הקדש טעות כו' דינר זהב כו'. והנה אם אמר דינר זהב ועלה בידו כסף שוה דינר זהב אי הוי הקדש בירושלמי כאן אמר דנמצא סלעים אינו קדוש וע' ירושלמי שבועות פ"ו ה"ג דמביא שם בשם תוספתא דמעש"ש דאם אמר שמונה דינר זהב ונמצא נ' סלע או מאתים דינר הוי מעש"ש הרי חזינן דר"ל שויו אך בתוס' פ"ה דמעש"ש אין הגירסא כן וע' ב"ב דף קס"ה ע"ב דגבי דינרי כסף אמר אין פחות משני כו' וגבי זהב אמר אין פחות מבשני ור"ל דגבי כסף בעי דוקא וגבי זהב גם שויו וע' סה"ל מלוה ולוה דגבי זהב נקט שוה וע' שבועות דף ל"ח ע"ב ודף מ' ע"א וברש"י ובתוס' שם וכן מוכח בתוספתא פי"א דב"ב דגבי דרכון רק שוה ולא דוקא וע' בירושלמי שקלים פ"ב ה"א ובאמת זה תליא במחלוקת דב"מ דף מ"ד אי דהבא טבעא או פירי וכן פליגי בזה תנאי בכתובות דף ס"ז ע"א רשב"ג ורבנן ע"ש וע' פ"ה מהל' מעש"ש הי"ג וע' בכורות דף נ"א ע"א דבעי דוקא מטבע גבי מעש"ש:
התפיס. בה אחרת כו'. ע' בכ"מ. וע' ע"ז דף נ"ב ע"ב גבי ישראל אדעתא דעכו"ם פלח אמרינן דאם העכו"ם מבטל גם הישראל חוזר בו ולכא' קשה הא מבואר בב"ב דף קכ"ט ע"ב דגבי ע"ז לא מהני חזרה תכ"ד וע' ירושלמי פ"ז דדמאי ה"ה דלכך גבי תמורה לא מהני תכ"ד משום דא"י לשאול על תמורתו וכמבואר לעיל בפ"ד מהל' נדרים ה"ז ע"ש וע"כ צ"ל דכיון דהוא עצמו לא עשה רק נמשך אחרי העכו"ם וכיון דהעכו"ם ביטלה גם שלו נתבטל ולכך מדיק הרשב"ם ב"ב דף ק"ל ע"א ד"ה חוץ ממקדש דרק אם אמר שהמעות יהי למתנה לה רק שחוזר מהקדושין אז לא מהני חזרה אף תכ"ד אבל אם חזר מנתינת הכסף דלזה מהני חזרה תכ"ד וממילא פקעו הקדושין כיון שלא נתן לה כלום וכ"כ מזה בהל' גירושין פ"ו ויהי' נ"מ ג"כ לגבי שוטה שקידש דאף אם נימא כשיטת הראשונים דלענין איסור רק הני סימנים שמסרו לנו חכמים דהם סימני שטות (ע' חגיגה דף ג') אבל שאר סימנים לא אך הא לענין קנין כל שהוא שוטה גמור ודאי לא מהני אפילו במטלטלין ולק' בהל' מכירה אבאר זה וא"כ איך מהני קדושי כסף שנתן לה ורק קדושי ביאה י"ל דמהני וכע' שחילק הירושלמי ביבמות ר"פ חרש ע"ש דדוקא אם קידש בכסף אבל אם קידש בביאה שפיר מהני אך מגיטין דף ע"ח ע"ב דמבואר שם דקרוב לה רק לגיטין וקדושין מהני ולא לקנינים הרי חזינן דשאני קנין קדושי כסף משאר קנינים והקדושין והקנין בא כאחד ובאמת זהו כונת הגמ' בכ"מ גבי כל דמקדיש כו' תינח דקדיש בכספא משמע דהקנין להקדושין הוי ב' דברים דכיון דמהני ההפקר לענין כסף קדושין ממילא בטלי הקדושין ולק' אבאר זה אך אפשר לאמר דכונת רבינו כאן כע' הא דכריתות דף כ"ד ע"א דאמר שם דלר' מאיר דס"ל דאם הביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דיוצא לחולין ולא ס"ל הטעם דלבו נוקפו ר"ל דהטעם דרבנן דכיון דגם בלבו הוא ספק שמא לא חטא ומ"מ מפרישו אמרינן דמקדשו אף אם לא חטא וכע' הא דנדרים דף פ"ז ע"א גבי אמרו לו מת לו מת וסבור שהוא אביו ונמצא בנו דיוצא ידי קריעה דאמרינן שלא בבירור קרע ע"ד אביו וזהו מה דמחלק בכריתות דף כ"ד ע"ב בין אשם ודאי לאשם תלוי ולק' אבאר זה. אך ר"מ פליג על זה וס"ל דע"ד דחטא הוא מפריש וכיון דנתברר אח"כ שלא חטא הוי חולין אך מ"מ אי חזינן שהפריש ב' אז אמרינן דגמר ומקדיש אף אי אינו צריך כלל וכן מבואר בירושלמי שקלים פ"ב ה"ג וה"נ ס"ל לרבינו דכיון דהתפיס בה אחרת אמרינן דגמר ומקדיש אף בטעות וא"כ י"ל דשניהם קדשי וע' קדושין דף מ"ו ע"א דנתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת שפיר יש בה חשש נשואין דכיון דעבד בה תרתי נראית כיתומה בחיי האב אך רש"י שם פי' משום דמוכח דמחל האב וכע' הא דכתובות דף ס"ח ע"ב גבי פרנסה אם בגרה ונשאת וע"ש דף ע"ג ע"ב ובראשונים שם וב"ב דף קכ"ו ע"א: