הקדיש נכסיו סתם כו'. ע' בהשגות וע' בירושלמי שקלים כאן פ"ו ה"י מה דאמר רבי בא כו' כל שאינו יכולה ליקרב ר"ל דכיון דלא הוי בגדר פדיון אם חלה עליו קדושת הגוף שוב אין כאן הדין של הך קרא דואם בהמה רק הוי כמו שהקדיש דמי הדבר לא הדבר בעצמו וכמש"כ התוס' ערכין דף כ' ע"ב ע"ש וע' תוס' נזיר דף כ"ו ע"ב דעופות אין להם פדיון אף אם הקדישן לדבר שאינו ראוי וע' בתו"כ פ' בחקתי פ"ד דממעט מקרא דוהעמיד עופות וע' מעילה דף י"ב ע"א לפי גירסת רש"י דלכך אין פדיון בעופות משום דאין הפסול מחמת בע"מ דאין מום בעופות ר"ל ואף מחוסר אבר דפסול אין הפסול מחמת מום רק מחמת חסרון ואינו נפדה כע' דאמרינן בבכורות דף ל"ט ע"א גבי מחוסר אבר מפנים וע' בהל' מעילה פ"ג הי"ג דאם אמר דמי בן יונה זה לשלמים לא חלה קדושת הגוף וי"ל דר"ל כמש"כ כאן דרק דמי הדבר אך מלשון רבינו שם דכתב מתחילה דמי בהמה זו לנסכים ור"ל כהך דשבועות דף י"א וע' תו"י נדרים דף כ"ט ולק' בהי"ד דכתב רבינו למזבח ר"ל לאפוקי לנסכים וע' רש"י כריתות דף כ"ח דהיכא דאין נראה לכתחלה להקריב יש פדיון אך מהך דיומא דף מ"א ע"ב מבואר להיפך והנה לפ"מ שפירש רבינו בהל' שגגות פ"י הי"ג דאם הפריש הקן למוכרה לא בלשון הקדש הבעלים וכבר הארכתי בזה בהל' נזירות וע' תוס' תמורה דף ל"ג ע"ב גבי בדק הבית ובמעילה דף י"ב ע"ב נקט רק תרנגולת וע' בתוספתא דמנחות פי"ב דאם הקדיש עוף שיש בו חסרון מתחלה י"ל פדיון. ונ"ל דלכך דיק רבינו בהל' מעילה ספ"ג הנ"ל בן יונה ולא נקט תור דמיירי כגון שעבר זמן דשוב לא חזי לשום קרבן משא"כ בתורים דלא משכחת כן גם י"ל דשלמים הוי כמו בהמה לנסכים דעוף לא שייך כלל וע' בתוספ' מעילה פ"א דנקט תורין לבדה"ב דוקא וכמש"כ וע' בירושלמי נזיר פ"א ה"א נעשה כמתנדב תורין לבדה"ב וע' תוס' תמורה דף י"ט ע"ב ד"ה זאת דלכא' דבריהם נגד הגמ' וצ"ל דס"ל דגבי נקבה ואשם כיון דאין במינו הוה כמו לדמי נסכים והגמ' דשבועות אזלא אם נימא דקאי אפסח ועולה כמבואר בתמורה דף כ' וע' במחלוקת דתמורה דף ז' גבי מקדיש בע"מ לדמי נסכים אם לוקה אם זה מקרי במינו:
והסולת. שנאמר כו'. ע' הל' איסורי מזבח פ"ו ה"ד דאילו אינן בכלל העמדה וע' בהל' פסוה"מ פ"ג הי"ח גבי כלי שרת כיון שבא בכל"ש אינו נפדה דאז אינו בכלל העמדה וע' רש"י מנחות דף ק"א ע"א דמבואר שם דאף אם נעשה בע"מ לאחר שחיטה דהיינו כמו דמבואר בזבחים דף כ"ה ע"ב אם חסר קודם קבלה דפסול ומ"מ אינו נפדה דסכין מקדשא ליה ואף דהוא מפרכס דבר העמדה הוא כמבואר בהי"ג והטעם משום דכל"ש עושין קדושות הרבה זא"ז וכע' הא דנדרים דף כ"ח ע"ב גבי בר פדא וכן כ' התו"י בנדרים שם ככלי שרת ע"ש וע' תוס' מנחות דף מ"ו ע"א ובגמ' שם דף מ"ז ע"א דדבר שקדש בכל"ש נפדה וחוזר וקדוש וזהו כונת הגמ' במעילה דף י"ט ע"ב אם אחרים מביא לידי קדושה ר"ל דחוזר וקדש הוא עצמו לא כ"ש ר"ל שיש בו מועל אחר מועל וכ"כ בזה בח"א. וה"נ כיון דחלה עליו קדושה ב' לא שייך גדר העמדה וע' רש"י שבת דף כ"ה ע"ב ואף דכעת פסול מ"מ לא שייך בו העמדה גם י"ל מחמת דבתו"כ ממעט מדכתיב בהמה משמע דוקא בהמה וא"כ לפ"ז נ"מ במש"כ לעיל גבי בהמה שנשחטה ואח"כ נעשית בע"מ אך זה רק אם שחטה בסכין כל"ש ע' סוטה דף י"ד ע"ב דטסן מקדש לה לדם ורש"י זבחים דף י"ג ע"ב ומנחות דף י"ג ע"ב ודף ט"ז ע"ב ושם דף ע"ח ע"ב דמוכח דהסכין מקדש גם חלות התודה ולא השחיטה רק הסכין וע' בהל' מעה"ק פ"ד ה"ז: