כשפודין ההקדשות כו' חזר בו כו'. והנה גבי הני נקט למשכנו מנכסיו וגבי הך דחזר בו הראשון נקט נפרעין וכן הוא במשנה והנה כבר הארכתי בזה לעיל לפי מש"כ בעה"מ בפ"ד דב"ק בשם גאון לחלק דהיכא דהחיוב הוא רק משום גזיה"כ אין ב"ד יורדים לנכסיו בגדר גביה רק בגדר כפיה. וכן נ"מ בין קרקע למטלטלין ע"ש. וע' תוס' ב"מ דף קי"ד ע"א ד"ה מה דס"ל דהך דחייבי ערכין ממשכנין אותם אינו בגדר גביה. וע' תוס' ר"ה דף ו' ע"א ד"ה יקריב. וע' הל' שקלים פ"א ה"א דצריך למכור כסותו אך שם ר"ל שעליו מוטל החיוב למכור אבל ב"ד אינם יכולים למכור כסותו רק בגדר כפיה והנה כאן בתוספתא פ"ד נקט דאם חזרו בו כולם נוטלים מכולם עשר עשר והמקח נשאר לראשון ולא נקט כמבואר כאן בדברי רבינו דעושים הכרזה אחרת והראשון א"צ לשלם רק מה שחסר לעשרה והנה כך דכ"כ לעיל דיש פלוגתא בירוש' בפי"א דכתובות דהך הכרזה היכי מיירי אם כבר נתנו להם כשומתן רק דמכריזים להוסיף על ההקדש או מיירי שעדין לא נתנו להם והנה כ"כ בזה לעיל דמה שנותן יותר מכדי שומא זה הוי כמו הקדש חדש והמותר לא בגדר הקדש שני והנה כאן במשנה נקט מוכרין אותו בשויו ומשמע דר"ל כפי ששמו אותה והני מוסיפין על השומא ורבינו ז"ל כתב דמכריזין על ההקדש פעם שני והנה תוס' קדושין הנ"ל כ' דהיכא דנשתנה השער לא שייך הדין דאמירתו כו' דהוא לא רצה להוסיף על ההקדש והנה ע' כתובות דף צ"ג מחלוקת דרבי ור' נתן ובתוס' שם ותוס' גיטין דף נ' ע"ב ד"ה גובה ופ"כ מהל' מלוה מבואר שם לשיטת רבינו דהיכא דיש שעבוד נכסים כל הנכסים שלו משועבדים לחוב מועט כמו לחוב מרובה והנה כ"כ דגבי פדיון הקדש יש בזה ב' דברים א' גדר ממון וא' גדר איסור וע' הל' גניבה פ"ב ה"א וכן הוא בתוספתא ב"ק פ"ז דהגונב הקדש אף דבמזיד ליכא מעילה מ"מ צריך לשלם הקרן ור"ל לא בגדר איסור רק בגדר ממון וכן ר"ל הא דפ"א דהל' מעילה ה"ג כל המועל בזדון לוקה ומשלם ר"ל לא בגדר פרעון רק בגדר הפסד הקדש וע' מנחות דף צ' גבי מספק סלתות ודף צ"ח גבי אומנין וע' פהמ"ש שקלים פ"ז מ"ה דצריך לשלם להבעלים ורש"י חולין דף פ"א ע"ב אם אכל מעש"ש בגבולין אך המעות שמשלם צריך להקדישם וי"ל דזהו כונת הירוש' כתובות פי"א גבי ר"י ור"ל אי צריך להביא קרבן מעילה דר"ל כך דעל הדמים שהוא מוסיף אי צריך להקדישם דהאיסור כבר פקע ובלא הקדש אי נהנה מהם אי צריך להביא קרבן מעילה או שא"צ להקדישם דחלה עליהם קדושה ממילא וע' מעילה דף י"ב ע"ב גבי פרש וזבל. וא"כ לפ"ז אי מיירי כאן דהב"ד שמו אותן בכך וא"כ אם אמר הפודה הרי היא שלי בכך וכך וכן השני ומחמת אמירתו לגבוה יש עליו חיוב איסור וחיוב ממון ונשתעבדו הנכסים מחמת הממון של הקדש ואז אם חזרו כולם בב"א שפיר י"ל כשיטת הראב"ד ורש"י ז"ל דבן חמשים צריך לשלם חלקו גם במ' וכן במי שאמר עלי כופין אותו ליקח ההקדש כיון דכבר שמו אותו כן ומה שאין כופין את בן נ' כיון דהני שותפים עמו בפדיון משא"כ היכא דאינו שוה כ"כ רק דהוסיפו כ"א על ההקדש והוי כמו שהקדישו מחדש אז הוי רק בגדר נדר ואין יכולים לגבות ממנו רק בגדר משכון ולא נשתעבדו הנכסים ולכך אין כופין את הראשון שיפדה אותה רק צריך ליתן את ההוספה וגם משום די"ל דנ"מ דאם יפדה את החפץ אח"כ אם ירצה לפדות את הפדיון לא יצטרך להוסיף עליו חומש דהוי הקדש שני משא"כ אם כאו"א יתן הוספתו להקדש אז אם ירצה לפדות את ההוספה יצטרך להוסיף חומש ומדברי רבינו ז"ל נראה דהב"ד שמו אותה בי' ולכך מאותו שאמר עשר נפרעין ממנו דשוב הוי בגדר שעבוד נכסים ומה שאין כופין אותו ליקח ההקדש כמבואר בתוספתא הנ"ל י"ל דמיירי כאן שיש בעלים דאז אם חזרו הם כופין את הבעלים ליקח כמבואר לק' בה"ה ולעיל פ"ה ע"ש: