אמר לה יקדשו כו'. ע' בכ"מ בשם הר"ן. והנה בירושלמי כאן מבואר כדברי רבינו דמעלה לה מזונות וד"ה קדשה. אך י"ל דירושלמי לשיטתו בפי"א ה"א דאינה יכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה משא"כ לדידן וע' ב"מ דף י' ע"א דאף דפועל יכול לחזור בו מ"מ כ"ז דאינו חוזר בו הוי ידו כיד בעה"ב הרי חזינן דמ"מ מקרי ידו קנויה לבעה"ב אך שם שאני דאדרבה דע"י שידו קנויה לכך יכול לחזור בו מחמת עבדי הם כו' וגם אם חוזר בו לא הוי פועל משא"כ גבי אשה דחזינן דזה לא הוי קנין גמור כיון דיכולה לחזור בו וע' תוס' ב"ק דף ע"ט ע"א ד"ה תקנו דהיכא דיכול לחזור בו אינו מתחיב במשיכתו וע' תוס' ע"ז דף ס"ב ע"א ד"ה לקוטי ובר"ן ז"ל נדרים כ"ט גבי קנין לזמן ובירושלמי פ"א דתרומות סה"א מה דמחלק בין אפוטרופוס לעולם לאפוטרופוס לשעה וע' תוס' ב"מ דף ו' ע"א ד"ה והא דאף אם אח"כ יכול לחזור ולתוקפה מ"מ לא פקע ההקדש ע"ש וע' רש"י גיטין דף ט' ע"א גבי אינו חוזר בעבד משום דזכו בו שמיא וב"ב דף פ"ח ע"א גבי הא דרב ספרא דכיון דחל הקנין אף דיכול להתבטל מ"מ שוב לא פקע לענין חיוב מעשר לשיטת רבינו בהל' מעשרות וע"ש ברמב"ן ג"כ מחמת זה הטעם וע' תוס' כתובות דף פ"ו ע"א ד"ה אמר דאף דיכול לאמר לא ניחא לי מ"מ כ"כ דלא אמר כופין וע"ש בתוס' דף צ"ח ע"ב ד"ה אמר גבי שליח ובערובין דף ס"ה ע"ב גבי היכי דמצי לסלק וע' רשב"ם ב"ב דף קי"ג ע"ב ד"ה רצו דהיכא דיכול לחזור אין עליהם שם דיינים ואין דיניהם דין ותוס' שם דף קי"ד ע"א ד"ה ניחוש ע"ש ואף דבכתובות דף י"א ע"א גבי גר קטן דיכול לחזור בו התם שאני כע' דמחלק בירושלמי דמאי פ"ו ה"ג במה דמקשה שם מהא דכהנת שמכרה שדה לישראל ונישאת לישראל ונתארמלה דהמעשרות שלה כמתחילה וגבי מוכר שדה והלוקח מכרה לאחר וחזר ולקחה אין לו במעשרות ותירץ דגבי כהנת השדה לא יצאה מרשות הלוקח הראשון משא"כ גבי מוכר שדה דיצאה מרשות שניהם וה"נ גבי עבד דאף אם נימא דיכול לחזור בו מ"מ נשאר הוא תחת האדון הראשון משא"כ גבי גר קטן דלאחר שהגדיל נשתנה לגמרי ונעשה דבר חדש לכך לא שייך בו זכו בו שמיא ובזה א"ש מה דגבי מיאון קי"ל דדי במיאון בזמן שהיא קטנה ע' יבמות דף ק"ז ע"ב וגבי מחאה דגירות צריך דוקא לכשיגדיל וכמש"כ ובאמת קושית הירושלמי הנ"ל מהא דכהנת י"ל דגבי כהנת שנשאת לישראל מה דאינה אוכלת בתרומה לא משום דנשתנה גופה וכמבואר בתרומות פ"ז ובסנהדרין דף נ"א וכ"מ וכן מה דארוסה אוכלת בתרומה הוא ג"כ רק בגדר קנין לא בגדר עצם וכמש"כ רבינו ז"ל בפיה"מ בגטין דף י"א ע"ב מה דאמר שם מפני שהוא קנינו וזהו ג"כ מש"כ רש"י שם דף י' ע"א ד"ה ופרכינן דכתב שם דלכך לא הוי זכות קדושין שאינו חייב במזונותיה וקשה הא מן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה אך לפי דברי פיה"מ א"ש דמה שאינו רק מחמת קנין לא חשיב זכות וכ"כ בזה בח"א לחלק בין ארוסה לנשואה. גם י"ל דגבי גר אם נימא דלא יהא יכול לחזור בו אז לא הוי מצי רבנן לתקן לגיירו כשהוא קטן אם נימא דזה רק מדרבנן דשוב לא הוי זכות וע' תוס' כתובות דף מ"ד ע"א ד"ה הגיורת ובסוטה דף כ"ה ע"א עבדי ב"ד מידי דאתי בעל כו' ור"ל כמש"כ לעיל בשם הרשב"ם דהיכא דיכול לבטל אין זה בי"ד וא"כ לכא' קשה היך מהני הגירות גבי קטן וצ"ל בין היכא דהב"ד עושים הדבר להיכא שב"ד רק מקיים הדבר וע' תוספתא כתובות פי"א גבי אם שמו לה בי"ד מה ששמו שמו ותוס' שם דף נ"ה ע"ב גבי הרשאה בד"ה שאם. וע' ר"ן ז"ל נדרים דף פ"ה ע"א בשם הרשב"א ובירושלמי תרומות פ"א ה"א על הא דישראל שאמר לבן לוי כור מעשר כו' דלאחר שעשאו תרומה א"י לחזור בו אך שם אמר הטעם דהוי כמו שליח וע' תוס' כתובות דף ק"ב ע"א דמוכח שם דזה הוי קנין גמור כ"ז שלא חזר בו אך באמת י"ל דס"ל לרבינו כמש"כ התוס' עירובין דף ע"ט ע"ב ד"ה ועל דהיכא דמספקא במעשה ידיה לא מקרי אינה מתפרנסת ממנו רק דמע"י הוי כמו שהוא נותן לה וא"כ י"ל דה"ה אם היא אומרת איני ניזונת ואיני עושה ר"ל ג"כ שמעשה ידיה יהיו תחת מזונות וזה תליא אם הוי סילוק לעולם ע' תוס' שם דף מ"ז ע"ב וכ"מ: