כיצד דין כו'. כן מבואר כאן דף י"ד ע"א וע"ב דרק בדמיה ואינו מוסיף חומש ומשום דאיתקש לערכין ולא כטעם דרבא והנה באמת יהי' נ"מ אם הקדיש שדה טרשין דקי"ל דנגאל בשויו אי מוסיף חומש כיון דבה לא כתיב דין דמוסיף חומש ואיהי לא איתקש לערכין והנה ע' במש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פכ"ג ה"ו דמחלק שם בין קרקע לזמן ובין המוכר לפירות וע"ש בהשגות וע' בירושלמי גיטין ספ"ד דמבואר שם לכאורה דא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות וע' ב"מ דף ק"ט ע"א דמבואר שם להיפך דהוי ממכר גמור וע' רש"י ערכין דף כ"ט ע"ב ד"ה וחדא דלרב אם שמט וקצץ אילנות הוי שלו ורק אילנות משום דלא שייך טעם הירו' דושב לאחוזתו בעיניה ואילנות לאו אחוזה היא משא"כ לחפור בה בורות שיחין ומערות וע' תוס' ב"ב דף כ"ז ע"א ד"ה לא ותוס' ב"מ דף ס"ד ע"א וא"כ לפ"ז גבי הקדישה הלוקח על עצם השדה לא חל ול"ד להשוכר בית דתוספתא דב"מ הובא בתוס' ערכין דף כ"א דיכול להקדישה ע"ש דשם הדבר המשועבד לו ישנו בעין משא"כ כאן וע' לקמן פ"ו הכ"ח וכאן לא שייך זה דאין ההקדש חל על גוף הקרקע כיון שאינו שלו אך י"ל דהוי כמו שנתן לו בעל הקרקע רשות להקדישו לזה ובאמת זה צ"ע למה דקי"ל דהמקדיש מוסיף חומש ע' תמורה דף י' דיליף מקרא היכא דאמר אחד כל הרוצה להקדיש יבוא ויקדיש כעין הך דשם דף ט' ע"א והקדישה אחד ופדאה אם צריך להוסיף חומש כיון דעכ"פ לאו ביתו הוא וע' תוס' תמורה דף ב' ע"ב ד"ה קתני דזה הוי גדר שליח וע' ב"מ דף ל"ו ע"א בהא דתירץ שם דא"ל לדעתיך ובנזיר דף כ"ד ע"ב דהקנה לה בעלה אם זה מקריא דהקדישה בעלה או הוה כמו שלה וע' ב"ב דף ס"ג ע"א גבי ע"מ שהמעשרות שלי דאמר דהוה מקום המעשר שלו רק שנתן לו רשות לעשור מפירותיו על תבואתו ויהי' נ"מ לפ"מ דקי"ל דתורם משלו על של חבירו טוה"נ שלו אם זה ג"כ הוי כן כיון דהוא לא תרמן וזה תליא בגירסת התוספתא פ"ז דדמאי וכן בירושלמי פ"ו ה"ג הובא בדברי רבינו לקמן בהלכות מעשר פ"ו הל' כ' ע"ש בהשגות אי גרסינן ישראל שמכר או שקיבל דאי מכר נימא ג"כ ששייר למקום מעשר וא"כ טוה"נ שלו וע"כ דלגירסא זו אין טוה"נ שלו רק דגבי כהן ולוי שאני וע' בתו"י בנדרים שם. וה"נ י"ל כאן לענין חומש וא"כ אף בלא היקש דהוקש לערכין י"ל דא"צ להוסיף חומש משום דלא הוי שלו וע' לקמן בהלכות מעש"ש פ"ז הי"ח ואע"פ אם פדה לעצמו ע"ש בהשגות ור"ל דלא נימא דכיון דמעש"ש ממון גבוה הוא אף דיכול להקדישה לשלמים מ"מ לענ"ז לא מקרי הקדשו שלו להיות צריך להוסיף חומש וע' בב"ק דף ס"ט ע"ב קריא רחמנא מעשרו כו' קמ"ל דכיון דפקע המעש"ש לאחר שהקדישו שלמים מקרי שלו. חזינן דלענין חומש צריך שיהא שלו לגמרי אף שהתורה זכתה אותו שיהא הוא בעלים ויהא יכול להקדישם ובאמת נ"ל דגם לענין ערכין כן דכיון דקי"ל דחולין הן עד שיבואו ליד גזבר וא"כ נמצא דאין הפרשה שלו מקדשתן ואם הגזבר קיבל ממנו מטלטלין עבור הערכין כעין הך דסנהדרין דף ט"ו ע"א ואח"כ רוצה לפדותן מיד ההקדש י"ל דא"צ להוסיף חומש דהוא לא הוה המקדיש וזהו כוונת הגמ' כאן דאיתקש לערכין ר"ל כה"ג דלא מקרי הוא המקדיש וא"כ לפ"ז גבי שדה טרשין אף דאינו נפדה בנ' כסף מ"מ צריך להוסיף חומש וע' במעש"ש פ"ה מ"ה מה דנקט שם גבי כרם רבעי ובשביעית פודהו בשויו ונ"ל דר"ל דא"צ להוסיף חומש כיון דרחמנא אפקריה וכ"כ בזה בח"א: