כל הפודה כו'. והנה למ"ד ב"ב דף ע"ט ע"ב דיכול להקדיש דשלב"ל וכן לשיטת הראשונים נדרים דף ל"ד ע"ב גבי הפקר דיכול להקדישה ע"ש בר"ן וברא"ש אם צריך להוסיף עליו חומש אי מקרי שלו והנה בפ"ה דמעש"ש ה"ה בהא דבשביעית פודהו בשויו י"ל דר"ל דא"צ להוסיף חומש כיון דשביעית חלה על הקדש כמבואר בירושלמי ספ"ז דפיאה וגם איסור שביעית קדים לדינא דרבעי דזה חל גם על עשבים כמבואר בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ד וכ"מ ובירושלמי חלה פ"א סה"ד ורבעי לא הוי רק לאחר זמן בוסר וכמבואר בקדושין דף נ"ד ע"ב וכ"מ וע' תוס' ב"ק דף ס"ט ע"א ד"ה והצבועין ולכך פקע שם בעלים ממנו לענין זה דא"צ להוסיף חומש וע' ב"ק דף ס"ט ע"ב לענין פדיון אוקמה רחמנא ברשותו ואף דקי"ל דמקדיש מוסיף חומש זה רק בדבר שלו ובאמת בירושלמי במעש"ש שם בה"ג אמר דמחלוקת דב"ש וב"ה בכרם רבעי אי יש לו חומש זה רק בשביעית וא"כ מבואר דלב"ה גם בשביעית י"ל חומש וע' כלאים פ"ז מ"ה מי שזרע כרמו בשביעית דאמר שם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכ"כ מזה בח"א וע' הלכות מעש"ש פ"ז ה"ח ואע"פ דמוסיף חומש וע"ש בהשגות ור"ל דלא נימא דכיון דקנה במעש"ש שהוא ממון גבוה אף דלענין מעש"ש עצמו רחמנא גלי דצריך להוסיף חומש מ"מ לענין שלמים לא קמ"ל והטעם משום דפקע גדר מעש"ש בלקיחתו כמבואר שם וכ"כ בזה וע' לעיל פ"ו הי"א ולק' הל' מעש"ש פ"ג הכ"ה גבי המקדיש מעש"ש לבדק הבית ולא נקט שם דאם בעה"ב פודהו צריך להוסיף ב' חומשין כמו הא דמנחות דף פ"ב ע"א גבי המתפיס מעש"ש לשלמים ע"ש והטעם משום דלא מיקרי בעלים לההקדש:
והחומש. שמוסיף ר"ל לענין דצריך להוסיף חומש אם פודה את החומש וכמבואר ב"מ דף נ"ד ע"ב וע' הל' מעילה פ"א דהביא זה גבי חומש שמשלמין אם מעל ומשמע שם דעל הקרן א"צ להוסיף חומש אך בפי' הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא פ"כ פי"א מבואר להיפך רק דגם התשלומין מיקרי מקדיש ולא מתפיס והוי הקדש ראשון והטעם דחומש מקרי הקדש ראשון לגבי פדיון בגמ' יליף לה מקרא ע"ש ברש"י ומשום דכיון דקי"ל דחומש לא מעכב לפדיון לא מקרי הקדש שני וע' לק' הי"א בסופה דאם שם את הטלית בי' סלעים תחת טלית של הקדש אז הב' א"צ להוסיף חומש אם פדה אותה אח"כ אבל ברישא אם היה שניה יפה מהראשונה צריך להוסיף חומש גם עליה משום דאז אמרינן כמו הא דירושלמי פ"ד ה"ג דמעש"ש דאדם עשוי להרבות בהקדשין והוי הקדש ראשון וא"כ שוב צריך להוסיף חומש ואף דבלא הראשון לא היה מוסיף וע' ירושלמי ע"ז פ"ה ה"א גבי אם נתן לו הכל בשכרו ר"ל יותר מהשכירות אם הכל אסור בהנאה או רק מה ששוה וע' פסחים דף פ"ט ע"ב גבי הכל יפול לנדבה דאף דנתן יותר מ"מ כיון שבא עי"ז שם הראשון עליו וע' ב"מ דף ס"ה ע"א בהא דאביי ורבא גבי ריבית אי מוציאין הכל ממנו ובתמורה דף כ"ט ע"א דאתנן תופס אף ביותר ממה שהתנה עמה וכולם שם אתנן עליהם ע"ש וכ"מ וע' בפסחים דף צ"ח ע"א ברש"י שם גבי הא דפסח שנתערב בזבחים דמפרש שם דאם נסתאב מביא מעות ומחללם ולא נקט בהמות כמו בע"ב והטעם כך דהא צריך להביא עכאו"א כיפה שבהם וגבי מעות שפיר תפיס אף דאינו שוה כ"כ משום דאמרינן דהוה כמקדיש מחדש. אבל גבי בהמה לא שייך זה. וע' מנחות דף ק"ו ע"ב ודף ק"ח דאמר שם נסתאב שאני. וע' בתוספתא פסחים פ"ט ע"ש. אך באמת רש"י ז"ל גם בע"ב שם מפרש שיחלל הבהמה על המעות וכ"כ בזה במ"א. הרי חזינן דאף דזה בא מחמת הקדש הראשון מ"מ כיון דא"צ זה הוי הקדש ראשון ולא הקדש שני וה"ה גבי חומש כה"ג כיון דלא מעכב. והנה לפי שיטת רבינו בפהמ"ש במס' מעש"ש פ"ד מ"ח דמבואר שם דס"ל דהחומש מצטרף עם הקרן שיהי' בו ש"פ ע"ש ואף דהא קי"ל דכל שאין בחומשו פרוטה אינו מוסיף חומש זה רק אם בתחילה היה כך אבל זה שיש בו שיעור שפיר מצטרף לענין הנשאר וא"כ חזינן דהחומש פועל בקרן שיצטרף עמו. ואף דהוא מין אחר ואינו מעכב וע' זבחים דף ק"ח ע"א גבי ראש בן יונה מלח משלימו ומצטרף לכזית כיון דאיפריש מצוה לאסוקי. וע' שבועות דף ל"ח ע"א דג' טענות אינן מצטרפות לש"פ לגבי קרבן ע"ש ברש"י במחלוקת דר"א ורבינא: