האומר ערכי כו'. והנה כ"כ לעיל דכאן לא מבעי ליה כמו בסיפא גבי שדה אחוזה אם נידון בדמיו או בערך שקצבה תורה ומוכח דס"ל דערכין הוה שומה ששמתה התורה אותו כך לא בגדר גזיה"כ כמו גבי שדה אחוזה דמבואר בב"מ דף ס"ח ע"א דרחמנא אוקמה אפדיון ר"ל דרחמנא אמר דבכך יפקע ההקדש לא משום דהוה זה שויו ולכך שם גבי שדה אחוזה לא מהני הא דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל משא"כ גבי ערכין דאין עליו דין הקדש רק חיוב נדר והתורה אמרה ששויו כך וכן נ"מ גבי עבד אף דחזינן דהתורה שמתו דמי נזקו ל' שקלים וע' בירוש' ספ"ג דכתובות דמבעי שם אם כל הדמים הוא קנס או יותר מדמיו ר"ל אם מה שמשלם הל' שקלים הוא בשביל דמיו שכך שמתה אותו התורה וא"כ ממילא לא הוי קנס רק יותר מדמיו ממש או דגדר דמים אין לו כלל רק קנס וע' תוס' ב"ק דף מ"ב ע"ב ד"ה נקי ושם דף מ"ג גבי דמים בעבד ותוס' דף כ"ד ע"א ד"ה השתא וא"כ לפ"ז אם אמר דמי עבד עלי יהי' תליא בהך בעיא דערכין דף י"ט ע"ב גבי אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמו עלי. וה"נ כן כיון שהתורה כבר אמדה אותו בכך וא"כ לפ"ז גבי עבד אם אמר ערכו עלי לגבי מזבח שפיר י"ל דאזלינן בתר אומד התורה של נזקין וכן נ"מ אם אמר ערך ראשי לגבי מזבח דאף דקי"ל דלגבי מזבח אינו נידון בכבדו מ"מ כיון דאמר ערכי שפיר נידון בכבדו והנה רבינו כאן בהט"ז וי"ז פסק דגבי דמי רגל או לב של פרה הוי הוא והקדש שותפין וגבי ראש חמור או ראש עבד רק כמו ששוין וע' בהל' מכירה פכ"ז ה"ח ובהשגות שם דגרס גירסא אחרת וכאן בגמ' דף ד' ע"ב וע' בירוש' ב"ק פ"ה ה"א דאם מכר רגלה מכר חציה וע' תוס' ב"מ דף קי"ד ד"ה מה ערכין וע' ב"ב דף פ"ג ע"א גבי מוכר ראש בהמה גסה והנה כאן בגמ' אמר דאף גבי הקדש אם הקדיש ראשה לא מכר אלא הראש וע' חולין דף קל"ג ע"ב גבי מתנות כהונה דאם יש לו הראש מ"מ באינך א"ל כלום אך שם שאני דפירש בהדיא דהיתר שלו וע' לק' בהל' בכורים פ"ט ובירוש' ב"ב פ"ה דבעי שם בה"ז אם מכר חצי הראש אי מכר חצי הרגלים ומביא ראיה מהך דחולין גבי מכר לו הראש כמו שהוא מנכה כו' ור"ל דמבואר שם דף קל"ח דאמרינן מתנתו דכהן לא זבני לך וא"כ כ"מ שמוכר הראש אינו מוכר שלימה ומ"מ מכר את הרגלים והנה זה מבואר דקדושת דמים לאחר פדיון חייב במתנות וע' בכורות דף י"ד ע"א גבי קדושת דמים מדחה ע"ש בתוס' וא"כ לפ"ז יהי' נ"מ גבי אם אמר דמי ראשה הקדש או ראשה הקדש דהרי המתנות לא שייכי לדידיה רק לכהן ואם מוכרין הראש אין נותנין דמי לחי אבל אם נימא דחל הקדש קדושת דמים עליהם וא"כ נפטרים מן המתנות א"כ צריכים ליתן גם דמי מתנות להקדש ובפרט לשיטת הירוש' בב"ב הנ"ל די"ל דהיכא דלא מכר כל הראש לא בטל הרגל לגבה וה"נ י"ל כן. אך זה יהיה נ"מ למה דמבואר ב"ב דף ע"ב ע"ב אי אזלינן בתר פדיון או לא דבתר פדיון גם המתנות בכלל ולכך לא הביא זה רבינו ומה שפסק רבינו דדמי רגל פרה הוא והקדש שותפין ולמה הרי אינו דבר שהנשמה תלויה בו וצ"ל דרבינו ז"ל לשיטתו לק' בהל' מעה"ק פט"ו די"ל דהיכא דאין עליו שם קרבן אז גם אבר שאין הנשמה תלויה בו תפיס הקדושה בכולה וכאן אין שייך זה גבי קדושת דמים לכך הוה כמקדיש דמי אבר שהנשמה תלויה בו אך י"ל דכונת רבינו וכן פסק בהל' מכירה פכ"א על הך דב"ב דף ק"ז ע"ב גבי משמנין ביניהן דר"ל די"ל חלק בכל הקרקע כפי מה ששוה זה החצי וה"נ ר"ל גבי פרה שיש להקדש חלק בכל הפרה כפ"מ ששוה הרגל וכל הפרה משועבדת לזה וע"ש בבעל המאור בב"ב שם וב"מ דף פ"ז ע"א מה דאמר שם משמנין ביניהם ומש"כ רבינו הל' שכירות פ"ט ה"ב ע"ש. גם י"ל מחמת שיטת הירוש' פ"ה דב"ק ה"ב הנ"ל. וגבי הקדש לחומרא או די"ל דר"ל מן הארכובה ולמעלה וכמבואר בערכין דף כ' ע"א וכ"כ בזה: