אין אדם מקדיש כו' ע' ב"ב דף ע"ט ע"ב ובתוספתא נדרים פ"ו גבי שור זה הקדש וע' ערכין דף כ' ע"ב. וע' הל' מעילה פ"ה ה"ו דמוכח שם דאם הקדיש את הבור אף דאין מועלין בהמים דלא חל עליהם שם הקדש אבל מ"מ ממון הקדש יש עליהם וכמו זבל ופרש לשיטת רבינו שם דס"ל דהא דאין חצר להקדש רק להאיסור ולא להדמים וע' בפכ"ג מהל' מכירה ה"ט. וע' חולין דף קל"ט ע"א במקדיש פירות שובכו ומוכח דחל עליהם ואף דהא מבואר שם דף קמ"א ע"ב דחייבות בשילוח ואיך חייל עליהם ההקדש הא לא קנינהו וע' תוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב דרק קטנים יכול להקדיש וכבר הארכתי בזה בח"א וע' ירושלמי גיטין פ"ה דמחלק בין קטנים לגדולים ובע"ז דף מ"ב ע"ב ובהל' מכירה פכ"ג ה"ו דמשמע שם דזה רק מדרבנן מה שלא קנה אותם. ובאמת שם ר"ל אף דפטור משלוח כגון אם אין האם נוגעת בהם ומ"מ מדרבנן א"י להקנותם אבל להקדישם שפיר יכול. גם י"ל דמיירי כה"ג שהקדיש את השובך עצמו לזה שיהא פירותיו למזבח ואף דלא מעל בהם מ"מ י"ל דיש בהם קדוה"ג לענין שלא תפקע מהם אף אם מרדו ומוטל עליו החיוב אח"כ להקדישם וע' הל' מכירה פכ"ב הט"ז ובהשגות שם וכבר הארכתי בזה לעיל דמוטל השעבוד על הנכסים שיתקיים מה שנדר וע' בכורות דף נ"א ע"ב ברש"י בהני תרי לישני אם הנכסים משועבדים שלא יעבור הוא על לאו דלא יראו פני או רק משום דנשתעבדו הנכסים להקרבן וע' ירושלמי דחגיגה פ"א וזהו ג"כ כונת הגמ' בסנהדרין דף מ"ז ע"ב במה דאיבעי שם אי קבורה משום כפרה ונ"מ אם אמר לא תקברוהו ע"ש ברש"י דשוב לא מכפר ורבינו פסק בהל' אבילות פי"ד דקוברין אותו מחמת דהקבורה מצוה ולא ר"ל מחמת ספק כמש"כ הרמב"ן רק ר"ל כך דע' רש"י כתובות דף ס"ט ע"ב דכתבו שם דהקבורה מוטל על הנכסים שלו וע' תוס' בכורות דף נ"ב ע"ב ד"ה באין החילוק בין אם אמר לא תקברוהו כלל בין אם אמר לא מנכסיו וע' בירושלמי פי"א דכתובות ה"א דאמר שם רב דאם אמר אל תקברוהו נקבר מצדקה ע"ש דמחלק בין מטלטלין לקרקע ור"ל כך דיש ב' דברים בדין קבורה א' משום הדין דקבורה ונ"מ דזה סגי אף אי מניחין אותו בארון של אבן על הקרקע וכמש"כ הראב"ד ז"ל בהל' טומאת מת פי"ב ה"ו וע' בירושלמי פסחים פ"ח דמחלק גבי ליקוט עצמות בין ארון של אבן לארון של עץ וזהו משום דזהו קבר עצמו וע' נדה דף כ"ח ע"א גבי כגון ששרפו ע"ג אפודרין ובהשג' ספ"ו מהל' טומאת מת והב' משום כפרה ובזיונא ואם נימא משום כפרה אז נשתעבדו כל הנכסים שלו כמו קרבנות ואם נימא משום בזיונא מוטל על הקרובים ועל היורשים אף שלא ירשו מנכסיו והיכא דירשו אף שאינם קרובים ממש ואף אם לא ירשו רק מטלטלין וע' רש"י שבת דף ק"ה ע"ב דעל כל הקרובים מוטל זה וכן נ"מ לחייבי מיתות ב"ד דחיוב קבורה לא שייך על היורשים ומ"מ לאחר העיכול דמלקטין עצמותיו על מי מוטל החיוב ע' תוספתא דסנהדרין פ"ט דמוטל על שלוחי ב"ד ע"ש ולא על הקרובין וע' מכות דף י"א ע"ב גבי רוצח אך שם הטעם משום דבאמת אסור לקבור בערי מקלט כמבואר שם דף י"ב ע"א רק דגבי רוצח גזיה"כ הוא וא"כ תיכף שמת כה"ג מוכרחין ללקט עצמותיו וזהו כונת מס' שמחות פי"ד קבר גולין אין לו חזקה ור"ל כה"ג וע' כתובות דף נ"ג ע"א גבי ארוסה דאף דאין מוטל עליו לקוברה מטעם קריבות מ"מ אם היה יורשה היה מחויב לקוברה וע' כתובות דף פ"א ע"א ובירושלמי שם דאשה אע"פ שאין לה כתובה מ"מ מחויב הבעל בקבורתה ושומרת יבם רק משום דיורש כתובתה וע' ב"ב דף קנ"ד ע"ב גבי ניוול ובירושלמי כתובות פ"ט שם ה"א דקבורה מוטל אף על הנכסים דנכסי לך ואחריך לפלוני ולא הוי כמו בע"ח דפסק רבינו בפי"ב מהל' זכיה ומתנה הי"א דאין ב"ד מגבין מהם רק הקבורה מוטל על עצם לא בגדר שעבוד וע' בירושלמי כתובות פ"י ה"א דבעי שם מי קודם אי כתובה אי קבורה ושם פי"א ובתוספתא פ"ט דס"ל שם דכתובה ובע"ח קודם לקבורה אך נ"מ אם הניח קרקע או מטלטלין ובין אם נימא משום כפרה דאז קבורה קודמת וע' בירושלמי גיטין פ"ה ה"א דנזקין קודמין לבע"ח ע"ש וכן נ"מ דאף דפסקינן בסנהדרין דף מ"ז ע"א ובהל' אבל פ"א ה"י ופ"ב ה"ז דמי שפירשו אבותיו מדרכי ציבור דאין חובה להתעסק בהם וע"ש בגמ' גבי חזקיה שגירר כו' ע"ש ברש"י וע' מכות דף ס"ג ע"א ראוי להשליכו לכלב כו' ופי' בשאלתות פ' יתרו דהיינו דא"צ לקוברן זה רק מחמת קבורה אבל בניו שירשו אותו מוטל עליהם לקוברו מחמת ירושה משא"כ גבי הרוגי ב"ד כיון דהקבורה צריכה להיות בקברי ב"ד דוקא שוב הוי בגדר מת מצוה ולכך בהא דסנהדרין דף ל"ה ע"ב גבי קבורת מ"מ דאינו דוחה שבת פי' בשאלתות דנפקא לן מדכתיב גבי רוצח קבור תקברנו ביום ההוא ר"ל ביום שראוי לרוצחו ע"ש בפ' ויחי משום דזה הוי ג"כ גדר מת מצוה וע' הל' סנהדרין פי"ד ה"ט דקרובים עושים לארון וזה רק לאחר ליקוט עצמות דקודם לכן אסור כמבואר בירושלמי רפ"ז דנזיר וע' סנהדרין דף מ"ה ע"ב אין נקברין עמו וא"כ כך אי אמרינן משום כפרה לכך מוטל על נכסיו הקבורה כמשום שעבודא דאור' כמו מלוה הכתובה בתורה וא"כ אם אמר דלא ניחא ליה בכפרה דשוב לא מכפר ליה כמבואר בכריתות דף ז' ע"ב גבי האומר לא תתכפר לי חטאתי וע' בהל' שגגות פ"ג ה"י דמפרש דרק במבעט דהוא מחשב בלבו שאינם מכפרין אבל בל"ז שפיר מכפר וראיה לזה מהא דזבחים דף מ"ו ע"ב דגם בחטאת ואשם אינה פועלת מחשבת הבעלים כלום אף שלא לשמה ואמאי הא הוי כמו שאמר לא תתכפר לי חטאתי אך בירושלמי יומא ספ"ח לא משמע כן רק כיון דאין רצונו שיתכפר לו לא הוי כפרה ובזה י"ל דלכך חייבי חטאות אין ממשכנין אותם ע' תוס' כריתות דף י"ב ע"א ד"ה או בסה"ד ובתוס' יבמות דף פ"ז ע"ב ד"ה רבי משום דהוי כמו שאמר לא תתכפר לי חטאתי וע' ב"ק דף מ' ע"א דלא משמע כן. גם י"ל דנ"מ לענין אשם דבא גם על המזיד שוב אין מוטל על הנכסים החיוב דקבורה רק על כל ישראל אבל אם נימא משום בזיונא אז מוטל על הנכסים וע' כתובות דף מ"א ע"א ובזה א"ש הירוש' דכתובות פי"א גבי גר משום דגביה לא שייך בזיונא ע' תוס' כתובות דף מ"א ע"א וע' בפי"א מהל' זכיה דנקט הטעם שאסור להניחו בלא קבורה. וה"נ גבי נדר הנכסים משועבדים לזה ולכך מחויבים היורשים ואף דזה מונח רק על הגוף לא על החפץ אף לשיטת רבינו לק' בהל"ג מה שהביא ראיה מהא דלא אפטור מן העולם וע' רא"ש נדרים דף ג' ע"ב דאף דלא חלה עליו נזירות גמורה מ"מ צריך לנהוג נזירות וע' רא"ש שם דף ח' ע"א גבי נדר גדול נדר דהוי רק איסור גברא וע' נזיר דף י"ז ע"א דאף למ"ד דאין נזירות חלה עליו מ"מ ביצא ונכנס חלה עליו אף דלא אמר בהדיא לשון נזירות ע"ש. וע' בירושלמי פ"ב דנזיר ה"ה גבי אם אמר הרי עלי לגלח נזיר דיצא אף אם גילח נזיר שנזר אח"כ ע"ש וה"נ כן. אבל אם אמר מפורש על נזיר שיזור אז לא חל הנדר ע"ש אך י"ל דמ"מ מוטל עליו חיוב אך מלשון הירושלמי מוכח שם דאינו חל כלל דאל"כ מאי נ"מ בין זה לזה דהא גם בסתם הוא רק חיוב ובלא דברי רבינו י"ל דנ"מ לגבי יורשים דאם מת הנודר אם היורשים מחויבים דבסתם היורשים מחויבים ובמפורש ומת קודם שנזר שוב לא חל עליו אך לשיטת רבינו לכא' קשה. אך לפי המבואר בהל' מכירה פכ"ב הט"ז דהטעם משום דזכו בו עניים ר"ל דהאילן משועבד לעניים שכשיוציא יתנו להם וא"כ כאן לא שייך זה דעדין אין הנזיר בעולם וגם לא סיים דבר ובזה א"ש מה דדייק שם רבינו כל מה שיוציא כו' דאם לא אמר כך שוב לא הוי דבר מסוים ולא נשתעבד להקדש וע' פ"ג מהל' זכיה ה"ה. וה"ה גבי שעבוד להקדש היכא דאינו רק משעבד להקדש אם אינו דבר מסוים לא נשתעבד וע' מעילה דף כ"א ע"ב גבי דינר בכיס ובירושלמי פ"ז דדמאי גם דהטעם משום דאינו מסוים וכ"כ בזה וע' בירושלמי תרומות פ"ג ה"ה דסאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ואח"כ קרא שם תרומה דאמרינן למקום שנפלה הראשונה שם נסתיימה הב' וזהו באמת כונת המשנה במעילה דף כ"א ע"ב שם וע' בירושלמי פאה פ"ג ה"ט דגבי מתנת שכ"מ בעי דבר מסוים והוי כמו הא דהל' מכירה פי"א הט"ז גבי דבר שאינו קצוב וע' פכ"א דהל' מכירה ה"י גבי דרך המלך והקבר דפסק שם דאינו מכור וע' בפכ"ה מהל' מלוה הי"ג גבי ערב: