מי שהיה מוכר כו' שהרי אינה כו'. הנה מלשון רבינו מוכח דבאמת לא קנה הלוקח עדין רק משום דהוי כמו אינו ברשותו וע' ירוש' קדושין פ"א ה"ד ובדמאי פ"ג מ"ד ובירוש' שם דקנה במשיכה אך י"ל דרבינו לשיטתו בהל' תרומות פ"ט ה"י דגבי קנין אזלינן לחומרא כיון דד"ת מעות קונות וע' ירוש' שביעית פ"ח ה"א ג"כ כזה וע' הל' גניבה פ"ב ה"י גבי גנב והקיף ולכא' הא מה"ת לא הוי קנין גמור לדידן וע' הל' מעילה פ"ו ה"ז ותוס' ב"ק דף ע"ט ע"א וכבר הארכתי בזה במק"א דכיון דמדרבנן א"י לחזור בו אף דמה"ת לא קנה מ"מ הוי כמו שאינו ברשות המוכר וכמו גזל שאינו יכול להוציאו בדיינים כמבואר ב"מ דף ז' ע"א ולכך א"י להקדיש וע' הל' מעשר פ"ה ה"א דדמים קובע וע"ש פי"א ה"ח דמשיכה ג"כ קבע ובהל' אסו"מ פ"ד הי"ג וע' עירובין דף פ"א ע"ב והנה בשבת דף קמ"ח ע"א גבי פסח בשבת דמניח טליתו ושם לא נקט אם אינו מאמינו ומשמע דאף אם מאמינו מ"מ צריך להניח טליתו אצלו והטעם כדי שיקנה קנין גמור מה"ת שיהי' בגדר מעות ולא הוי כמו הא דקדושין דף ח' ע"ב מנה אין כאן משכון אין כאן דשם ר"ל כך דעיקר מה שיקנה המוכר המשכון הוא מחמת שהלוקח חייב לו וכל כמה דלא קנה לא נתחיב לו כלום וא"כ ממילא לא קנה המשכון ושוב א"ל במה לקנות וכעין הא דירוש' פ"ג דקדושין ה"ב אשה לא קניתי ואת אמרת זיל הב כו' משא"כ כאן כיון דמדרבנן קונה במשיכה וא"כ ממילא נתחיב לו מעות עבור הטלה וא"כ ממילא שפיר קונה המוכר המשכון וא"כ ממילא שוב נקנה לו הטלה במעות מה"ת. וע' תו"י יומא דף ס"ב ע"א ד"ה ולקיחתן כאחד וע' בירוש' קדושין פ"א ה"ד דיליף דבהמה דקה נקנית במשיכה מהך קרא דמשכו וקחו. ולכך נקט רבינו כאן הטעם דאינו ברשותו דהוה כמו דאמרינן דא"י להוציאו בדיינים וכמש"כ וע' בירוש' כתובות פ"ח ה"י דשם נקט כמו דס"ל לרש"י ב"מ דף ו' דכיון דאם תפס הגזבר אין מוציאין מידו חל עליו הקדש גמור אך שם ר"ל כך דאיסור הקדש חל עליו מה"ת רק דממון הקדש ליכא כיון דהממון משעבד לבע"ח וא"כ הוה כמו דבר שאינו שוה כלום דלא שייך בו מעילה וכמו גבי חטאות המתות וכמבואר בספ"ב מהל' מעילה ובכ"מ ולכך אמר בירוש' דכיון דאם תפס אין מוציאין זה הוי כמו תפוס לענין ממון וכע' הא דב"ק דף מ"ט ע"ב כיון דשייכא ידו במקצת ובאמת זה ר"ל הגמ' ב"מ דף ו' ע"ב שם מה דמתרץ קדושת בכור קאמרת דהמקשן ר"ל הראיה רק מספק בכור בהמה טמאה דהיינו פטר חמור והאיסור דגיזה ועבודה לא כמו גבי הקדש גמור משום קדושת הגוף רק משום חלק הכהן ומשום איסור קודש וע' ברא"ש סוף בכורות ובכורות דף י' ע"ב ובירוש' פ"ב דקדושין במה דפליגי ר"א ור"י אם קודם הפדיון יש לישראל חלק בו ובזה א"ש דאף דפסקינן כר' שמעון גבי שותפות עכו"ם מ"מ פסקינן בזה כר"י דפט"ח אסור קודם פדיון והמיעוט דבכור שורך המבואר בבכורות דף ט' ע"ב הוא לענין דאין בו קדוה"ג ממש כמו בכור וע' מנחות דף ס"ז ע"א דאסור בגיזה ועבודה ודלא כרבינו בפיהמ"ש פ"א דבכורות וע' רש"י מכות דף כ"א ע"ב אי שייך מעילה גבי פט"ח ולכך הוה ס"ד דגמ' דהוי כמו קדושה ע"י דבר ודחי דמ"מ כיון דאינו בא ע"י פיו חל עליו זכותו של כהן ע"י ספק וכע' הא דגטין דף מ"ב ע"ב גבי מעוכב גט שחרור ע"ש. וגם י"ל דהא דירוש' דכתובות הנ"ל הוי בגדר הפקעה כיון דהקדש חל והוי כע' הא דחולין דף קל"ד גבי קמה ובאמת קשה מ"ט לא מקשה שם מהא דיבמות דף צ"ט גבי נתערב ולדה ע"ש דנקט ואין מוציאין וע' חולין דף קל"ב גבי בכור שנתערב. אך בהך דחולין דף קל"ב באמת ר"ל דלמ"ד פטור הוא בתורת ודאי לא בתורת ספק וכן הך דספק לקט לקט היינו ג"כ בתורת ודאי ולא בתורת ספק ופטור אף מן המעשרות ול"ד להא דר"ה דף ט"ו ע"א יד הכל ממשמשת בו כו' דשם הוא לענין שביעית דהוא הפקר לכל משא"כ גבי לקט דהוא רק לעניים ורק הדין פוטרו וכמש"כ התוס' בב"ק דף כ"ח וכ"מ. אך במק"א כתבתי בזה לחלק דל"ד להפקר לעניים לבד משום דמרשותו דבעה"ב נפיק לגמרי וע' רש"י סנהדרין דף פ"ח ע"א ד"ה שלש שכ' דאין דרך להפקירם והוא תמוה לכא'. אך כונת רש"י ר"ל לפ"מ דמבואר בב"ק דף ס"ט בהא דכל שילקטו וא"כ הוי הפקר ושפיר הוי קדושין דליה קדושין ולכך פירש"י דעל ג' לא עלתה על דעתו להפקיר וע' תוספתא פאה פ"ב ובירוש' סוכה פ"ד. ובזה א"ש מה דלא מקשה הגמ' בחולין שם מהא דפאה פ"ז מ"ג דנקט גבי עוללות ספק לעניים אך כך דהנה ע' בפאה פ"ז מ"ה מחלוקת דר"י ורבנן מבואר שם בירושלמי דס"ל דעני הוי כשותף עם בעה"ב גבי עוללות וע' ב"ק דף כ"ח ע"א דמבוא' שם דפטור דתרומ' ומעש' הוי מיד משעת קריא' שם אף דעדין לא נטלו אותו העניים והטעם משום דמרשות בעה"ב יצאו תיכף והלוקח אותם הוי רק גוזל עניים וע' בפאה פ"ה מ"ד גבי המחליף עם עניים אך שם שאני כמבואר בירוש' שחילופו בידו ע"ש בירוש' ה"ב ואף דבהך דגטין דף מ"ז ע"א לכא' לא משמע כן ע"ש בתוס' ד"ה אדעתא אך באמת ל"ד דכיון דלקטוהו עכו"ם שוב נתבאר דמתחילה לא היה עליו החיוב להניח פאה והוי כמו לעורבים ולעטלפים כמבואר חולין דף קל"ד ע"ב ולכך אמרינן בב"מ דף י"ב ע"א עשוהו כמו שהלכו בו הנמושות וע' בירוש' פ"ח דפאה ה"א דרק גבי מתנות עניים שאין מקפידין עליהם מתחילה אז הוי לבעה"ב והטעם דאין אדם קורא שם פאה לעצמו רק שם כיון דעניים לא יטלו אותה לא חל עליהם שם פאה כלל משא"כ גבי נמושות וע' הל' מתנות עניים פ"א ה"י דלכך נמושות מותר משום דלא לעורבין וע"ש בהי"ג וא"כ קשה מהא דב"מ הנ"ל אך ר"ל דכיון דזה מתחילה כן וא"כ לא ילכו בו עניים ולא חל עליו שם פאה כלל ויהיה נ"מ דיתחיב במעשרות משא"כ היכא דאח"כ ע"י איזו סיבה לא לקטו עניים שוב שפיר יש שם פאה עליו וע"כ רק שאר בני אדם מותרין ולא בעה"ב עצמו וע' שאלתות דר"א פ' קדושים וע' בירוש' פ"ח דפאה ה"א מה דמקשה שם על הך דר"י גבי זיתים וקודם לכן אינו אסור ור"ל כך דלר"י דס"ל בחולין דף קמ"א דתעזוב מעיקרא משמע ע"ש וא"כ מוכח דס"ל דהעיקר הוא לא שעניים ילקטו אותם רק שהוא יקרא עליהם שם פאה וא"כ י"ל שפיר דבעה"ב יזכה בהן דהרי קיים הדבר ולכך מתרץ שם דר"י לשיטתם השיבן וגם י"ל דכיון דר"י ס"ל דעני שותף עם בעה"ב גבי עוללות י"ל דגם השדה משעבדת לו ולא שייך השדה יזכה לבעה"ב וע' ב"מ ד' י' אך באמת מדברי רבינו בהל' מתנות עניים פ"ד הי"ג מוכח דיש לחלק בין לקט לשאר דברים דזה שייך רק בזמן שלקטו אותו ולא קודם דהנה שם נקט היו שם עניים שאינם ראוים כו' אם יכול בעה"ב ור"ל דהיינו עכו"ם וקשה הא שם פ"א ה"ט פסק כמבואר בגטין דאין מונעין עניי כו' ואך כך דגבי שכחה ופאה תיכף יש עליהם זה השם משא"כ גבי לקט וכן מוכח מדברי הירושלמי פאה פ"ח ה"ג ובתמורה דף כ"ה גבי הא דאילפא אמר על הלקט כו' ומבואר שם בירושלמי דפאה דהוי רק גרם גזל ולא גזל עצמו וע' ירושלמי ספ"ו דתרומות אם לקט היתה לו זיקת תרומה וע' בתוספתא פאה פ"ד דמשמע שם דאם אמר שהעכו"ם נתן לו אם הוי נאמן היה פטור מן המעשרות ולכא' קשה מהא דגטין דף מ"ז ע"א דאם לקטוהו עכו"ם חייב אך לפמש"כ לחלק בין לקט לשאר דברים א"ש. גם י"ל דלכך רבינו ז"ל בפ"א ה"ט דקדק בתוך עניי ישראל ור"ל דהוי כמו שעניי ישראל לקטו ונתנו להם ולכך שפיר פטורים מן המעשרות וע' ברא"ש פאה פ"ה מ"ד והובא בחולין דף ק"ל ע"ב דמשמע שם דרק לחכמים דס"ל עני היה באותה שעה אז פטורים ממעשרות אבל לר"א חייב הבעה"ב במעשרות אף שמותר ללקטם וע"כ צ"ל דבטל שם פאה מעליו אך י"ל דקאי ג"כ אלקט וכמש"כ ובזה מתורץ מה דבב"מ דף י' ע"א גבי ד' אמות השמיט הגמ' לשון המשנה דנקט וכן בלקט והטעם משום דמלקט לא קשיא ליה דגבי לקט לא שייך גדר ד' אמות דכ"ז שלא לקטו אין עליו שם הפקר כלל והוי כמו הא דב"מ דף ל' ע"ב דלגבי שלא הפקירו הוי כמו גוזל בעה"ב לא גוזל עניים וע' בתוספתא פ"ב דפאה דישראל שותף עם העכו"ם אם העכו"ם ממחה פטור מפאה והטעם דכיון דלא יניחום ללקוט שוב הוי כמו לעורבים. וא"כ לפ"ז גבי מתנות עניים לא שייך ספק אם נימא דתקפו כהן מוציאין מידו וכמו הא דירושלמי חלה פ"ג גבי ספק חלה דמוכרו א"כ שוב אין העניים יכולין ללקוט והוי כמו לעורבים ונמצא פטור ודאי וע' בסוכה דף מ"ו ע"ב ברש"י ד"ה אתרוג לא חזי ומשמע שם דרק אם יצא בו שחרית אבל אם לא יצא בו צריך לברך בהש"מ אף דהוי רק ספק דרבנן ודלא כשיטת הר"ן וגם יהי' נ"מ גבי יום ראשון דהוא ספק דאור' ובזה י"ל דברי התוס' ביצה דף ל' ע"ב בסה"ד אך באמת יש נ"מ דגבי סוכה דאסור לאכול בלא סוכה בהש"מ א"כ נמצא הסוכה ודאי מוקצה מחמת ספק וע' בעירובין דף ל"ה ע"א ובדברי ה"ה בהל' עירובין פ"ו בהי"ג דמ"מ אינו ראוי והוי כעין הא דעירובין שם גבי חשוכי בנים וע' הוריות דף ד' ע"א גבי הביא כפרתו בהש"מ דכיפר שפיר וכ"כ במק"א דבהש"מ יש בו ב' דברים יום ולילה ונ"מ בין היכא דהפסול משום לילה או דהפסול משום דבעי יום דלזה בהש"מ כשר משא"כ גבי מצוה דאף דצריך זה רק משום ספק וגם גבי יום ראשון אף אם נימא דיש בזמן יום מ"מ מחמת הלילה שבו משוי ליה ליום ראשון כאילו הוא יום ב' וע' בירושלמי הוריות פ"ג ה"א דאם עשה מלאכה ביוה"כ בהש"מ מכפר עליו יוה"כ ממ"נ ולכא' קשה היך שייך כאן הכפרה הא אם נימא דהוא יום חייב קרבן ודאי וע"ז אין יוה"כ מכפר וע"כ צ"ל כמש"כ דיש בו ב' הדברים גם י"ל דכיון דמ"מ א"א לחיבו רק אשם תלוי מכפר ע"ז ויהיה תליא אם נימא דהטעם דאין מכפר כמו דאמרינן בכריתות ד' כ"ו ע"א משום דממונא הוא ע"ש וע' בירושלמי תרומות פ"ח ה"ז דמקשה שם אמאי לא נימא גבי תלויה דפסולה ודאי מחמת היסח הדעת אף דזה הוי רק מחמת ספק ובתוס' פסחים דף ל"ד ע"א ובכריתות דף כ"ו ע"ב גבי דלכך תקבר משום דאינה משתמרת ובירושלמי נזיר פ"ה גבי מחלוקת דב"ש וב"ה הנשאל על נזירותו אי מונה משעה שנזר או משעה שנשאל. וזהו מה דמקשה בחולין שם גבי ספק מתנות עניים וזהו ג"כ כונת הגמ' שם בלשון יחיד אני שונה אותה משום דס"ל דזה תליא בהא דר"מ ור"י בפאה פ"ז מ"ה אי משום שותף או לוקח ור"מ לשיטתו דכלוקח ומ"מ ס"ל דחייב. גם י"ל דנ"מ למה דפליגי רש"י ותוס' בבכורות דף מ"ז ע"ב גבי בן גרושה דלאחר ל' פטור מלפדות אי מת האב דרש"י ס"ל שם דהטעם דהוי כאילו פדאו ותוס' ס"ל שם דהוי פטור ונ"מ להא דשם דף מ"ט ע"א גבי מת ביום ל' לר"ע ונ"מ אי מת האב ביום ל' של בנו חלל אי חייב הבן לפדות את עצמו וזה נ"מ אי הוי פדיון או פטור וע' נדה דף כ"ה ע"א גבי ספק איסורא ובירושלמי חלה פ"ג ה"ה דהוי מחלוקת אי נוטל דמיו מהשבט ובערלה פ"ב ה"א וע' תרומות פ"ז מ"ה גבי אכל אחת מהם דפטור מלשלם אך שם י"ל דקאי אמזיד וע' תוס' יבמות דף צ"ט ע"ב ובכורות דף י"ב ע"ב גבי ספק פטר חמור: