום וע' רש"י חולין דף מ"א ע"ב ד"ה שאין ותוס' שם ד"ה אומר דקלא אית ליה כדי שלא יבוא לידי מעילה וא"כ לא שייך לומר הך דעירובין דף ע"ה ע"ב מאן דידע ידע וע' נדרים דף מ"ה ע"א ברא"ש ובתוס' דאין הנדר ידוע. וע' תוס' סנהדרין דף פ' דגבי בע"ח דקדשים חיישינן לתקלה טפי ור"ל משום דאית בהו איסור עבודה וזה רק בקדשי מזבח וכמש"כ וזה ר"ל ג"כ הא דנדרים דף ט' ע"ב וא"צ לאמר כתו"י שם דגם גבי שלמים הוי איסור הנאה מה"ת רק דר"ל משום חשש עבודה בקדשים והנה הא דכאן ה"ט גבי עבד הנה לכא' ר"ל דהא דע"ז דף י"ג ע"ב עבד ישראל היינו במילה וטבילה ככל עבדים ועבד עכו"ם ר"ל עבד תושב כמו הא דכריתות דף ט' דא"ל דהיינו עבד עכו"ם כמו הא דתוספתא דע"ז פ"ד דהא ע"כ כאן מיירי דיש לו בו קנין הגוף דאל"כ היך חל ההקדש ועכו"ם אסור לקימו וע' יבמות דף מ"ח ע"ב ובתוספתא פ"ד דע"ז אם עבד כה"ג מותר למוכרו לעכו"ם אך שם קאי אגר שנפלו לו עבדים עכו"ם בירושה דאז אין לו בהם קנין גמור דהא אינו יורש את אביו רק מדרבנן כמבואר בקדושין דף י"ז ע"ב וע' גיטין דף מ"ד ע"א גבי המוכר עבדו לעכו"ם דבעי שם חוץ מן המצוות מהו וביבמות דף מ"ח ע"ב דמוכרן לעכו"ם משום דאסור לקימן אך י"ל דשם ג"כ אין לו בהם עדין קנין גמור ע"ש דף מ"ו ע"א והל' עבדים פ"ט וגם י"ל דהא דגטין שם גבי קונסין אותו קאי אמכרו ביריד כמבואר בתוספתא דע"ז פ"ד ובירוש' פ"א דע"ז וגם הא קי"ל דגר תושב מצווין להחיותו כמבואר בכ"מ וצריך לחלק בין עבד תושב לגר תושב וע' ירוש' יבמות פ"ח וערובין פ"ו ה"א. אך י"ל דמיירי כאן שאינו עובד ע"ז רק שלא קיבל בפני ב"ד וכדמוכח מדברי רבינו בהל' מלכים דזה בכלל בן נח וע' רש"י סנהדרין דף נ"ז ע"א ד"ה לא מעלין אך מלשון רבינו הל' מלכים פ"י ה"י לא משמע כן. דגם בלא קבלה בפני ב"ד מצווין להחיותו אך י"ל דשם איירי בזה"ז דאין מקבלין גר תושב וא"א שתהיה קבלה בב"ד וראיה לזה דכתב שם דאם הביא עולה מקבלין מהם ומשמע רק כה"ג וק' הרי מבואר בחולין דף י"ג והובא בהל' מעה"ק פ"ג ה"ב דגבי עכו"ם אין נ"מ דגם אם עובד ע"ז מקבלין מהם קרבן אך י"ל בין בזמן הבית לזמן הזה דאז רק אם משמר ז' מצוות וכמו הא דזבחים דף קט"ז ע"ב ע"ש גבי אופרא הורמיז ובזה א"ש קושית תוס' ב"ב דף ה' ע"א ד"ה יתיב דיש לחלק בין ב"נ לעכו"ם וע' רש"י נדה דף כ' ע"ב ובסנהדרין דף נ"ז ע"א דמוכח דחיוב צדקה מוטל גם על ב"נ וע"ש דף כ"ו גבי אוכלי דבר אחר וסוטה דף מ"ח ע"ב ודף כ"א ע"א וב"ב דף ד' וכ"מ ובאמת לשון הגמ' דזבחים דף קט"ז ע"ב ודף קט"ו ע"ב דנקיט שם בזה"ז משמע דרק בזה"ז ולא בזמן המקדש דאז אסור להקריב קרבן בכל מקום והטעם דמוכח מלשון המשנה דזבחים דף קי"ב ע"ב דבזמן נוב וגבעון הבמות מותרות רק בא"י ע"ש בפהמ"ש וע' ספרי פ' ראה פ' ע' דנקט שם ר' יהודה ולא עולת עכו"ם שהקדישה בחו"ל אך י"ל דר"ל כגון קרבן של ב"נ בע"מ דבבמות ב"נ כשר ובביה"מ פסול כמבואר בתמורה דף ז' ובכ"מ וזה אם הקריב ישראל בחוץ פטור אך זה יהיה נ"מ לר"ע דס"ל דדוקין שבעין אם עלו לא ירדו אך באופן אם קדם הקדשן למומן וע' בכורות דף ט"ז ע"א דגבי קרבן דחל עלהם הקדש חייב בחוץ אם שחטו גם בדוקין שבעין ובבמה שלהן דכשר. גם י"ל דזה הוי כמו הא דזבחים דף קי"ב ע"ב דאם הקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות פטור מכרת וה"נ כן ונ"מ לגר שנתגיר והיו לו קרבנות שהקדיש והקריבן בחוץ ובזה י"ל דברי התוס' מנחות דף ק"ט ע"ב ד"ה והעלה ע"ש דר"ל כגון בע"מ בדוקין שבעין וע' ירוש' מגילה פ"א ה"ז גבי הא דאנטונינוס אמר לרבי בנה מזבח וגנוז אבניו ומשמע דוקא בנין ע' זבחים דף ק"ח דמזבח הוא בנין ולא מאליו דפסול לבמה דמחלוקת בזה וע' פיהמ"ש זבחים שם דאסור לישראל לבנות המזבח וכן משמע מלשון רבינו סה"ל מעה"ק וזהו כונת הגמ' בזבחים דף קט"ז שם ואסור לסיע דר"ל דקאי אבנין המזבח דהוי רק לאו דלא תקים לך מצבה ע' נדרים דף כ"ב וע' ערכין דף י"א ע"ב דיש שם סברא דגבי איסור לאו מותר לסיע גם י"ל דלכך אסור במה בחו"ל משום טומאה דגזרו על ארץ העמים ע' תוס' מגילה דף י' ע"א ובזה א"ש לשון הגמ' דזבחים דף קט"ז ע"ב דנקט שם היכא דמסקא ארעא שירטון ע"ש ברש"י אך הטעם משום דבזה לא גזרו משום ארץ העמים ע' אהלות פי"ח. וע' ריטב"א ז"ל מכות על דף ט' ע"א וספ"ח מהל' מלכים: