ואין הגזברים כו' ע' בהשגות דס"ל דהטעם דת"ק משום דס"ל דכסף אינו גומר בשחרור וכן ס"ל בהל' נחלות פי"א ה"ח ע"ש. והטעם כך דהנה ע' בנזיר דף ס"ב ע"ב מבואר שם דעבד אין שייך בו כלל גדר עצם רק הוא קנין ואין נפשו קנויה לו ר"ל דאין הוא שם דבר בפ"ע וזהו ג"כ מה דאמרינן בגמ' דקדושין דף ס"ב ע"ב מעיקרא בהמה ר"ל דע"י השחרור הוא נעשה דבר וקודם לזה אינו כלום ול"ד לגר דאף דנעשה כקטן שנולד מ"מ זה נעשה דבר מדבר משא"כ גבי עבד דמתחילה אין שם דבר עליו כלל. וזה ג"כ ר"ל לשיטת הירושלמי על הא דגטין דף י"א ע"ב מפני שהוא קנינו וכן הוא בפהמ"ש ר"ל דאין שייך גדר חוב רק לדבר אבל זה דמתחילה היה אוכל בתרומה מחמת שאינו כלל וע"י השחרור נעשה דבר וזהו ג"כ כונת רש"י בגטין דף ט' ותוס' שם דף ע"ז דזכה בו שמיא וע' בירושלמי קדושין פ"א ה"ג בעי ר"י קומיה ר"ז הילך כסף זה ע"מ שיצא עבדך לחירות ומסיק שם דאף אם הוא קטן יצא מחמת דסופו להגדיל ולא נקט כמש"כ התוס' מחמת דזכה בו שמיא. אך ר"ל כך דהנה לפי המבואר ביבמות דף מ"ז ע"ב ודף מ"ח ע"א דאף דקי"ל דא"י לגייר בע"כ זה רק היכא דיש לו קנין בעצמו אבל אם הוא קנוי לאדון קנין גמור אז א"צ דעתו לגירות אך מ"מ נ"מ דאף דקי"ל שם דף מ"ו ע"א דאף היכא דאין עליו דין עבדות מ"מ בלוקח עבד עצמו י"ל קנין הגוף מ"מ הם דבר בפ"ע ואף דבעי גיטא דחירותא כמבואר ביבמות דף מ"ו ע"א מ"מ אח"כ צריכין גירות גמורה וקבלת המצות רק בשעה שהוא עדין עבדו אז יכול לכופו לגירות כמבואר ביבמות דף מ"ח הנ"ל והא דיפ"ת לא מצי כייף לה ואף דקנאה בכיבוש מלחמה צ"ל משום דלא כבשה לשם שעבוד ואסור להחזיקה לשם שפחה כמבואר בפ"ח דהל' מלכים וגם יש לחלק בין אשה לאיש כמבואר בדברי רבינו בפ"ו ה"ד שם וא"כ יהי' נ"מ דקטנים וחרש אין יכולים להתגיר אבל אם היה שלו בגדר עבד במילה וטבילה דכיון דנתגיר במקצת רק כ"ז שהוא של האדון לא פשטא קדושה בכולה וכמו הא דקדושין דף ז' אבל מיד ששחררו אז פשטה קדושה בכולו וכע' שכ' התוס' גיטין דף מ"ג ע"ב ד"ה גמרי ע"ש ובזה א"ש שיטת הראשונים דס"ל דטבילה של שחרור לא מעכבא דלא כתוס' יבמות דף מ"ז ע"ב וגם בקטנים וחרש ושוטה מהני זה דלא כמו גבי גירות וע' בה"ג הל' מילה ובכתובות דף י"א וספ"ח מהל' עבדים ובירושלמי פ"ח דיבמות. אך זה רק אם נימא כהך דשמואל בגטין דף ל"ח וכ"מ דעבד שאין לרבו רשות בו לא הוה עבד ויצא לחירות ר"ל ואז פשטה קדושה בכולה משום דס"ל כך דמה שקנוי לו בדין העבדות הוא הקנין שיש לו בו כמו לוקח עכו"ם עצמו וכיון דזה לא מכח הדין של מקצת גירות רק מחמת מה שעדין לא נתגייר לגמרי לא הוי שיור וכיון דפקע השעבוד ממילא פשטה קדושה בכולו. אך אנן ס"ל דאדרבה מחמת המקצת גירות לכך הגוף קנוי לאדון ולכך אף אם פקע השעבוד מ"מ מיקרי הגוף קנוי לאדון ע' תוס' יבמות דף ס"ו וגטין דף מ' וכ"מ ולכך צריך גט שחרור לזה ובל"ז לא פשטה קדושה בכולו והוה כמו הא דקדושין דף ח' הנ"ל וזה הוי לא בגדר דבר מלא דבר כמש"כ רק בגדר דבר מדבר דמקצת הגירות עשתה לו זה ולכך אז מחויב לעשות פסח כגדר אשה ואין רבו יכול לעכב עליו כמבואר בירושלמי פ"ד דגטין ואסור בבת ישראל לא מחמת עבד רק דמחוסר עדין השלמת הגרות ולכך קי"ל דאז אם מת רבו אם נימא דא"י להורישו לבניו כשיטת אמימר א"צ גט שחרור ופשטה קדושה בכולה דכיון דחזינן לאמימר דס"ל איסור לבנו לא מוריש ר"ל דקנין הגוף שנשאר להאדון בהעבד לא מחמת הקנין שיש לו קנין בו רק מחמת שיש בהעבד חסרון במה שלא נגמרה הגירות ולכך לא יכול להורישו וא"כ ממילא אם מת יהי' כמו גבי גר לת"ק דאבא שאול דהוה כמו אשה דכיון דאין בו רק החסרון מצד האדון ממילא כשמת האדון וא"ל אחר לזכות בו ניתר ממילא במיתת האדון כמו אשה וא"ש מ"ש התוס' גיטין דף מ' ע"א ד"ה הא אך אנן קי"ל דהשטר שחרור הוא גדר קנין שמקנה להעבד גופו וכמש"כ לעיל דזה הוי דבר חדש ולכך לא יקשה אמאי לא הוי כהא דקדושין דף ז' שיהא נצרך להקדישה עוד פעם משום דזה לא הוי שיור והא דיליף בגיטין ד' ל"ט ע"ב כאשה מה אשה אסורא ולא ממונא ר"ל כך דכמו דחזינן דגט אשה מהני בתורת קנין לא בגדר סילוק אף איסור לבדו וכמש"כ בזה לעיל ולכך פסקינן בגיטין ד' ע"ח דהאשה צריכה שתדע שנתגרשה ע"ש בבעל המאור ז"ל ומלחמות וזהו בעצם כונת הירושלמי הובא בתוס' גיטין דף י"א ע"ב ד"ה בגיטי נשים אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא היא מגורשת ר"ל היכא דאינה יודעת שנתגרשה וכע' הא דיבמות דף קי"ג ע"ב וכ"מ א"כ חזינן דהוא בגדר קנין ומ"מ הוא רק איסורא ה"נ גבי עבד אף היכא דלא הוי רק איסורא צריך גדר קנין וס"ל דמיתת האדון היכא דאין לו בנים הוה כמו גט באשה דהרי אם יש לו בנים היה מוריש להם אף הגוף לבדו רק משום דאין לו למי להוריש וע' עירובין דף ע' ע"ב דגם גר הוי בגדר יורש אך זה רק אם לא היה זמן שלא היה להם בעלים אז אין יכול אחר לזכות בהם וע' תוס' קדושין דף כ"ג ע"א זהו כונת הגמ' בגיטין שם וא"ש מ"ש התוס' ולכך ע"כ ס"ל כאבא שאול ומיתת הגר הוי גדר קנין וא"כ צריך דוקא גדול אך אי קי"ל דמיתת הגר אינה עושה כלום ולא ילפינן כלל מאשה לענין זה רק דהעבד אם הוא גדול לא גרע מאחר וזוכה בעצמו אבל קטן המחזיק בהם זכה בהם לשעבוד גמור ובאמת גבי המפקיר עבדים קטנים אם יכול אחר לזכות בהם ע' רש"י גיטין ד' ל"ט ע"ב ד"ה וקא דלפי פירושו תליא בב' הלשונות דשם אם יכול אחר לזכות בו או לא ויהי' נ"מ ג"כ די"ל דשוב אין האדון יכול לכתוב להם גט שחרור דא"י להפסיד לאחרים ואפשר לומר דאם הפקיר קטן ואח"כ כתב לו גט שחרור לא מהני אף לענין איסור דלשחרר האיסור והממון ישאר א"א וע' גיטין ד' מ"ג ע"ב גבי אונו. אך שם יש גם ממון בידו כמש"כ תוס' שם וע"ש דף מ' ע"א ובתוס' יבמות ד' ע"ט ע"א גבי חלק מזבח ובאמת בירושלמי דגיטין שם ס"ל דהא דאמר אבא שאול דכל המחזיק בהם זכה בהם ר"ל רק להגוף אבל לא למעשה ידיו וט"ס שם אך גמ' דילן לא ס"ל זה כמבואר בקדושין דף כ"ג. וא"כ כך לדידן דס"ל כא"ש ודלא כאמימר יש בגט שחרור ב' הפעולות א' מה שמסלק עצמו ממנו ומה שמקנה אותו לו ועי"ז נעשה ישראל לא בגדר דפשטה קדושה בכולה וכמש"כ וא"כ כמו דגבי גט אשה צריכה שתדע שהיא מגורשת כן גבי עבד בגט שחרור ולכך ס"ל לרבינו בפ"ו מהל' עבדים ה"א דגבי תנו אף דא"י לחזור בו מ"מ אינו יוצא בו לחירות וע' תוס' גיטין ד' ט' ע"ב ע"ש אך שיטת רבינו כך דלענין שיהא ישראל זה צריך דוקא שידע זה אף דמהני בע"כ כמבואר ביבמות דף מ"ח וכ"מ מ"מ צריך שידע הדבר אך אם הוא בגדר זכות אז הוי כמו שהוא ידע וע' קדושין דף כ"ג ע"ב דבעי שם עבד מהו שיעשה שליח כו' ורצה לפשוט שם מכהנים ור"ל כך דגבי כהנים הכי קמבעי ליה אי מתחלה כשצותה התורה להקריב קרבנות אמרה שהכהנים מקריבים ולא שייך כלל גדר בעלים בקרבן או שצותה התורה להקריב קרבנות ואח"כ אמרה שזרים א"י להקריב רק כהנים ונ"מ להא דב"ק ד' ק"ט ע"ב אם כהן נתן קרבנו לכהן אחר להקריב אי הוא בגדר שלוחו או הוי קרבנו של המקריב ובזה הוי מחלוקת דרבינו והראב"ד ז"ל בהל' כלהמ"ק וכ"כ בזה. וכן נ"מ גבי במה דכשר אף זר אם המקריב קרבנו של אחר הוא בגדר מקריב או רק בגדר שליחות וע' בתו"כ הובא ברש"י זבחים דף קי"ח ע"א ודף קי"ט ע"ב דמרבי שם גבי במה זר ועבד ורש"י השמיט נשים והטעם משום דבירושלמי פ"א דמגילה אמר לית כאן נשים איש כתוב בפרשה והנה בתוספתא סוף קרבנות מתחילה אמר ועבדים משוחררים ושם בסוף אמר בנו ובתו ועבדו ושפחתו וצ"ל דלהקריב בשביל אחר כשר רק זר ועבד משוחרר אבל קרבן עצמו אף נשים ועבדים כשרים ונ"מ ג"כ לגבי ערל בבמה ע' רש"י זבחים ד' ס"ח ע"ב ד"ה זר והנה יהיה נ"מ אי קי"ל כר"ע דמקיש ערל לטמא וטמא פסול בבמה כמבואר בזבחים דף ט"ז ודף כ"ח ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה מסתברי ואם נימא מטעם דמבואר שם דף כ"ב דמקשינן לבן נכר כשר בבמה ע' מנחות דף ק"ט אך יש לחלק דשם ר"ל כשעשה תשובה ובזבחים הנ"ל ר"ל כשעדין הוא מומר ואסור גם בבמה וגם באכילת קדשים אסור ובאמת זהו הטעם דגבי ק"פ דבן נכר לא יאכל בו ומטעם דאסור באכילת קדשים וע' בדברי רבינו פ"ט מהל' ק"פ ה"ז ובהשגות שם דס"ל דגם לאינו ממונה עמו אם נתנו לוקה דזהו בכלל בן נכר וזהו ג"כ כונת הגמ' ביבמות ד' ע' ע"ב אלמא לא קני ליה רביה ור"ל וא"כ אסור מלאכול בפסח של רבו אך י"ל דערל גרע דאינו ראוי למנין וכעין הא דפסחים דף ס"ב ע"א. וגבי זה נמי נ"מ דערל בקרבן שלו יכול להקריב בבמה כמו אשה משא"כ בקרבן של אחרים אז אסור להקריב ושם נמי הוי בגדר מקריב לא בגדר שליח. וא"כ גבי שטר נמי בשחרור דלרשב"א דס"ל דלא אמרינן גיטו וידו באים כאחד א"כ התורה אמרה מתחלה דהשחרור רק ע"י קבלת אחר וא"צ ידיעתו כלל. וגם נ"מ להך דין דרבינו גבי האומר תנו גט זה ומת האדון קודם שקיבל העבד וכן לדידן גבי מפקיר עבדו או חבל בו בראשי אברים דקי"ל דצריך גט שחרור אז הגט שחרור הוא רק גדר איסור לבדו ואז ודאי צריך העבד לידע הדבר כיון שאין רשות רבו עליו וזה תליא אם יכול לעשות שליח ואם יהיה בגדר שליחות וע' בגטין ד' מ"ב ע"ב ובירושלמי שם ותוס' ערכין ד' ב' ע"ב. והנה גבי כסף בשחרור אם זה הוי גדר הפקרת רשות הרב או דין וע' קדושין דף כ"ג ודף ה' ע"א בתוס' דמשמע דהוי בגדר הפקעה וע' בירושלמי פ"א דקדושין שם דס"ל לר"ז דמהני ג"כ שיתן הכסף האדון לאחר משמע דזה הוי רק גדר דין וגם נ"מ כך דהנה בגיטין דף מ"א ע"ב מבואר דעכ"נ יוצא גם בשו"כ וע' בפ"ג מהל' עבדים ה"ח דגבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם לא אמרינן שו"כ ככסף וע' קדושין דף ח' ותוס' שם דף ב' ע"א והנה בירושלמי דקדושין פ"א ה"ב מבואר דגבי גרעון דאז יוצא בע"כ אז י"ל דשו"כ אינו ככסף ולכך צריך רבוי אבל אם נתרצה דאז הוי רק בגדר קנין אז אף בלא רבוי שו"כ ככסף וע' הל' עבדים פ"ה ה"ב דגבי עבד כסף הוא רק בגדר קנין ונ"מ ג"כ אם צריך ליתן דוקא שווי העבד או די בפרוטה וכן במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל שם פ"ז ה"ח אם כתב לו שטר על דמיו אי הוי כמו כסף גבי עכ"נ והראב"ד ז"ל לשיטתו דדוקא גבי קידושין כן וע' רש"י קידושין דף ה' ע"א ודף ט"ז ע"א גבי כתב לו שטר אדמיה היינו כסף ודף י"ח ע"א ובגטין דף מ"ה ע"א ליכתב ליה שטרא אדמיה והנה גבי פדיון הקדש כבר הארכתי בזה אם הוא בגדר קנין מן ההקדש או בגדר סילוק האיסור והנה בירושלמי פ"א דמעשרות מבואר דלכך הקדש לא פטר מן המעשרות אם לא מרח ברשות הקדש משום דלא יצא מרשות הבעלים והגזבר משא"כ בהפקר דיצא מרשות הכל והמחזיק בו אח"כ לא הוי מכח בעלים הראשונים משא"כ בהקדש דהפודה הוא בגדר בעלים הראשונים וע' בירושלמי ב"ק פ"ז דהפדיה אינה קובעת למעשרות ובירושלמי מעשר' פ"ד ה"א והוי כעין המחזיק בנכסי הגר דכאו"א כשזוכה בו הוי כמו יורש הגר ע' בירושלמי פ"א דקדושין ה"ה דאם החזיק בקרקע של גר חייב אף במעשרות וע' תוס' תמורה דף ו' ע"א ד"ה המפקיר והטעם דמחזיק בנכסי הגר הוי כמו כרעא דגר כמבואר בעירובין דף ע' ע"ב וע' תוס' ב"ק דף מ"ט ע"ב ד"ה משכונו אך שם משום דהפקיע השעבוד והוי כאילו שילם לו וע' מכות דף ט"ז וע' ב"ב דף קמ"ט ע"א דגר לאו בר ירושה הוא ותוס' שם וגטין דף י"ג ע"א תוס' ד"ה והא דפסק כחו מהממון. אך צ"ל כך דהיכא דהוא הפקיר מדעתו אז סילק עצמו מגוף הדבר ולכך גבי מעשרות מאחר שזכה בו מן ההפקר אם זכה גם בקרקע פטור מן המעשרות אבל גבי גר כיון דהדבר הוא ממילא לא מקרי הפקעה רק שאין לו זכות בהדברים היוצאים ממנו אבל גוף הדבר נשאר כמקדם וכל המחזיק נקרא יורש הגר ולכך גם בעבדים כן דהמחזיק בקטנים זכה בהם גם לשעבוד ול"ה כמפקיר עבדו וע' תוס' יבמות דף מ"ח ע"א דהפקר הוי רק סילוק וגבי הקדש לא נסתלק הבעה"ב מגוף הדבר והפודה שם הראשון עליו ולכך מהני גם כסף להוציאו לחירות אבל העבד עצמו ס"ל לת"ק דא"י לפדות עצמו מן הגזבר דשוב ישאר העבד של רבו ראשון כיון שהוא רק סילק האיסור והגוף שלו שייך לרבו ראשון ורבי ס"ל דהוא קנין ולא סילוק והוי שחרור וע' במה דפליגי בירושלמי פ"א דתרומות ופ"ה דמעשרות אם הגזבר הוא כבעלים: