קדשי בדק הבית כו' זו חליפת זו כו'. הנה בירושלמי פ"ב דנזיר הוה זה מחלוקת אי חליפין הוא לשון תמורה או לשון חילול ומהני בקדשי בדה"ב וע' תמורה דף ט' ע"א דלשון חליפין הוא תצא זו ותיכנס זו וא"כ לפ"ז אמאי לא מהני זה בקדשי בדה"ב וכבר הארכתי בזה בח"א בהל' מא"ס דר"ל חליפין לא חליפי הקדושה רק חליפי הדבר וכ"ז שלא נתחלפה הקדושה א"א להחליף הבהמה וכבר הארכתי בזה לעיל דגבי אדם אחר שאינו המקדיש גם בחילול הקדושה לא קנה הבהמה של הקדש רק בזמן שיבואו הדמים להגזבר וכמו שמדוקדק לק' בהי"ב וי"ג ליתן דמים ונתן הדמים וכן בתו"כ פ' בחקותי פ"י פ"ד אם נתן הכסף הוה שלו ואם לאו אינו שלו וע' בתו"י יומא דף ס"ב ע"א ד"ה לקיחתו דרק אם קיבל המעות אז ניקנין להקדש. אך י"ל דשם שאני כיון דהוי כפרה ומלבד דצריך שיהו קדשין בעי שיחסר ממון כמבואר בשבועות דף י"ד ובתוספתא דמנחות פ"י וכ"כ בזה וע' רש"י ב"מ דף צ"א ע"א ד"ה וסופג משום לאו דלא יחליפנו והטעם דכיון דאז כונתו דתצא זו ותיכנס זו וע' תמורה דף ט' ע"א דמוקי לה בשל אחרים ור"ל דהבהמה של הקדש היתה משל אחרים ואז שייך שפיר לשון חליפין דאף במקום שיש חילול ההקדש כ"כ דלא מטי חליפין ליד גזבר לא קנה הוא הבהמה והנה רבינו ז"ל ס"ל דגם בשל ציבור ושותפות יש מלקות ושם הוי רק לאו דלא יחליפנו וכמש"כ לכך פירש"י כן דלאו דלא ימיר הוי לאו הניתק לעשה לפי טעם רבינו ברה"ל תמורה ע"ש וע' ר"ה דף ה' ע"ב ומנחות דף פ' ע"ב דנקיט שם לשון חליפין גם על חילול וצריך לחלק דשם איירי בקדשי מזבח שנפל בהם מום דשם מלבד חילול הקדש צריך ג"כ להקריבו דבזה לא שייך כל היכא דאיתא בי גזיה דרחמנא איתא כמבואר בחולין דף קל"ט ולכך שייך זה הלשון גם בחילול: