האשה שהקדישה כו'. ואף דרבינו ז"ל פסק דירושת הבעל דרבנן מ"מ ס"ל דזה הוי גדר ירושה כמבואר לקמן בהלכות שמיטה פרק י"א ועיין בהלכות נחלות פ"א ה"ט דספק מגורשת אין הבעל יורשה ועי' ב"ב דף קנ"ח ע"ב הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט וצ"ל דכאן שאני דבל"ז נפקא לכהנים והם אינם מוחזקין ולכך לא הביא כמו גירסת גמ' דילן דמי מחזיק בנה או בעלה משום דזה רק אם נימא דירושת הבעל דאורייתא אז נוכל לאמר דבמקום בעל בנה לאו כלום הוא כמש"כ התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב ודף קי"ג ע"א ועי' כתובות דף ס"ה ע"ב משא"כ לדידן דס"ל דרק מדברי סופרים בנה ודאי מעמיד רק דזה קמ"ל דהבעל ג"כ הוה בגדר יורש וע' במש"כ רבינו בהלכות בכורים פ"ד ה"ו דמביא וקורא אף שמתה ור"ל דלא פקעה הקדושה דמתחילה כיון דחכמים תקנו דהבעל יורשה וע' בירושלמי בכורים פ"א סה"ו דרק אי ס"ל דירושת הבעל דאורייתא ועי' בירושלמי מעש"ש פרק ג' ה"ח גבי אם נטמא בולד הטומאה ופדאו דמועיל לענין מלקות ע"ש וע' רש"י סנהדרין דף מ"ז ע"ב גבי אבילות דיו"ט דלא נדחה ועמש"כ בח"א בהלכות אישות בזה אך זה מוכח דס"ל לרבינו דאף תקנת חכמים לא הוי בגדר קנין רק ממילא ושם ירושה עליה ועי' יבמות דף ס"ז ע"ב דגבי תק"ח לכ"ע אין לעובר זכיה ע"ש גבי נכסים מועטים וצ"ל דירושה שאני וכמבואר בספרי פרשת פנחס דהתורה מסרה לחכמים ירושה ור"ל דאף דירושה הוא דבר דממילא ותק"ח הוה גדר קנין עי' ב"מ דף צ"ו ע"ב ובמש"כ רבינו ז"ל בהלכות זכיה ומתנה פי"ב הי"א דחוב וכתובה אין גובין מנכסים שכתב לו אחד ואמר אחריך לפלוני ומכל מקום גבי בעל מבואר בכתובות דף צ"ה ע"ב דאין לאחריך במקום בעל כלום וע"כ צ"ל דזה הוי ממילא וא"צ לגבות והא דב"מ דף צ"ו הנ"ל דאמר לימעלו ב"ד התם ר"ל או משום דבחיים שאני דזה ל"ה ממילא וע' בגיטין דף מ"ד ע"ב גבי בן בבל שנשא אשה או משום דשם ר"ל בנכסי הקדש שנפלו לה אחר נשואין ע"ש דזה הוה מחלוקת דרש"י ותוס' אם ר"ל המעות שהיו לה בעת הנשואין או במה שנפלו לה נכסים מאביה עם מעות הקדש אחר נשואין ע"ש וזה תליא אם הזכותים של הבעל הם נעשים בעת נשואין או נמשכין בכל יום ויום וכבר הארכתי בזה בהל' אישות ועי' ב"ב דף קל"א ע"א דשם ר"ל ג"כ דתנאי ב"ד הוה אף לדבר שלבל"ע. עי"ל כמו דאמרינן בכ"מ דעשו שאינו זוכה כזוכה ר"ל דהוי קנין גמור וממילא בלא תקנה ועי' בירושלמי כתובות פ"ד גבי הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם אם מתו והניחו לבניהם דשוב הם יורשים מכח ירושת תורה י"ל דאין ניזונין מהם אף דהם יורשים מחמת המתנה וכן ר"ל בכתובות דף נ"ד ע"ב גבי רצה להוסיף ר"ל דהוא עושה הדבר כמו כתובה ובכתובה הוה הדין כך וכן ר"ל שם דף י"ב ע"ב גבי ב"ד של כהנים ג"כ כן וכן הא דמתנה שו"ח להיות כשואל ר"ל דהוא מקבל על עצמו להיות שואל ושואל הוה דין תורה שחייב בכך והחיוב בא אחר כך בזמן שאירעה הסבה עי' ב"ק דף י"ב ודף קי"ב ובכ"מ ועי' גיטין דף פ"ה ע"א דבעי שם דחוץ מירושתך מהו ר"ל אי זה הוי דבר דממילא או גדר דין בפ"ע דאי ממילא הוי הוא שיור בגט ואם דבר בפני עצמו לא הוי שיור וכע' הא דירושל' גיטין פ"ז ה"ג לא מצינו אשה נשואה כו' ורבינו ז"ל הביא זו האבעיא בהל' גירושין פרק ח' ה"ו חזינן דאף דפסק דירושת הבעל הוה רק מדבריהם מ"מ הוה בגדר ממילא לא קנין וע' בספרי פרשת עקב פסקא נ' אין בשר ודם מוריש ר"ל דזה ממילא לא ע"י פעולה וזה גם כן כונת הגמ' ב"ב דף קי"ט ע"ב גבי ירושה דא"י דנקט שם אני ה' ור"ל כמש"כ דזה ממילא לא על ידי קנין כיבוש ועי' בירו' רפ"ט דכתובות אם מה שקונה הנכסים לפירות אף לאחר שנשאת אם הוא ממילא על ידי נישואין או בכל יום ויום הוי קנין חדש וכבר הארכתי בזה. ובאמת י"ל דזה רק לאחר נשואין גמורין אבל אם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אף למ"ד דיורשה כמבואר בכתובות דף מ"ח ע"ב זה לא הוי בגדר עצם דעדיין לא מקרי שארו ע' סנהדרין דף כ"ח ע"ב רק קנין וכשיטת רבינו בהלכות אישות והנה מש"כ הראב"ד ז"ל דהאשה מוחזקת לפי מחמת שהשדה ברשות הבעל ר"ל וא"כ ל"צ תפיסה והכהנים אם תפסו זה תליא בהא דתקפו כהן אי מוציאין ועי' מש"כ הר"ן ז"ל בשבת ריש פרק שואל גבי הלואת יו"ט ועיין בגיטין דף כ"ה ע"א דאמר שם שדה משום דלחומרא וברש"י שם ומוכח דהיכא דהוה ספק אמרינן שיוצא ביובל ואף דעד עכשיו היה מוחזק בפירות אך באמת זה תליא אי הך דיוצא ביובל הוא ממילא או צריך להחזירם לו וע' לקמן בהל' שמיטה פרק י' הלכה ד' ולא השדות חוזרות לבעליהן משמע דהפירות עדיין שייכות לראשון אך יש לומר דהטעם משום שמא לא יתקעו ביובל וכה"ג כמבואר דזה מעכב ונפקא מינה גם כן לענין אי מותר העבד בשפכ"נ מראש השנה ועד יוה"כ ועי' לקמן הכ"ד דשדה אחוזה שייך למשמר של ראש השנה ביובל ודלא כרש"י בערכין שם דשייך למשמר של יוה"כ וכן מבואר להדיא בתוספתא מנחות פי"ג דניתן למשמר של ר"ה וא"כ חזינן דבר"ה למפרע נעשה עליו דין של יובל וע' תוס' ערכין דף כ"ד ע"ב דמשמע שם דאם הקדיש קודם יוה"כ חל ההקדש. אך באמת זה תליא למה דפליגי רש"י ותוס' דלמ"ד חוזרין אם ר"ל דנוטל כבתחילה או מחליפין חלק זה בזה ע' גיטין דף כ"ה ותוס' דף מ"ח ורש"י ב"ק דף ס"ט וכ"מ ואם נימא דנשאר כבתחלה שוב לא הוי רק גדר מצוה ואיסור אם אינם מחזירין וכע' שכ' התוס' בכורות דף ט' ע"א וע"ב ע"ש בד"ה לאפקועי וע' נדה דף כ"ה ע"א גבי ספק בכור וכ"מ וע' בהלכות שכנים פ"ב הי"א ובהשגות שם אי גבי גורל הוה רק חיוב או זה קנין וכן נ"מ לגבי יובל כיון דקי"ל דהוה קנין גמור ולא נפקע רק משום אפקעתא דמלכא כב"מ דף ק"ט ע"א אם צריך לעשות קנין חדש או לא וכן הדין גבי חלוקת א"י אם היו צריכין לעשות קנין עי' ב"ב דף קכ"ב ורשב"ם שם דף קי"ח ע"א גבי בני יוסף ביער ועיין תוספתא ב"ק פ"ז גבי מחוברין ובתוס' קדושין דף ס"א ע"ב אם בלא עשית מלחמה יש להם חלק ובאמת זה תליא בהני ב' לישני דב"ק דף נ"ו ע"ב אם שייך לומר גדר דש"ש משום דרחמנא שעבדיה אף דאינו נוטל שכר ובאמת טענה דבני יוסף י"ל דהיה על חצי שבט מנשה שלא נטל חלק בארץ וגם לא החליפו חלקם בעבר הירדן רק דה' נתן להם כמבואר בירושלמי פ"א דבכורים דמביאין בכורים מהם וא"כ אותו החלק למי שייך אם לכל השבטים או רק לבני יוסף ועיין בירושלמי כתובות פ"י ה"ב גבי כתובת בנין דיכרין אם מת אחד מהם אם כל האחים יורשים חלקו או רק אחיו מאמו ע"ש וע' בכתובות דף ק"ב ע"ב וכבר הארכתי בזה במק"א וע' בה' ק"פ פ"ד ה"ג גבי אם זכו טהורים בחלקם של טמאים. וע' גיטין דף מ"ח ע"ב גבי בעל בנכסי אשתו אם צריך הרשאה אך באמת כך דרבינו ז"ל ס"ל כמש"כ לעיל דאף היכא דיוצאה לבעלים ואף אם גאלה הוא בעצמו זה לא מחמת הגאולה רק הגאולה מפקיעה עד היובל והיובל מכניסה לרשות הבעלים וא"כ לא שייך לומר חזקה דהא בל"ז ע"כ יצאה מרשותו וע' בתוס' קדושין דף ע"ט ע"א גבי קידשה עצמה בעיר דלא שייכא כאן חזקה כיון דממ"נ יצאה מחזקתה וע' תוס' ב"ב דף פ"א ע"ב ד"ה אלא ובר"ש ז"ל במקואות פ"ב מ"ב דגבי טומאה חמורה מקילין משום דע"כ יצא מחזקתו הראשונה וכ"מ בזה. וגם נ"מ אם גירש את האשה קודם היובל אם אז שייך השדה להאשה דשם לא שייך טעם הראב"ד ז"ל ובאמת י"ל דזה תליא בב' הגירסות דלעיל ה"כ ע"ש בהשגות אי אזלינן בתר הגאולה או בתר היובל: