המקדיש כל נכסיו כו' שההקדש מופקע כו'. הנה רבינו ס"ל כמבואר בירוש' פ"ח דכתובות דהוי הקדש גמור מה"ת ומועלין בו דס"ל דהקדש גם של בדה"ב מפקיע מידי שעבוד וכן סבירא להו להתוספות בערכין דף כ"א ע"א וב"ק דף ל"ג ע"ש רק איסור הקדש אבל ממון הקדש אין כאן דהרי הממון משועבד לבע"ח ואם יפדו לא הוי כמו קנין מיד ההקדש ע' ירוש' ב"ק פ"ז ה"ג דהפודה אינו כלוקח לענין מעשר ע"ש רק סילוק האיסור וא"כ הוי כמו הקדש שזל וזהו כונת הירוש' בכתובות שם וע' ע"ז דף נ"ב ע"ב דכיון דובאו בה פריצים וחללוה ופקע איסור ההקדש פקע גם ממון הקדש ע"ש ברש"י דכ' דקנינהו בהפקירא אך יש לחלק בין קדשי ציבור דשם שייך רק איסור ולא ממונות וכן כלי שרת ואבני מזבח כיון דלית בהו פדיון כמבואר שם וע"ש דף נ"ד ע"ב ברש"י ד"ה איתסר דיכול לפדותן והטעם כך דע' תוס' מנחות דף ק' ע"ב ומעילה דף י"ט ע"ב ותו"י נדרים דף כ"ח ע"ב ולק' בהל' איסו"מ פ"ו אך זה רק אם עדיין הוא ראוי להיות כלי שרת אבל כאן כיון שאינו ראוי ס"ל לרש"י דיש לו פדיון דהקדושה שיש עליו פקע מחמת איסור ע"ז ואף דשם דף נ"ב ע"א ובשבת דף צ' ע"א ופ"א מהל' בהב"ח הט"ו מבואר דאם נפגמו נגנזין וע"ש בבעל המאור ובמלחמות. ובנדרים דף ס"ב ע"א דלא כהרמב"ן ז"ל רק גם בכלי שרת אמרינן זה אך מ"מ ע"ז חמיר ונסתלקה ממנו הקדושה וכמו דמבואר שם בגמ' דלס"ד דריב"ש דבעי משיחה חדשה אף דבכל מקום לא בעי זה וע' במנחות דף ק"א ע"א גבי טומאה דדי בטבילה ולכך כאן דע"ז חמיר בעי משיחה וי"ל פדיון וגם לא שייך הטעם דכיון דאשתמש בו לגבוה לאו אורח ארעא כו' דזה רק בלא פדיון כיון דנפק לחולין מעצמן אבל בפדיון מותר וע' רש"י שם דף נ"ד ע"ב. וכאן כיון דליכא ממון שוב די בפדיון כ"ש להפקיע האיסור וכהשגות לק' פט"ו מהל' מעה"ק ה"ז רק כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון בעי דינר כן הוא בירושלמי דכתובות שם וזהו ג"כ מה דאמרינן בערכין דף כ"ט ע"א ד"ה זוזי בעי לפרסומא דמילתא וע' הל' ע"ז פ"ד הי"ג דגבי קדשי בדה"ב של עיר הנדחת יפדום ואח"כ ישרפום הרי דלאחר הפדיה חל עליהם איסור עיר הנדחת ולא אמרינן יצא זה שמחוסר פדיה כע' הא דחולין דף פ"ד ע"א משום דאממון של הקדש חל איסור עיר הנדחת גם קודם פדיון רק מחמת איסור הקדש ולכך אחר הפדיון חל כע' הא דב"ק דף מ"ט ע"ב גבי ולדות כיון דשיכא כו' וע' יבמות דף ע"ט גבי נתינים דכיון דיש חלק מזבח שוב הדר עליה גם חלק עדה: