המקדיש שקלו וכו'. עיין מ"ש בח"א בהל' שקלים די"ל דכמו דאמרינן בחולין ד' קל"ט גבי ערכין דכל זמן שלא בא ליד גזבר הוה חולין ה"נ כן ואף דהא פליגי בירושלמי פ"ב דשקלים אם אבד שקל אם חייב באחריות כמו בחולין דף קל"ט וע"כ דנתקדש אך שם ה"פ דהנה לפי המבואר בפהמ"ש פ"ב דשקלים משנה ב' דרק אם נתרמה התרומה בעת שהפריש דכיון דקיי"ל תורמין על הגבוי וא"כ זכה בו ההקדש ומ"מ ס"ל לר"י דחייב באחריות כיון דעדיין לא נתנו לשליח אבל אם נתנו לחבירו ג"כ זכה בשביל הקדש והא דאמרינן בתוספ' שקלים הובא בדברי רבינו ספ"ו מהל' מעילה דהמפריש שקלו ונשתמש בו מעל אפשר דכבר נתרמה התרומה אך מלשונו לא משמע כן אך י"ל כך דאם סופו שיבוא להגזבר לא מעל עד שיבוא דלא קדש ולכך אם נתנו לחבירו והפריש עבורו לא מעל על זה רק לאחר תרומה ע"ש דהא השקל בא לגזבר ואינו קדוש רק אח"כ משא"כ אם נשתמש בו לדברים אחרים אז קדוש מיד ועיין בתוספ' פ"א דשקלים ועיין מה דמקשה בירושלמי פ"ו דשקלים למה מעל ניחוש שמא הוה בא לשריים אך זה שייך בדבר שבא ללשכה אבל אם לא בא כלל לא שייך זה ועיין מ"ש רש"י תמורה ד' כ"ג ע"ב ד"ה והשני ומה דמבואר בתוספ' פ"ב דשקלים במחלוקת אם תורמין על העתיד לגבות דאם נימא דתורמין וא"כ גם החדתין הוה שריים כיון דכבר תרמו עלהם וא"כ אין נ"מ בין חדתין לעתיקין ולכך פסק רבינו דחוזרין לשריים ומ"מ פסק דאין מועלין בהם משום דיכול להביא מהם דבר שאין בו מעילה וכמו דאמרינן בנזיר דף כ"ד ובמעילה דף י"א ומ"מ פסק דמעל בהשקל אחר שנתרמה אף דאם יביא ללשכה יהא שריים עכשיו אין שם שריים עליו כיון שעדין לא בא אך כל זה לאחר שנתרמה תרומה אבל קודם שנתרמה לא כיון דסופו לבוא לא נתקדש עדיין וכעין דמבואר בתוספ' פ"ד דמעש"ש גבי היה הולך להפריש תרומה ע"ש דאם סופו לקרות שם לא קדש ע"ש משא"כ אם לא יבוא לעולם חל עליו תכף וא"ש ולכך כאן גבי שקלים חל עליו קדושת בה"ב כיון דסופו לבוא עדיין לא נתקדש ויהיה מן השריים שסופו לבוא ללשכת בדה"ב וא"ש ועיין בתוס' פ"ב דשקלים:
הקדיש. ביכורים כו'. הנה לפי פירוש רבינו בשקלים שפסק כר"ש ובאמת מה דפסק בירושלמי כר"ש לא קאי כלל רק אהך דכריתות דף ט' ע"א גבי גר ע"ש ועיין מה דאמרינן ב"ב דף פ"א ע"ב ע"ש ברשב"ם דנקט על תנאי אך רבינו לקמן פ"ד דביכורים ה"ד לא נקט על תנאי משום דאם הקדיש ביכורים לא חל עליהם קדושה וגם היכי מיירי אם ר"ל לאחר הנחה או תכף משעת קריה או משעת הבאתו לפנים מן החומה לשיטת רבינו ועיין פיאה פ"ז מ"ח גבי עוללות דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואף דעדיין לא זכו בו עניים ועיין במה דפליגי שם ר"א ור"ע גבי כרם שכולו עוללות אם הוא לעניים ר"ל היכא דאין לבעה"ב אך זה הוה כמו אכלתן חיה דמבואר שם דאף ר"א מודה דהוה לעניים וה"נ גבי הקדש ולכך לא חל על העוללות וה"נ גבי בכורים כיון שקרא שם ביכורים הוה כמו שאינו שלו וגם ט"ה אין לו כיון דקיי"ל שהם לאנשי משמר ואף דהוא חייב באחריותן קודם שבא להר הבית כמבואר ביכורים פ"א מ"ט ועיין מש"כ רבינו בפ"ד מהל' ביכורים ה"ט דפסק כהמשנה דשם דעל השניים אין דיניהם כביכורים ובאמת מדברי התוספ' דשם וכן מפירוש הרא"ש מוכח דכ"ז שלא הביאו להר הבית חייב באחריות ע"פ דין ומביא וקורא ומהר הבית עד העזרה שוב פקע אחריות אך מ"מ צריך להביא ואינו קורא והוה כמו עיטור בכורים וכמבואר בירושלמי שם ובעזרה א"צ כלל ומה דאמר בירושלמי שם משום יחיד אני שונה אותה דהיינו ר"ש דס"ל דאף קודם שבא להר הבית אין על האחרים שם ביכורים ועיין בתוספ' כאן עד בור הגולה ובספרי פ' ראה ובמעילה דף י"ט וכ"מ ולכך ר"ש לשיטתו ס"ל כאן דהמקדיש ביכורים אינו קודש ולכך רבינו פסק בהל' ביכורים כב"ש משום הך דכאן אך י"ל דס"ל דהוה כקדשי ב"ה דאין חל עליהם קדושה אף אם חייב באחריות כמבואר לעיל:
אבל. אם הקדיש כו'. עיין חולין דף קל"א ע"א ע"ש: