ואם החרים כו'. עיין בתוספתא כאן פ"ד דמבואר דהא דר"א ס"ל דדיעבד ג"כ לא זה רק בלשון חרם ולא בלשון הקדש ע"ש ולכך א"ש מה דאמר בשבת דף קכ"ז הנ"ל שמא הקדיש משום דהא בשאלתות פרשת שמות אמר דזה הוה בר"א ור"א לשיטתו דחרם לא מהני ובאמת י"ל דזה לא קאי רק אחרמי כהנים והטעם דהא התוס' כתבו בתמורה דף ל"ב ע"ב דזה הוה גזה"כ לא מחמת אמירתו לגבוה ע"ש וא"כ י"ל דרק אם עשה כמו שאמרה התורה אז מהני ואם לא לא מהני ובזה א"ש הך מה דפליגי בירוש' פ"ז דפסחים אם עבר ונמנה על מוח שבקולית אם הוה מנוי ע"ש בה"ט ואף דהא מבואר בתוספתא פסחים פ"ו דאם שבר עצם ונטל ממנו כזית מוח יוצא בו ע"ש מ"מ כיון שבאמת הא שם דף צ' דזה רק מה שיכול להמנות על פסח לאחר הקדש הוה גזה"כ ע"ש וא"כ י"ל דרק אם עשה כמו שצותה התורה מהני וכעין דאמרינן ביבמות דף צ"ב ע"א גבי הלכה וקלקלה ע"ש וכה"ג ס"ל להירושלמי פ"א דביצה למ"ד המבשל נבלה בי"ט לוקה משום דהתורה לא התירה רק גדר היתר ואף דרוצה לאכול עיין ביצה דף י"ב בתוס' ופסחים דף מ"ז ע"ש וכ"מ וגם י"ל דנ"מ דגבי הקדש יכול לפדותם וכן לדידן יכול לשאול ולא נסתלק שם הבעלים מהם כדאמרינן בירוש' פ"א דמעשרות משא"כ בחרמי כהנים ובפרט לשיטת השאלתות דס"ל דליתן במתנה רשאי כמה שירצה רק לבזבז אסור עיין פ' תרומה ופ' תשא והנה בשאלתות שם ס"ל דאף לאחר מיתה אסור יותר משליש ועיין בב"ב דף קמ"ח ע"ב גבי הקדיש כל נכסיו ע"ש ועמ"ש בהל' תמורה פ"א ה"א מה דאמר ואפי' המיר בשבת ע"ש והנה זה מוכח בדברי רבינו דאף דקי"ל בתמורה דף ל"ב דחרמי כהנים חל על קדשי מזבח ס"ל דזה רק בקדשים שהוא הקדיש משא"כ בבכור ומפרש דלא כרש"י כאן דף כ"ח בערכין והטעם משום שכתבתי לעיל דגבי בכור לא שייך הדין דעירב גזברים ר"ל היכא דאינו חל על גוף הדבר וכמו הקדש עילוי והנה גבי חרמי כהנים ע"כ אף זה א"א לחול על גוף הדבר דהא אין להם פדיון ואם נימא דיוחל על גוף הדבר שוב יתבטל ההקדש וזה א"א וא"כ לא חל החרם מעיקרא והוה כמו דאמרינן בהך דמנחות דף ע"ד ע"א אין מפרישין תחילה לאבוד ועיין מעילה דף י' ע"ב ובירושלמי יומא פ"ו ה"א ויש אדם מגריל תחילה למיתה ומ"ש רבינו לקמן בהל' בכורים פ"ב הי"ט גבי פירות טמאים ולקמן בפ"ז אבאר בהט"ז בהך דאם החייב יתן שנים על הקדש לא מהני הפדיון ועי' בירושלמי דמאי פ"א ה"ב דאף דמאבדין מיעוטו מכל מקום להפריש מועט בתחילה ולאבד י"ל דלא מהני ובזה פליגי ראב"ע ורבנן בפרק ז' דדמאי בירוש' אם יכול לקרא שם לת"מ ולבטלה בתערובת ע"ש ועיין בתוס' פסחים דף י"ב ע"ב ד"ה אין ע"ש דהוה פדיון אף דצריך לקבור המעות ועי' בתו"י יומא דף נ"ו גבי פדיון אס"ה ע"ש ולכך גבי קרקע דקי"ל בכ"מ דעד כדי דמיהם אין להם אונאה עיין ב"מ דף י"ח ע"ב ושם דף מ"ו ע"ב וכ"מ אבל יותר מזה גם בקרקע לא מהני וא"כ לא מיקרי פדיון וה"ה כאן גבי חרמי כהנים ולא חל על הגוף רק על הדמים ולכך בתמורה דף ל"ב מדמה הך דחרמי כהנים להך דהמתפיס דהוא חד וא"כ גבי בכור לא שייך זה וכמ"ש כן ס"ל לרבינו: