המקדיש כו' הקדש למזבח כו'. ר"ל לאפוקי אם הקדיש לדמי נסכים וכמבואר בשבועות דף י"א ולקמן בהלכות מעילה ספ"ג והנה כ"כ דאם אמר דמי נקיבה זו לאשם דאז י"ל דלא חל קדושת הגוף עליה עי' לקמן בהלכות מעה"ק פט"ו ה"ה וכן י"ל דאף דקי"ל כר' יוחנן דאם הקדיש במעי בע"מ חל עליו קדושת הגוף מ"מ אם הקדישה לדמים לא קדשה קדושת הגוף כיון דעכשיו אינה ראויה ליקרב מחמת מחוסר זמן ע' חולין דף ע"ה ע"א ובזה יש ליישב אם נימא דהקדיש אבר אחד אסור בגיזה ועבודה מה"ת משום לא תגוז וכמש"כ מ"ש מהקדיש עובר במעי אמו דאסור בגיזה רק מדרבנן עי' תמורה דף י' וי"א וצ"ל משום דזה הוה כתרי גופי וזה כחד גופא וגם י"ל דהטעם דאז אין עליו שם בהמה עיין חולין דף ס"ט ע"א ותוס' שם דף פ"ט ע"ב גבי חלב וכ"מ וע' שם דף ע"ד ע"ב מחלוקת דר"י ור"ל אם הוה תרי גופי או חד גופא אך לפמש"כ י"ל דמיירי לפי המסקנא כשלא הקדיש העובר רק קדושת דמים ואז גם לדידן לא חל קדושת הגוף אך רבינו לא ס"ל כן בספ"א מהלכות מעילה ועי' תמורה דף י"ט ע"א גבי מפריש בהמה מעוברת דנקט שם דאמו לא קדשה קדושת הגוף ודוחק לומר דר"א ס"ל כר' שמעון ע"ש דף י"ז ע"א דמספקא ליה ובתוס' שם דף כ"ו ע"ב דכתבו דלא ס"ל כר' שמעון וע"כ צ"ל דהקדישה לדמי ומ"מ הולד קדיש קדושת הגוף אם היא מעוברת אך י"ל דזה תליא במחלוקת דתמורה דף ל"א ע"ב אם אדם חולק את הקדשו וע' ירוש' פ"ט דפסחים ה"ה דא"ש ר"י דהיא לא קדשה וולדה קדיש וע"כ מיירי כה"ג דהיתה מעוברת זכר. וא"כ י"ל דה"ה אם הקדיש תורים שלא הגיע זמנם למזבח לדמים דלא חל קדושת הגוף לכ"ע עי' מעילה דף י"ב ובזה י"ל דברי רבינו לקמן הלכות מעילה ועי' בתוספתא דמעילה פ"א הקדיש פרה מועלין בה ובולדה והיכי מיירי ודוחק לומר דקאי אבדה"ב אך לפמש"כ דמיירי בדמי נקבה לעולה דאז לא חלה קדושת הגוף ולכך מועלין בולדה ובחלבה וע' מש"כ לעיל אם בקדשי בדה"ב יש מעילה בולד שלה מה"ת אם הוא בגדר גדולין ולקמן אבאר זה או י"ל דקאי אפרה אדומה וכמ"ד פרה מעוברת כשרה וחלה הקדושה גם על ולדה וע' תוס' תמורה דף ל"ג ע"ב מה דמקשה מפרה ע"ש:
הקדיש. אחד מאבריו כו'. ע' לק' בהל' מעילה פ"ד ה"ב הקדיש ובהשגות שם אך כך דהנה כ"כ דאם הקדיש אבר אחד לקרבן אותו אבר קדוש קדושת הגוף ולא קדושת דמים וע' תמורה דף י"א ע"ב דיליף לה מקרא דלה' ולכך לא מהני פדיון ולכך בתמורה דף כ"ו גבי בהמה של ב' שותפים דאם הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדיש דממיר וא"כ ע"כ קדיש קדוה"ג גם בתחילה ואף דהא מבואר בתוספתא תמורה פ"א וכן פסק רבינו בהל' תמורה פ"א הי"ט דבהמה שרק חציה קודש כגון שאחד מן השותפין הקדיש אותה לא עביד תמורה ודלא כשיטת התוס' שם דף כ"ו ע"א ד"ה מהו דתימא זה משום דאין ממירין באברין וחציה ג"כ כן ודלא כהתוס' וע' שם פ"ג ה"ג חצי בהמה זו כו' והטעם דשני חציה שאני וכמו הא דקדושין דף ז' וכן מעשר בהמה מבואר בחולין דף ס"ט ע"ב ובעירובין דף נ' ובתמורה דף י"ג דאינה לחצאין ע"ש. עכ"פ הרי חזינן דקדיש קדוה"ג רק דמ"מ לא פשטה קדושה בכל הבהמה משום דקרא ממעט מן ממנו וזהו דאיבעי שם בגמ' בתמורה דף י"א ע"ב גבי עוף די"ל דרק גבי בהמה לא פשטה בכולה כו' דאמרינן בחולין דף ס"ט דאבר לא מקרי בהמה אבל עוף שפיר פשטה בכולה אף באבר אחד אבל אם נימא דקרא ממנו קרי אקרבן ולא אבהמה ועוף נמי איקרי קרבן א"כ גם בעוף לא פשטה כן ס"ל לרבינו וע' בקדושין ד' ז' ע"א ובתוס' שם. וא"כ ע"כ צריך למוכרו חוץ מדמי אבר ובשביל האבר לא יקבל כלום דהוא קדיש קדושת הגוף זהו כונת רבינו בהל' מעה"ק פט"ו. אבל אם הקדיש אבר אחד לדמיו אז הוי בעיא אי אמרינן דחל' על האבר קדוה"ג וא"כ ע"כ צריך להקריבה ולמוכרה חוץ מדמי אבר או לא חל' קדושת הגוף וע"כ צריך לפדות אותו אבר משום קדושת דמים ולכך לחומרא צריך לעשות שניהם היינו שצריך למכור כולה גם אותו האבר ויהיה בגדר ספק פדיון והלוקח ע"כ צריך להקריבה משום שמא יש בהאבר קדושת הגוף ולא מהני לה הפדיון ומש"כ רבינו אם היה אבר שהנשמה כו' אף דהבעיא כאן בערכין היא גם על אבר שהנשמה תלויה ר"ל כך דאז מספק י"ל שמא פשטה קדוה"ג בכולה ואז א"י למוכרה לאחר ואין האחר יוצא בה לנדרו והוה כהא דפסחים דף פ"ט ע"ב המוכר עולתו כו' וע' רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב וזבחים דף ע"א ע"ב וכ"כ בזה. וכיצד יעשה יפדה את האבר רק בגדר ספק ולא ימעל בהמעות ואח"כ צריך להקריבה וזהו כונת רבינו בהל' מעילה פ"ד ה"ב הנ"ל והא דנקט שם לא יפדה ר"ל דא"י לחולין בפדיון ולכך אין מועלין בפדיון וע' ירוש' נזיר פ"ב ה"א גבי אם אמר בהמה זו תחת בהמה זו שהקדישה כשהיא תמימה ואח"כ נעשית בע"מ ומבעי ליה אם כונתו לשם תמורה דאז קרבי כמבואר בבכורות דף ט"ז או כונתו לשם חילול אז לא חלה רק קדושת דמים ול"ד להקדיש זכר לדמיו דקדיש קדושת הגוף דכאן אתי מכח הקדש ראשון ולא יהא טפל חמור מהעיקר וכהא דבכורות ד' י"ד. והנה הא דאמרינן דגבי קדשי מזבח אם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה אי זה הוה כמו שהקדיש הכל או משום דהקדושה ממילא נפשטת ע' בערכין דף ד' ודף כ' דמצריך ריבוי על זה דנפשות וע' תוס' קדושין דף ז' ד"ה ונפשוט ורש"י כתובות דף מ"ו ע"א וע' בנזיר דף כ"א דגם גבי נזיר אמרינן דדבר שהנשמה תלויה בו חל על הכל. אך י"ל דשם ג"כ משום דיש עליו קדושת הגוף וע' בירוש' נזיר רפ"ד דיליף שם גז"ש נדר נדר דחל על דבר שהנשמה תלויה בו ולכך גבי קדשי בדה"ב מבואר בחולין דף קל"ה ע"א דיכול לשייר והטעם כע' הא דנדרים דף כ"ט דקדוה"ג לא פקעי בכדי וממילא נמשך ולא מהני שיור וקדושת דמים פקעה בכדי ומהני שיור וע' נזיר דף י"א גבי חוץ וע"מ ואף דהא פסק רבינו כאן בהל' י"ח ובגמ' כאן דקדשי בדה"ב נידון בכבדו דאם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו חיב ליתן דמי כולו וזה אין לומר דר"ל כך דאז לא נדר רק הדמים וכמו גבי ערכין ודמים ואין הקדושה חלה על כל הפרה רק הדמים שלה נתקדשו וע' ערכין דף כ' ע"ב ואף דהא שם מוקי לה כר' מאיר דס"ל אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ואנן לא קי"ל כן אך זה רק לענין שיקדש אבל הוא מחויב ליתן בתורת נדר כמש"כ רבינו לק' פ"ו הל"א וגם י"ל דיש ג' דינים בזה ע' בירוש' כתובות פ"י ה"א לאחד שלוה כו' הגיע י"ב חדש ור"ל כך דע' בר"ן נדרים דף ע"ט ע"ב וכן הוא בירוש' נדרים פי"א דיש דבר דאף דלא חל עכשיו מ"מ מוטל עליו הדבר כעת שיתקים לכשיבוא הדבר ונ"מ דבשעת הוית הדבר תיכף חל עליו החיוב ויש דבר שלא חל רק אחר שבא הדבר וכע' הא דב"ב דף קל"ז ע"א גבי מתנת שכ"מ דאביי ורבא וע' בירוש' נדרים פ"ג ה"ו גבי ראה דליקה דהוי מחלוקת אם מעל למפרע או לא ור"ל דהוי כמש"כ התוס' גיטין דף י"ד ע"ב ד"ה הא בשכ"מ דאף דלא אמר מעכשיו מ"מ כשנתקים הדבר דהוי הקדש דאם נהנה ממנו מעל מחמת שביטל ההקדש ולא יוכל להקדישו הקדש אחר וע' תוס' מעילה דף י"ב ע"א ד"ה וכי קדושה דאף אם כעת לא חל ההקדש על התורין מ"מ לכשיגיע זמנם מועלים בהם בלא הקדש חדש וכן ר"ל בתמורה דף כ"ה ע"א גבי דברי הרב ודברי התלמיד וע' תוס' חולין דף ס"ט ע"ב ד"ה רב הונא בסה"ד שכתבו לחלק בין הקדש למכירה לעכו"ם והטעם דכיון שנדר קודם שיצא אף דהתנה דלא יחול רק משיצא מ"מ מהני לזה שלא תחול קדושת בכור וע' רש"י גיטין דף ט' ע"א גבי שכ"מ שאינו חוזר בעבד מטעם דזכי ביה שמים אף דלא חלה עדין המתנה וע' רש"י נדרים דף מ"ג ע"ב ד"ה ראשון וזהו ג"כ כונת הירוש' כתובות פ"י ה"א הנ"ל דמחלק בין אם לא החזרתי בין אם אמר לא יהיו נכסים משעבדים וע' ירוש' גיטין פ"ז ה"ג גבי אם וכ"כ בזה לעיל בהל' נדרים גבי הריני נזירה לכשאתגרש ובר"ן ז"ל בשבועות על דף כ"ח ע"א גבי אכליה לשיעוריה ע"ש גם נ"מ אם נעשה שוטה בזמן חלות הדבר או מת ע' בירוש' בגיטין פ"ז ה"א וזהו שיטת רבינו בספכ"ב מהל' מכירה גבי שכ"מ ע"ש בהשגות והטעם דחל עליו קודם לראות שיתקים הדבר לא בגדר נדר רק בגדר הקדש וע' תוספתא תרומות פ"ב דאם אמר פירות אלו תלושין יהיו תרומה על פירות מחוברין לכשיתלשו לא חל עליהם חיוב ויכול לאוכלן עראי קודם שנתלשו וע' תוס' יבמות דף צ"ג ע"א אם גבי תרומה שייך דין הקדש ונדר ועי' תוס' קדושין דף ס"ג ע"א ד"ה וידים והקדש שאני ובזה א"ש הירוש' בקדושין פ"ג ה"א דמתחילה אמר דאם אמר ה"ז עולה לאחר ל' ומכרה או הקדישה תוך ל' הקדש אחר חל וע"כ צ"ל בלא מעכשיו וכמש"כ רבינו לק' פ"ו ה"ט ובתוספתא תמורה פ"ג ע"ש ואח"כ אמר ר' אבוה הנ"ל דאם אמר כך א"י למוכרה ולהקדישה הקדש אחר. וא"ל דשם איירי באומר מעכשיו וכע' הא דפ"ז דגיטין ה"ג דא"כ היכא נקט שם בירוש' דקדושין הנ"ל דלכך אמר לאחר ל' כדי לשייר לו גיזה ועבודה ובמעכשיו א"א כדמוכח בחולין דף קל"ה וע' בירוש' ספ"ז דפאה גבי גידולין אך באמת כך דהנה מבואר בירוש' דנזיר פ"ב ה"ט דנ"מ בין אמר הרי זו דאז לא איכפת לן אם עושה פעולה ובטל הדבר ולא שייך בזה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובהך דתמורה דף כ"ה וזבחים דף ע"ה וב"ב דף קל"ג דא"י לעשות גרם לבטל הדין י"ל כמש"כ רש"י במעילה דף י"ג ע"א החילוק גבי מעשר בהמה משום דלא הוי חיוב ובזה א"ש קושית תוס' תמורה דף כ"ו ע"ב ד"ה חציה וע' ירוש' פ"ז ה"ג גבי הך דאילפא בפרט. משא"כ אם אמר עלי להביא בהמה זו לאחר ל' לעולה אז מוטל עליו החיוב וא"א להקדישו הקדש אחר וזהו כונת הגמ' בערכין דף כ' ע"ב עלי להביאו וע' מנחות דף ק"ח ע"ב וה"נ י"ל הך דנידון בכבדו דהיינו רק הדמים בגדר נדר וחיוב אך מלשון רבינו פ"ו ה"ז לא משמע כן רק דחלה קדושה על הכל וא"כ קשה מהך דחולין הנ"ל אך י"ל דכיון דחזינן דגבי קדשי בדה"ב הדבר י"ל קודש והנאה שיצאה ממנו חול כמש"כ התוס' קדושין דף נ"ה ע"א ה"נ כן גבי גיזה וכחישה. והנה באמת ע' לק' בהל' בכורים פ"י ה"ב דנקט שם הקדיש בהמה לבדה"ב כו' או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה וע"ש בכ"מ מה דתמה עליו. אך באמת כך דהנה אף דפסקינן דאין מועלין בגדולין של קדשי מזבח ע' הל' מעילה פ"ג הי"ב וע' בר"ש ערלה פ"ג אם מועלין בגיזין ובתוס' בכורות דף כ"ו ע"א גבי צמר של עולה תמימה דמעל ובמעילה דף י"ט והובא בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ו ה"ב דאם תלש בצמרן מעל שם אין המעילה מחמת הצמר רק מחמת גוף הבהמה והוי כעין מעשה עץ וע' גיטין ד' ל"ט ע"א גבי שער. אך באמת יש נ"מ בין אם הקדיש הקרבן בזמן שהיה הצמר עליו אז בודאי מועלין בו והוי כמו עצמות קדשים ע' זבחים ד' פ"ו גבי עולה וגם יש בכלל צמר שבראשי כבשים שנקרבים ע"ג מזבח וע' בזבחים ד' ל"ה וכמו נוצה של עולת העוף דקודם זריקה מועלין בה וע' תמורה ד' ל"ד ותוס' זבחים ד' מ"ו ע"א וד' מ"ג ע"א וע' מנחות ד' ע"ד ע"ב ונוצה הוא לשיטת הראב"ד הצמר שלה כמבואר בפ"י לתו"כ פ' ויקרא וע' חולין ד' נ"ח ע"ב לגירסת רש"י דנוצה מפגלת אליבא דר' ישמעאל והוא הך תנא דבי ר"י דזבחים ד' ס"ה דס"ל לפי' הראב"ד בתו"כ דהנוצה קרבה וע' שבת ד' ק"ח ע"א גבי בכנפיו והנה בפסחים דף ל"ג ע"א מבואר דגיזת עולה מעל ור"ל ג"כ כגון שהקדישה בשעה שהיתה מחובר וי"ל דגם לענין ביצים כן דאם הקדיש תורים בשעה שיש בהם ביצים מועלין בהם וע' תוס' ב"ק דף מ"ז ע"א וכ"מ וגם קדשי בדה"ב כה"ג קדשו אך לא בעי העמדה והערכה דהוי כהקדש בפ"ע וכן אז יכול לשייר דאינם מגופו ע' ב"ק דף ע"ח ע"ב חוץ מגיזתה דלא הוי שיור ור"ל דאם מכר חוץ מגיזתה שיש עליה עכשיו ולא שייך בה הדין דכחשה וע' גיטין דף ל"ט ע"א גבי שער של עבד ועי' בערובין דף כ"ז ע"ב גבי צאן ע"ג גיזתה דל"ה גופה וחולין דף ל' ע"ב וכ"מ בזה. אך גבי קדשי מזבח אסור לגוז מה"ת משום לאו דלא תגוז וגם משום דגבי עולה גם בזה א"א לשייר דהא יש מהם שקרבין ע"ג מזבח והא דלא מוקי הגמרא דחולין כן י"ל משום דזה תליא במחלוקת דחולין דף קל"ו ע"א אי אזלינן בתר הגיזה או בתר זמן גידול הגיזה ואם נימא דאזלינן בתר זמן גידול הגיזה הא זה הוי בזמן שהיו חולין וחיב לר"ע שם ולק' בהל' בכורים אבאר זה ולכך לא מוקי הגמ' כן. והגמ' ר"ל אחרמי כהנים דמבואר לק' פ"ו הי"ד דאין בו הך דין דנידון בכבדו ופשטא קדושה ואף דקודם שנתנו ליד כהן הוא הקדש לכל דבר מ"מ זה רק מחמת גזיה"כ כמש"כ תוס' תמורה דף ל"ב ע"ב וע' בערכין דף ס"ח ע"א דגבי כהנים כיון שהחרמים שלהם אינם יכולים להחרים ולא קדיש כלל ואף הקדושה לא חלה עליהם. אך י"ל דהטעם דליכא חרם כהנים רק דמתחלה הם קדושים קדוה"ג וכאן כיון שהם מתחילה ביד כהן לא חל עליהם שם הקדש מעולם ולכך לא שייך בהם זה וע' תוס' יבמות דף צ"ט ע"ב ד"ה ואין מוציאין וערכין דף כ"ח ע"א ד"ה דתני. והנה הך בעיא דתמורה דף י"א ע"ב גבי אם הקדיש עורה אי יש בו הך לאו דלא תעבוד צ"ל כך דהקדישה לדמי קרבן וע' נדה דף נ"ה ע"א דיש מחלוקת אי זה הוי דבר שהנשמה תלויה בו. אך י"ל דס"ל דזה רק אם הקדיש דבר דשייך לגדר הקרבה אז הוי ספק גבי אם הקדיש לדמים אי חל קדושת הגוף אבל עור דלא קריב לא או דלמא כיון דמ"מ קודם הזריקה יש על העור שם קדשי מזבח שייך שפיר זה ורבינו לא הביא זה דס"ל דזה בכלל בעיא דהקדיש אבר לדמים וע' בתוספתא פ"ג דתמורה דאם הקדיש עובר אם שחט הבהמה אסור באכילה והטעם משום דזה הוי בגדר יתום ויוצא דופן ופקעה ממנו קדושת הגוף כמבואר כאן דף י"ז ודף י"א ע"ש בתוס' וצריך פדיון. וע' תוספתא בכורות פ"ג דחלה קדוה"ג על יוצא דופן גבי ולדי קדשים וצ"ל דזה אתיא כת"ק דר"א בתמורה שם וע' בכורות דף מ"ב ע"א דגם גבי יתום פקעה הקדושה לגמרי אך נ"ל דלר"ש ס"ל דיוצא דופן הוי ולד אף דמבואר בנדה דף מ' דבקדשים מודה מ"מ לא הוי פסול הגוף ושפיר חלה עליו הקדושה דמעיקרא ולא פקעה והתוספתא דבכורות הנ"ל אתיא כותיה וע' תוס' חולין דף ע"ד ע"ב ד"ה דגמר דממעט מטעם שחוטה ור"ל דנ"מ לת"ק דר"א הנ"ל דעושה תמורה ובבן פקועה מודה דהוי כשחוט ובזה א"ש הא דנדה דף מ"א ע"א דלמה לא מוקי הקרא לענין תמורה וכה"ג וצ"ל משום דשם לר"ש ולדידיה שפיר עביד תמורה ליוצא דופן והנה בתוספתא דבכורות הנ"ל מבואר דמעשר אינו חל על יוצא דופן והטעם משום דמעשר בהמה לא שייך בעוברין וכמבואר בחולין דף ס"ט ע"ב ובבכורות דף נ"ו וכ"מ. והנה באמת לפמש"כ בחולין שם דף ס"ט ע"ב דלר"ש מקשינן תמורה למעשר בהמה ובאמת ר"ל על הך ר"ש דזבחים דף מ"ה ע"א ותמורה דף ג' גבי ב"נ וא"כ לדידיה י"ל דאף אם נימא דטריפה לא פקעה ממנה הקדושה וכת"ק דר"א מ"מ לא עביד תמורה מחמת דאיתקש למעשר בהמה דבעינן יעבור וכמבואר בבכורות דף נ"ז פרט לטריפה. ונ"מ לבכור שנטרף אי עביד תמורה דממנו לא פקעה הקדושה לאחר שנטרף כמש"כ לעיל. והנה בתוספתא דתמורה הנ"ל מבואר דאם מת העובר אסור בהנאה וצ"ל משום דאין פודין להאכיל לכלבים או משום דבעי העמדה: