המקדיש את כו' וכופין כו'. כן מבואר בתוספתא הנ"ל פ"ד ויהי' נ"מ לפמש"כ לעיל לפי פסק רבינו כאן דגם היורש מוסיף חומש וכמבואר בתו"כ אם גם להם כופין כיון דהוא לא הקדיש והנה לפי הטעם דחומש ואיידי דחביבא עליה פרקי כו' שייך גם גבי יורש כמבואר ב"מ דף ק"א גבי שדה אבותיו אבל אם נימא משום דהוא האדון י"ל דגבי בנו לא וכן נ"מ למה דקי"ל בקדושין דף י"ט ע"א דיעוד רק בבנו גדול וכן פסק רבינו בהל' עבדים פ"ה ה"ז וצריך דוקא רשות הבן ולפ"מ דקי"ל בכורות דף י"ג דמצות יעוד קודמת למצות פדיה אם גם על הבן שייכא מצוה זו ובפרט לפ"מ דס"ל בקדושין דף כ' דדי גם אם יכול לקים מצות יעוד רק בבן ג"כ יכול למוכרו אם יש על הבן זו המצוה וע' בר"ה דף ו' ע"ב גבי בעיא דשם אי יורש ישנו בב"ת ואנן פסקינן דלא אך נ"ל דזה רק גבי קדשים שהקדישן אביו אבל בכור וולדי קדשים אין הנ"מ בין יורש לאביו ולק' אבאר זה:
בין. שהיה הבית. ע' כאן דף ל"א ע"ב ודף ל"ג ע"א והנה כ"כ דמשמע מדברי הגמ' דלא מצרפינן הזמן שהיה ביד ההקדש עם הזמן שהיו בידו לי"ב חודש לענין בתי ערי חומה ואף דלגבי לוקח ראשון ולוקח שני מצטרפין שפיר כמבואר שם דף ל"א משום דקי"ל דאין מונין חדשים להקדש וע' בירושלמי קדושין פ"א ה"ב מה דמקשה שם למה גבי עבד אם נגאל באלה וכמ"ד לשעבוד לא הוי כמו מכירה חדשה רק משלים מזמן הראשון ומשמע שם דזה רק למ"ד באלה לשעבוד אבל למ"ד לאחרים דלאחרים לשעבוד אז הוי כמו מכירה חדשה והטעם דהנה לפ"מ דמסקינן בגמ' דילן דף ט"ו ע"ב דקידושין אליבא דמ"ד דלאחרים לשעבוד אין הכרח דפליג אדרבי וי"ל דס"ל דנמכר לעכו"ם אינו יוצא לשש וא"כ לא שייך לאמר להשלים דגבי ראשון לא שייך כלל מנין שש ולכך הוי כמו מכירה חדשה וא"כ י"ל דהוא הדין כאן דגבי הקדש לא שייך כלל הזמן של י"ב חודש ולא חשבינן ליה הזמן שעבר וע' נדה דף ס"ה ע"א בתוס' ד"ה אלא ובירושלמי נזיר פ"א ה"ב גבי נזיר עולם אי מצרפין הזמן של י"ב חודש ע"ש: