כיצד ערך כו'. ע' תוס' בכורות דף נ' ע"ב דאם פודה שנה ראשונה א"צ להוסיף הפונדיון שההקדש משתכר וכן כתב רבינו לק' בהי"ב ואף דבהל' שקלים לא משמע כן רק דמ"מ צריך ליתן הקלבון וע' בכריתות דף ה' ע"ב הקב"ה יודע בהכרעות כו' דמוכח שם דא"י להביא בב"א בלא הכרע וע' בירוש' שקלים פ"א דא"ש אע"פ שאין שקלו תורה קלבנו תורה מ"מ כאן א"ז חיוב מן התורה לכן א"צ ליתן אם פדאו בב"א וכבר הארכתי בזה לעיל:
וכן. אם פדתה כו'. כן מבואר בתו"כ פ' בחקתי וע' בקדושין דף כ"ד וזבחים דף ו' ע"א. והנה לא ביאר רבינו כאן גבי אשה באיזה ממון היא פודה אם בשלה או בשל בעלה וע' ברש"י ותוס' שם בקדושין ומש"כ רבינו לק' בהל' מעש"ש פ"ה ולק' פ"ז ה"ב וצ"ל דס"ל דיד אשתו כידו לע"ז וגם י"ל כיון דמבואר ביבמות דף פ"ו ע"א דהתורה נתנה רשות לאשה לתרום ה"נ י"ל גבי פדיון כה"ג ונ"מ דאינה יוצאה לכהנים ביובל דהוי כמי שפדה הוא אף אם פדתה אותו שלא מדעתו וע' לק' בהכ"ב בהך בעיא דשם וע' בב"מ דף ל"ד ע"ב גבי אשה ששאלה ושלם בעלה וע' שביעית פ"י מ"ו דכותבין פרוזבול לבעל על נכסי אשתו ע"ש בירושלמי ובתוספתא פ"ד דמעש"ש דאפי' למ"ד ידה לאו כידו מ"מ אסור ליתן לה מעשר עני ומשמע אף להעדפה כמבואר בקדושין דף ל"ב וכן ג"כ בהא דלק' הכ"ב אם הבעל צריך להוסיף חומש ולכאו' נראה דלא וגם היכי מיירי שם אם ר"ל שהקדישה בשעה שהיתה פנויה ואח"כ נשאת לבעל ובאמת זה הוי כמו נכסים שאינם ידועים ע' בר"ן פ"ח דכתובות והא דב"מ דף צ"ו ע"ב י"ל דאתיא דלא כר' שמעון וכן הא דקדושין דף כ"ד. או שהקדישה לאחר נשואין וזה יהיה תליא אם יכולה אשה להקדיש שדה לקדשי בדה"ב בלא רשות בעלה ע' בכתובות דף נ"ט ע"א וע"ב בתוס' וב"ק דף צ' וא"כ י"ל דכיון דהפירות לא שייכי להקדש שוב לא שייך בה גדר פדיון והוי כמו הא דכאן דף י"ד ע"ב גבי הקדיש טרשין דפודה בשויה ומכל מקום יוצא לכהנים ביובל כמו גבי טרשין וע' ב"מ דף ק"ו ע"א גבי שביעית וברש"י שם וע' כתובות דף נ"ד ע"א דמוכח שם דאף אם נתארמלה שייכי הבגדים לבעל מ"מ לא חל ההקדש עליהם וע' ב"ק דף ק"ב ע"ב דקדושת דמים לא חל על דבר שיש לאחר זכות בו ול"ד למש"כ התוס' כתובות דף נ"ט ע"ב וע' תוס' ב"ק דף פ"ט ע"ב מהא דיבמות דף ס"ו אך באמת נ"ל כך דזה רק למ"ד דיוצא בשן ועין א"צ גט שחרור וא"כ נמצא דזה מפקיע השעבוד אבל לפ"מ דקי"ל דצריך גט שחרור ומוכח דהוי מה"ת ע' בתוס' גטין וקדושין א"כ נמצא דזה לא הוה רק חיוב עליו שצריך לשחררו אז א"י להפקיע השעבוד אף דזה הוי כמו קדושת הגוף ושוב לא מקרי מחוסר גט שחרור ג"כ ע' גיטין דף מ"ב ואף דלכא' לפ"ז יקשה משמואל דס"ל דכל שאין לרבו רשות עליו לא הוי עבד כלל צ"ל דנ"מ לענין ולדות ע' בירושלמי בגטין שם דף מ"ב ע"ב ודף מ"ג ע"ב בגיטין שם וע"ש בירושלמי דאין מעכב מלאכול בפסח והנה בגטין דף ל"ט ע"ב מבואר דר"ש ס"ל דלא כשמואל דהרי בכסף לדידיה פקעו כל הממונות ומ"מ האיסור לא פקע ואזיל לשיטתיה דס"ל שם דף מ"ב גבי ראשי אברים ג"כ כן דצריך גט שחרור ולכך גבי ערכין ג"כ לא מצי למשכן לכסות אשתו ובניו וע' גיטין דף מ"ז ע"ב גבי בכורים דמצריך קרא דלביתך ע"ש בתוס' ובאמת כך דילמא לכך צריך קרא לאשמעינן דקורא דלא נימא כיון שהשדה של האשה לא עדיף מינה דהיא מביאה ואינה קוראה וע' ב"ב דף פ"א ע"א ברשב"ם ד"ה למעוטי דאם נימא דהקונה פירות צריך לקרות מ"מ הקונה מפירות הגר אינו מביא וכ"ש דאינו קורא אף לשיטת התוס' וא"כ נימא דקרא להכי הוא וע"כ צ"ל דכיון דנימא דקנין פירות כקנין הגוף דמי גבי בעל הוי כמו שהקרקע שלו וע' בב"מ דף צ"ו גבי שאילה בבעלים כה"ג ובתוספות שם וכיון דצריך רשותה הוה כמו שגם היא שאולה לו ועי' תוס' קדושין דף מ"ו ע"א ד"ה קרא וב"מ דף ל"ו ע"א במה דתירץ שם דאמר לדעתיך ור"ל כך אם כל היכא שהוא מסלק עצמו מהדבר אם הוה זה כמו שהוא מכר את הדבר או כמו שאין לו הדבר וע' מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' אישות בפכ"ב הט"ז דמחלק שם בין מכרה כתובתה לבעלה או מחלה דזה הוי כמו שעוקרת למפרע וגבי מוכר הוי שהדבר הוא שלה רק היא נתנה לו וזהו ג"כ כונת הגמ' כתובות דף נ"ג ע"א דמחלק גבי כתובת בנין דכרין בין מוחלת למוכרת ור"ל כך דמוכרת אינה יכולה למכור רק מה שיש לה וא"כ אם מתה היא דאז אין לה שוב לא מכרה וא"כ הוא יורש מכחה ושפיר יש לבניה כתובת בנין דכרין משא"כ במוחלת דשם נעשה כמו שלא היה כלל וא"כ לא שייכא כתובת בנין דכרין כיון שאין לה כלל וזה ג"כ כונת רש"י ב"ק דף פ"ט ע"א כשם שלא תמכור והיא תחתיו ע"ש בתוס' ור"ל דלא נימא דהיא מוכרת עכשיו זכות שיש לה וא"כ שוב הוי כמו שפקעה לגמרי הכתובה ובפרט אם מוכרת לבעלה דנוכל לאמר שהבעל משעבד עצמו לה כדי שתהיה מכירה גמורה כו' דאמרינן ב"ב דף קכ"ו גבי מלוה שעמו פלגי וע' תוס' כתובות דף פ"ב ע"א ד"ה לא דהיבם מוחזק ור"ל גם כן דהוא משעבד עצמו בעין יפה כדי שיהיה מוחזק וע' רש"י פסחים דף ל"א ע"א ד"ה דינא דכתב משום דהמעות לא היו בעין דאל"כ הוא משעבד עצמו כיון דנ"מ לגבי דידיה וע' ב"ק דף ע"א ע"ב דאמר שם גבי אחד מן האחין דהוה כמו מודה בקנס ע"ש אף דהא בעי דוקא בפני ב"ד וע"כ צ"ל כיון דלעצמו הוא הוה כמו הודאה בב"ד ואנן ידעינן וע"ש דף ק"ד ע"א גבי שליח שעשאו בעדים ובתוס' שם ד"ה רבה גבי פונדיון דהוי כאילו אמר לו ושם דף ק"ט ע"א גבי גזל הגר ובתוס' ב"ב דף קמ"ג ע"ב גבי הא דרב ספרא דכיון דגברא רבא הוא אף היכא דבעי דוקא ב"ד זה הוה כמו התנו בב"ד וכבר הארכתי בזה במק"א. מ"מ קמ"ל דזה לא הוי מכירה חלוטה רק אם מת הוא או גירשה וע' בירוש' כתובות על הא דרפ"ט גבי דין ודברים אין לי בפירותיך אם זה הוי כמו שנתן לה הפירות בגדר מתנה או רק סילוק ונ"מ דהא קי"ל דהנותן מתנה לאשתו אינו אוכל פירות וכאן מבואר דאוכל פירי פירות ע"ש בירוש' וכן מייתי שם ראיה מהך דשם דף צ"ג ודף צ"ה ע"ב גבי דין ודברים אין לי אם זה הוה ג"כ כמו מתנה ונ"מ דנותן זכותו ג"כ או רק סילוק ולק' בפ"ז אבאר זה. ואמר שם בירוש' דנ"מ אם יכולה למכור פירות המחוברין כ"ז שלא נתלשו ולא זכה בהן הבעל וא"י ליתנם לה ע"ש וע' תוס' עירובין דף ע"ט ע"ב ד"ה וע"י דכתבו שם דהיכא דאמר לה טלי מעשי ידיך למזונותיך מקרת ג"כ סמוכה על שלחנו ר"ל שהוא נותן לה תחת המזונות מעשי ידיה ולא מטעם סילוק וע' ב"מ דף קי"ח ברש"י ד"ה לדברינו דכיון דמוחל הד' זוזי שתקנו לו חכמים נעשה כמי שיש לו בהעומר הד' זוזי וע"ש דף צ"ב ע"א גבי פועל משלו הוא אוכל. וא"כ הכא אם הוא הסכים בהקדשה הוה כמו שהוא הקדיש ג"כ וכמש"כ וע"כ או דר"ל שהקדישה קודם שנשאת לו וע' ב"מ דף צ"ו ע"ב אם נימא דגם בהקדש יהא לבעל זכות וע' בקדושין דף כ"ד ע"א גבי אם נימא דמעש"ש ממון גבוה הוא ודאי אין לבעל זכות ול"ד להא דב"מ הנ"ל משום דגבי מעש"ש לא שייך מעילה שיצא לחולין. או די"ל דיכולה להקדיש גוף השדה ולא הפירות ומ"מ לא דמי למקדיש טרשין כע' דאמרינן בב"מ דף ק"ו ע"א גבי שביעית וזהו כונת הגמ' שם דכיון דשביעית אפקעתא דמלכא הוי כמו שאין עליה שם קרקע כלל וכע' פסלתו מלכות ב"ק דף צ"ז ע"א וחו"ל הטעם משום דאין עליה שם קרקע כלל והוי כמטלטלין כמבואר בערכין הנ"ל. וכן ג"כ כאן אם פדתה אשתו דהוי כיד בעלה אם יוצא לכהנים ביובל וע' בירוש' כתובות פ"ח ה"ה דלר"ש דס"ל דביציאתה המחוברים שלה אם קרא עליהם שם ביכורים קודם שגירשה ואח"כ גירשה פקעה מהן קדושתן וס"ל דשפיר יש עליהן קדושה כשהן מחוברים וכמו קדושת פה וע' בר"ש ביכורים פ"ב מ"ב ולק' אאריך בזה וא"כ חזינן דמה שמביא ביכורים הוא מחמת עצמו לא מחמת שהוא במקום האשה דאל"כ היך פקעה וכע' דאמרינן בירוש' תרומות פ"א ה"ב דאם אמר לבן לוי כור מעשר לך בידי ועשאו הלוי תרומת מעשר על מקום אחר א"י לחזור בו והא דב"מ דף מ"ט ר"ל אם עדין לא עשאו ועמ"ש בירוש' דהוי בגדר שלוחו וכאבא אלעזר בן גמלא ע"ש וא"כ ה"נ כן וע"כ דמביא בגדר עצמו וע' ביבמות דף נ"ח ע"ב ברש"י ובתוס' סוטה דף כ"ד ע"ב בשם הירוש' דיבם הוה בגדר וקנא והביא וע' רש"י סוטה דף ו' ע"ב ד"ה שמת דלא כתב הטעם דכתובות דף פ"א דבעינן והביא משום די"ל דנ"מ לענין יבם ומכ"מ לא מצי למסריא ליבם משום דאינה ראויה בשעת נפילה ואכמ"ל ובזה יתבאר הא דגטין דף מ"ז ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה מתה ור"ל כך דקודם המיתה הוא מביא בגדר עצמית ואחר המיתה אם נימא דירושת הבעל דרבנן וא"כ סד"א שיהיה כמו גרשה ותפקע ממנו הקדושה קמ"ל והא דקאמר שם מתה אין לא מתה לא לא ר"ל כגון שהיא אשתו דא"כ פליג על תנא דלעיל אלא ר"ל כגון שגירשה ושוב פקע ממנו דין האישות וע' בכורים פ"א גבי המפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא וזהו ג"כ כונת רבינו בפ"ד מהל' בכורים ה"ו דנקט אע"פ שמתה ור"ל דהוא ס"ל דירושת הבעל דרבנן וע' בירוש' שם והוי כמו הא דירוש' שם פ"א ה"ט גבי לקח פירות תלושים ולקח הקרקע והובא בדברי רבינו פ"ב מהל' בכורים הי"ד דמביא בכורים דמשמע אבל לא קורא וזה ג"כ כונת התוס' גטין דף מ"ז ע"ב דהתוס' ר"ל לענין קריאה דשם אדמתך יש עליהם אבל לא מן האדמה אשר נתת לי וכמש"כ הרשב"ם דף קל"ו ע"ב ולק' בהל' בכורים אבאר זה וכן ר"ל ג"כ הגמ' דב"ב דף פ"א הא דמחיב היה ר"מ אפילו לקח פירות בשוק ור"ל ג"כ לקריאה ואכמ"ל וע' ב"ב דף קי"ג ע"א דמוכח שם דבעל גבי ירושה הוה אחר וברשב"ם שם ובתוס' ויהיה נ"מ אם הא דזבחים דף ה' ע"ב דהניח' מנחה לב' בניה היך הדין גבי בעל וע' ב"מ דף ל"ד ע"ב גבי כפל כה"ג וגם נ"מ אם שייך בו רשות יורש לאו כרשות לוקח אם הטעם משום דהוא כמו חד רשות ולא הוי שינוי כלל דכרעא דאבוה הוא או משום דנפלה ליה ממילא וע' תוס' ב"ק דף ס"ח ע"ב גבי בע"כ וע' מש"כ התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב דיורשי האשה כנכרים הם ושם דף קל"ט ע"ב בעל לוקח הוה או יורש וע' בירוש' כתובות פ"ט ה"א במה דבעי שם גבי ע"מ שלא יירשני בעלי מי יורשה ר"ל דכיון שיש לה בעל שוב א"ל כלל יורשים וכמש"כ התוס' הנ"ל וע' תוס' ב"ק דף ק"ח ע"ב ד"ה לבניו וזה ג"כ תליא בזה וכ"כ בזה במק"א. ובאמת זה תליא אי הך דירושת הבעל אף אם נימא דהוא דרבנן אם זה גדר דין או גדר קנין וע' במה דפליגי בזה רבינו והראב"ד ז"ל בהל' אישות פי"ב ה"ט ופכ"ב ה"ד גבי חרש שנשא פקחית אם יורשה אי אמרינן היא אקנתה עצמה לו. וע"ש בפכ"ג ה"ז ובהשגות שם וע' גטין דף מ"ד ע"ב גבי בן בבל שנשא אשה ויש לו עבדים משמע שם דזה הוי כמו שהיא הקנתה לו וב"מ דף צ"ו ע"ב דלא משמע כן וכן נ"מ כאן לגבי אם היא הקדישה שדה אחוזה ומתה אם הבעל יורש זכותה לענין דאם גאלה אח"כ שלא תצא לכהנים וע' כאן דף ל"א גבי בתי ערי חומה דמרבה שם בנו וע' נזיר דף ל' ע"ב וע' תו"כ פ' בחקותי פ"ו דמרבה שם מאם גאול יגאל יורש ואשה ר"ל דגם היורש הוי כבעלים דאינו יוצא לכהנים והאשה צ"ל דמרבינן למש"כ לעיל דאם פדתה האשה שייך לבעל ואינה יוצאה לכהנים וע' בירוש' דמאי פ"ו ה"ג גבי ע"מ שיהיו המעשרות לי וליורשי אם ר"ל אף יורשים שאינו מן התורה כיון דלא הוה בגדר ירושה רק גדר תנאי וכן נ"מ להא דב"ב דף קכ"ג ע"ב גבי מכירי כהונה איך הדין לגבי אשתו וע' חולין דף קל"ב ע"א גבי הך דאכל בשביל אשתו ומוכח שם דמקיים גם מצות נתינה אף דמבואר בירוש' פ"ה דמעש"ש וכן בספרי פ' שופטים דבעי כהן עצמו ולא שלוחו ומוכח דזה הוי בגדר עצם. וע' מנחות דף צ"ג ע"ב וכ"מ: