המקדיש כו' מה שעשה עשוי כו'. כן מבואר בתמורה דף ו' ע"א והנה רבינו ז"ל כאן כתב דהכהן מעריך אותה וקשה דהא גבי מטלטלין קי"ל דלא בעי כהן רק ג' כמבואר כאן פ"ח ה"ב אך באמת כך דהנה בהך דין דמתפיס תמימים לבדה"ב דצריך להקריבם למזבח אם זה הוי מה"ת או לא ע' בתוס' בכ"מ דזה רק דרבנן ועי' רש"י גיטין דף ל"ח ע"ב דמוכח דהוה מן התורה וממילא חל ועי' ר"ן נדרים דף כ"ט ע"א. והנה מלשון רבינו כאן בהלכה ז' מוכח דזה הוה מה"ת ועי' ערכין דף כ"ד דיליף מהך קרא דסתם הקדש לבדה"ב והנה בירוש' שקלים פ"ד הוה מחלוקת שם בה"ז אם לא פדאן לשם קדשי מזבח אם יצאו לחולין ומקשה שם דאיך חל קדשי מזבח על קדשי בדה"ב ע"ש אך רבינו ס"ל דזה הוי כמש"כ התוס' ערכין דף כ' ע"ב דלא דהקדישה עצמה לקרבן רק דמיה וע' רש"י תמורה דף ל"א ע"ב ד"ה אדם דכ' דשלמים ל"ל כו' ולכאו' תמוה דל"ל להאריך לימא כיון דסתמא לעולה א"י להקריבה לשלמים וע"ש דף כ' ע"א בהני לישני דמקשי שם לר"י היך מקריבו שלמים וצ"ל דרש"י ר"ל כך דלא דקדיש גוף הנקבה לעולה רק דאמר דמי ואף דקי"ל דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מ"מ י"ל דגבי נקבה אם הקדישה לדמי לא חל עליה קדושת הגוף וזה ג"כ שיטת רבינו הל' מעה"ק פט"ו ה"ה ע"ש ואף דבתמורה דף כ' לא משמע כן י"ל דשם כיון דהקדיש גם זכרים ועליהם ר"ל דגופם יהיה לעולות לא הדמים חל גם על הנקבות זה משא"כ באם הקדיש נקבה לבדה ואמר רק דמיה י"ל דלא קדיש קדושת הגוף וגם י"ל החילוק כהתוס' בערכין הנ"ל דלא חל רק על הדמין וע' ברא"ש נדרים דף כ"ט ותו"י שם ורק דמ"מ אם הקריבן שלמים אז מפקיע את נדרו שנדר שיהא הדמים שלהם לעולות ולכך אסור זה ר"ל רש"י וע' בירושלמי נזיר פ"ב ה"א אילן קדשי מזבח אית בהו חלול ואית בהו תמורה ר"ל אם נפל בהן מום לאחר שהקדישן ואמר שם דמחלל תמימה תחת בהמה זו א"י להקריבה שמא לשם חלול נתכוין ואף דהא קי"ל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף זה רק כשהקדישה בעצמה אבל אם חללה תחת בעלת מום הוה כע' הא דבכורות דף י"ד ע"ב גבי ולדי בע"מ שנפדין תמימין שלא יהא טפל חמור מן העיקר וע' בכורות דף ט"ז ע"ב דמתפיסה לכל זבח שירצה ומוכח שם דהיינו בזמן שהיא מעוברת והיכי חיל הא ודאי יש עליהם קדושה מה"ת וע' רש"י שם ד"ה אין לו בהם דמשמע דאין עליהם איסור הנאה דאורייתא ולא הוי כביצת תרנגולת דמעילה דף י"ב ע"ב דהוה מעילה מה"ת וצ"ל משום דזה הוה גוף בפ"ע ואין עליו שם גידולין וע' תמורה דף ל"א ע"ב בתוס' ד"ה אפילו ותוס' ב"ק דף מ"ז ע"א ובתמורה דף ל"א ע"א מה דמחלק בין ולד בהמה לביצה דולד מילתא בפ"ע דמאוירא קגדיל וה"נ י"ל כאן גבי ולד בהמת בע"מ וע' מש"כ הראב"ד ז"ל תו"כ פ' ויקרא דאם נעשה אפרוח מביצת תורין דקדיש קדושת הגוף אך שם הטעם משום דהוה בגדר ולדי קדשים וע' בירושלמי ספ"א דערלה גבי ביצת הקדש שנעשית אפרוח. ומ"מ מבואר בבכורות שם גבי ולדי בע"מ דכשנולד קודם פדיון חלה עליו קדושה. וזה י"ל כונת הירושלמי דשקלים הנ"ל מה דמביא ראיה דקדשי בדה"ב שפדאן תמימים לשם חולין דיצאו מהא דבכורות דף י"ד במשנה דולדם וחלבם מותר לאחר פדיונם ר"ל דהירוש' מפרש לאחר פדיון הולד דהיינו אם נולד תמים ופדה אותו והטעם שלא יהא טפל חמור מן העיקר וא"כ חזינן דאף דכעת הם תמימים לא נימא דתחול עליהם קדושת אמן ולא יהיו נפדין ובפרט לשיטת רבינו דס"ל בהל' איסורי מזבח פ"א הי"א דולד בע"מ אם נולד קודם פדיון קרב ואף דהא בתמורה דף י"ז ע"ב ובבכורות דף ט"ז ע"ב מוכח דרק לרעיה י"ל דזה רק אם נימא דולדי קדשים בהויתן הן קדושים א"כ רק הלידה גרמה שתחול עליהן קדושת הגוף ואז הוי בעל מום וע' תוס' תמורה דף כ"ה ע"ב ד"ה דת"ק וגם י"ל דזה לא גרע מנתרפא המום ונ"מ אם נתעברה כשהיא תמימה ואח"כ נעשית בע"מ או דנתעברה בע"מ וגם י"ל דזה תליא אם קדושה חלה על העוברין כשהם במעי בע"מ ולדידן דפסקינן כר"י דחלה קדושה חמורה כמבואר בתמור' דף י' ה"ה הכא גבי ולד קדשים במעי בעלת מום נמי חלה קדושה גמורה ואף דהוי מחוסר זמן ג"כ ע' תוס' תמורה דף י' ע"ב והא דתמורה דף י"ז ע"ב דאמר דרק לרעיה אמר זה בר פדא והוא לשיטתו אזיל שם דף י"א דלא חל וע' תמורה דף י"ט ע"א דר"א ס"ל דמפריש נקבה מעוברת לפסח חל על ולדה קדושת הגוף לפסח. ואף דר"א ס"ל שם דף י"ז כר"ש דכל היכא דלא חזיה לא נחית קדושת הגוף וע"ש דף כ"ו ע"ב בתוס' מ"מ ס"ל כר' יוחנן דיכול להקדיש עובר במעי בע"מ. ולכך לא מקשי בבכורות דף ט"ז ע"א על המשנה דדף י"ד למה שוחטן בחוץ חיב משום דס"ל דהמשנה קאי על הולדות דבע"מ והם תמימין דראוין להקרבה וע' תוס' זבחים דף פ"ה ע"ב. ומ"מ ברישא כשהקדיש בע"מ ולדות שלהן נפדין תמימין וגם בזמן שהיא מעוברת יכול להתפיסן לכל זבח שירצה וה"נ אף דמה"ת צריך שיקריבם לגבי מזבח מ"מ זה הוי רק גדר חיוב ולא קדיש מאיליו ולכך אם פדן לחולין שפיר הוה פדיון זה כונת הירושלמי שם. אך רבינו ס"ל כמש"כ לעיל דכיון דע"כ מחויב להקדישן לשם מזבח לא חל על גופן קדושת בדה"ב רק לדמיהן וע' תוס' גיטין דף ל"ח ע"ב וכעין הך דתמורה דף ל"ב הובא לק' פ"ו ה"י גבי מקדיש עולה לבדה"ב ע"ש בתוס'. ולכך כאן א"צ גדר העמדה והערכה בג' רק כע' דאמרינן בערכין ודי בכהן וע' לק' בהל' מעה"ק פ"ה הכ"א דהמקדיש נכסיו והיו בהן זכרים אין העורות לכהנים ולכאו' קשה הא כאן פסק דפודין אותו לבדה"ב רק מחמת המתפיס תמימין קרבין למזבח וע"כ צ"ל כמש"כ דעל גוף הבהמה לא חלה הקדושה של בדה"ב והפדיון כעת הוא רק כמו מתפיס עולה לבדה"ב ולאחר הקרבת הקרבן אז פודין העורות לבדה"ב כדין פדיון גמור אך י"ל דטעם רבינו ז"ל כאן בה"ז דס"ל דמיירי בעדר שמחצה זכרים ומחצה נקבות וע"ש דף ל"א ע"ב ובירושלמי כאן בשקלים דאמר שם ההין אמר הקדש דמים קדיש ור"ל כך דכ"כ דמקדיש נקבות קדושת דמים למזבח י"ל דא"צ שירעו עד שיסתאבו אבל אם הקדישן קדושת הגוף אז ע"כ צריך שתרעה וא"כ א"א שיהיו למזבח דהא הני דאם הם קדושים הוי קדושת הגוף ויש להם פדיון ע"כ סתמא הוא לבדה"ב מחמת קרא דואם בהמה וכמש"כ רבינו בה"ט דסתם הקדש לבדה"ב משא"כ קדושת דמים דל"ב העמדה והערכה ולא חל כלל עליהם קדושת הגוף הוי כמו הא דיינות ושמנים ושפיר קרב דמיהם לעולות זה כונת רבינו בה"ט ע"ש בהשגות וזהו ג"כ כונת הירושלמי וא"כ י"ל דגבי עדר שכולו זכרים חלה עליהם קדושה ממש ומכל מקום על העור חל דין בדה"ב ואף דבגמ' דילן נקט הטעם דחולק הקדשן זה רק אם ס"ל דאם מקדיש לדמיו לא חלה קדושת הגוף אבל למה דקי"ל דחלה קדושת הגוף זה הוי קדושת עצם אך זה רק על הגוף ולא על העור אך מלשון רבינו לא משמע כן גם י"ל דכיון דהחציו נקבות הוא לבדה"ב ע"כ ה"ה החציו זכרים וס"ל לרבינו דאין אדם חולק הקדשו משא"כ לר"י דלא הוה זה חולק לפ"מ דמוקמינן בגמ' דידן דף כ' דס"ל כר' שמעון וע' תוס' בכורות דף י"ד ע"ב ד"ה הקדיש. והנה מה שפסק רבינו דרק עשה הוא משום דלא ס"ל כר"י כמבואר בכ"מ ע' פסחים דף מ"ב וע' בירושלמי נזיר פ"ה ה"א גבי הא דרבי הוה יתיב וט"ס שם וצ"ל זחלין אפי דבר פדא ר"ל דב"פ הבין הדבר וס"ל כר"י דהקדיש תמימים לבד"ה עובר בלאו וכ"כ בח"א בביאור הירושלמי דשם דלא אמרינן זה בסתמא דיעבור על לאו וזהו כונת הירושלמי בשקלים כאן ה"ט שיטתיה דב"פ ביניהם ולכך אמרינן דסתם כר"י דאל"כ יעבור על לאו וע' תוס' מנחות דף נ"א ע"ב בד"ה אף: