המקדיש ידי עבדו כו' ע' גיטין דף י"ב ע"ב ובירוש' כתובות פ"ה ה"ה ותוס' כתובות דף נ"ט ע"ב ד"ה שדה והנה למה צריך ללוות תחילה למה לא יעשה פחות מפרוטה ויאכל וצ"ל כך דכיון דאנן פסקינן דחלה קדושה על גוף העבד אסור לעשות מלאכה וע' פ"ה דהל' מעילה ה"ו דרק אין מועלין בו אבל הקדושה חלה וכמבואר בגטין כאן דף ל"ט רק כיון דלוה מתחילה הוה זה כמו פדיון וגם י"ל דהנה מבואר בחולין דף קל"ה ע"א דגבי קדשי בדה"ב יכולין לשייר את הגיזה שלא יהי' קדוש וע' תוס' ערכין דף כ"א ע"א וכ"מ דיש דבר דהגוף הוא קדוש ומ"מ הגדולין וההנאה שלהם הוי חול דזה ב' דברים וזהו ג"כ מה דמבואר פ"ז הי"ד והי"ז גבי בע"ח שהקדיש נכסיו דאף דקי"ל דהקדש מפקיע את השעבוד היינו רק שיש עליו איסור הקדש אבל הממון וההנאה אינם הקדש כיון דמשועבדים לבע"ח וע' בירושלמי כתובות פ"ח ה"י דמועלין בו מעילה גמורה והקשו שם דאין מעילה בקרקעות ומוקי שם דמיירי בקמה וקשה נהי דאין מעילה בקרקעות מ"מ יש איסור הנאה מה"ת גם בקרקע ע' גיטין דף ל"ח ותוס' ב"ק דף י"ב ע"ב וע' רש"י ב"ק דף ו' ע"ב דמשמע שם דליכא עליו שם הקדש כלל ר"ל דהוי רק ממון הקדש אך חייב בזה מזיק וע' רשב"ם ב"ב דף ע"ט ע"א דכתב שם דגבי קרקע מעל אע"פ דלא פגם ור"ל דכיון דקרקע אינה נגזלת צריך לשלם אף אם לא פגמו וכמו דמבואר בב"ק דף צ"ז ע"א דהוי כמו שכירות וע' תוס' ב"מ דף ס"ה ע"א וזהו באמת כונת הגמ' ב"ק דף כ' ע"ב גבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו דמקשה שם מהא דבנאו בתוך ביתו ור"ל כך דנקט שם כיון שנהנה ממנו מעל אף שלא פגמה ע' תוס' ערכין דף כ"א ע"א ד"ה כי ובנדרים ד' נ"ה ע"א אי הוי נפגם ע"ש וע"כ משום דגבי קרקע החיוב הוא על ההנאה לא על החסרון ותירץ דגבי הקדש הוי כמו מדעת ור"ל דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והוי כמו השכיר לו והחיוב הוא על ההנאה ולא על ההיזק ולכך צריך לשלם בהקדש. כן ס"ל לרש"י אך זה לא שייך דמפקיע מידי שעבוד דהא זה לא הוי איסור רק ממון זה ר"ל בירושלמי פ"ח דכתובות הנ"ל וע' בפסחים ד' כ"ז ע"ב דכל היכא דליכא מעילה לא יצא לחולין דזה הוי גדר פדיון וע' רמב"ן ז"ל במלחמות פ"ד דע"ז גבי קרקע דלא יצא לחולין אם נהנה מהם בשוגג ונראה דה"ה גבי פחות משו"פ כן ולכך כאן גבי עבד לוה מתחילה וא"כ נמצא יש עליו שעבוד ועבד הוי כמו קרקע דלא אסור בו רק נהנה ולא מחמת איסור ולכך לא חל על פחות משו"פ רק משום דאסור לעשות וגם קי"ל דאין משתכרין בשל הקדש כמבואר כתובות ד' ק"ו ע"ב ותוס' מנחות דף צ' ע"ב רק כיון שהוא משועבד מותר לעשות ואם היה עושה בפרוטה היה צריך פדיון ואין הקדש מתחלל על מלאכה לכך צריך לעשות בפחות משו"פ דאז מחמת ממון הקדש לא חל עליו קדושה דאין עליו שם ממון וכבר הארכתי בזה לעיל והטעם כיון דבעצם אין עליו קדושה רק מחמת שיכול לפדותו ואפחות משו"פ לא תפיס פדיון לכ"ע ולהמתין עד שיצטרף אינו צריך משום דאין להקדש רק מקומו ושעתו וע' רש"י כריתות דף כ"ג ע"א ד"ה בגסה ובירושלמי פסחים פ"ב דאמר שם הטעם משום דראוי להשלים אך זה רק אם כבר חל הקדש לא פקע עבור זה אבל לחול א"א וע' מש"כ רבינו לק' פ"ב מהל' מעש"ש ה"ט ואף דרבינו פסק לעיל פ"ה ה"א דצריך להיות בחומשו ש"פ זה רק לענין להוסיף חומש ונ"מ לענין מצוה בבעלים ואף דבמעש"ש לא ס"ל כן רק דהוה רק מדרבנן שם משום דהקדושה והדין הוה ב' דברים ושם ר"ל לענין הקדושה וכמו דס"ל בפ"ט דשם ה"ב גבי רבעי גבי בוסר דאף דהאיסור חל עליה מ"מ לא מקרי ממון גבוה ולכך יכול ליתנו במתנה וע' בירושלמי ספ"א דערלה דגבי פגי תמרה לא מהני פדיון ע"ש והוא ג"כ מטעם זה דאין עליהם הקדושה עדין משא"כ גבי הקדש וכ"כ בזה וע' בירושלמי מעשרות פ"ג ה"א וכתובות פ"ז גבי פועל שאינו יפה ש"פ אם יש שם פעולה עליו משמע שם דלא הוה פעולה כלל ולכך י"ל דכאן לא מיקרי זה פעולת הקדש כלל. וע' בתוספתא ב"מ פ"ד דאם לקח מעות הקדש רק לראות בהן ג"כ מעל ואף דגבי שואל הוה בעיא דלא איפשטא בב"מ דף צ"ו וכאן בתוספתא אמר דהוי כש"ש וגבי הקדש שפיר מעל וזהו כונת הגמ' מעילה דף כ' ע"א הנאה הנראית לעינים אסרה תורה וע' ב"ק דף ק"א ע"א ר"ל אף דאינה הנאה מעצם הדבר וע' גיטין דף מ"ג ע"א גבי עבד דזה הוי שימוש ובסנהדרין ד' פ"ה ע"ב גבי עימור: