לעולם כו' ואין זה חסידות אלא שטות כו'. ע' בפה"מ פאה פ"א ובירוש' שם ומשמע שם מדברי רבינו דרק כל ממונו אין זה חסידות אבל יתר מחומש שפיר מותר וזהו פלוגתא דתנאי כאן בערכין וע' ב"ב דף קמ"ח ע"ב אך שם קאי אשכ"מ וע' כתובות דף ס"ז ע"ב דלאחר מיתה מותר עד פלגא וע' שאלתות פ' תרומה דרק עד שליש והטעם משום דס"ל כמ"ד בתוספתא סוף פאה דהיכא דרוצה להציל ליתן לקרוביו נותן להם ב' חלקים ע"ש אך אנן לא קי"ל כן רק מחצה וע' בשאלתות שם דמשמע דרק להפקיר ולבזבז אסור אבל ליתן במתנה שרי כיון דזה עביד מדעתיה ויש לו בזה טוה"נ וע' גיטין דף נ"ב ע"א גבי אפטרופוס דדבר שאין לו קצבה אינו יכול וע' תוס' כתובות דף נ' ע"ב דהיכא דיש לו קצבה למעלה מקרי ג"כ יש לו קצבה וא"כ קשה הא צדקה ג"כ יש לה קצבה עד חומש וצ"ל דפדיון שבויים דהיא מצוה מחויבת שאני וגם הוי בגדר לאו דלא תעמוד כו' ע' סנהדרין דף ע"ג. וע' כתובות דף מ"ח ע"א וב"ב דף ח' ע"א וע' תוס' ב"ק דף ט' ע"ב גבי אתרוג ובירוש' פאה פ"א ה"א מוכח דאף למ"ד גבי כיבוד אב משל אב ע' קדושין דף ל"ב דמוקי הך כשיזרוק ארנקי משל אב זה רק אם האב עושה כן אבל אי מצוה לבן לעשות אז מחויב לעשות זה אך באופן שיש לו אחרים ע"ש דזה הוי חיוב מצוה כיון שמצוה לו ובזה א"ש קושית תוס' והר"ש שם ע"ש וע' לק' הל' ממרים פ"ו ה"ז וב"ד כופין על בזיון ואף דמבואר בחולין דף ק"י ע"ב דאין ב"ד כופין זה רק לכיבוד אבל לבזותו אסור וכופין ע"ז וע' תוס' כתובות דף פ"ו ע"א וכמבואר בהל' ממרים פ"ה בסופו ע"ש. וגם י"ל דנ"מ בין צדקה לקרובים דמוטל עליו. ע' נדרים דף ס"ה ע"ב גבי כל הנופל כו' ובקדושין דף ח' ע"ב כי היכי דמחיבנא ובירוש' פ"ב דקדושין ה"ג דלא ס"ל כן. וע' כתובות דף מ"ז ע"א גבי כסא נקיטא לה ע"ש ברש"י דאם יחסר לא ישלים ומשמע דאין כופין אותו וע' קדושין דף י"ח ע"א וכבר הארכתי בזה במקום אחר: