המקדיש כו' ותהי' אחוזה להם כו'. אך רק כמו של ישראל וכמו גבי שדה חרם וכמבואר לק' פ"ו ה"ו וכאן דף כ"ו ע"א והטעם לפ"מ דקי"ל כרבנן כאן דף ל"ג ע"ב דזה תליא רק בערי הלוים וא"כ ה"נ כן ואף דא"כ למ"ל קרא כאן דף כ"ט ודף ל"ד לילף מאחוזתו וע' לקמן בדברי רבינו פ"ו ה"ו דנקט רק כהן שהיתה לו שדה חרם שזכה בה דמשמע לכא' דרק חרם גבוה אבל חרמי כהנים שפיר יש ע"ז שם אחוזה של כהן ועי' בירושלמי חלה פ"ד דיליף לה מלשון נחלתו דמשמע דהוי נחלתו של כהן אך י"ל דיהי' נ"מ לר"א דס"ל דרק לוי אבל ישראל שירש אבי אמו לוי דינו כישראל ואח"כ נפלה לכהן דאז י"ל דשפיר מיקרי אחוזה של כהן גם י"ל דיהיה נ"מ למ"ד דהכהנים צריכים ליתן דמיה דאז שפיר מיקרי אחוזה שלהם ובין למ"ד דא"צ ליתן והנה באמת לשון הגמ' אינו מבורר בהא דדף כ"ט ודף ל"ד במה דאמר והרי היא תחת ידי מ"ה תחת ידו דקאמר הא הקדישה אך באמת כך דהנה רבינו גבי כהן לא כתב והקדישה רק והחרימה ובה"ז שם כתב והקדישה וזה דוחק לומר דהך והחרימה ר"ל חרמי כהנים ומשום דס"ל דהא דאין מחרימין הוא רק שלהם אבל מה שנפל להם מחרימין אף חרמי כהנים ואם כן לפי זה יהיה נ"מ למאן דמקיש מטלטלי למקרקעי שם דף כ"ח יהיה יכול להחרים גם מטלטלין שנפלו לו מחרמים אבל למאן דלא מקיש דאז מטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה כמבואר כאן דף כ"ח א"כ לא יוכלו הכהנים להחרים מטלטלין אף שנפלו לו מחרמי כהנים כמבואר במשנה דכיון שהחרמים שלהם לא חל כלל גדר חרם והטעם משום דהא צריך שיהיה מתחילה קודש ואח"כ יהיה חרמי כהנים שינתן לכהן כמבואר בגמ' דף כ"ט ותוס' כאן דף כ"ח ע"א ד"ה דתני וע' בתמורה דף ל"ב בתוס' ד"ה אמר ומנחות דף ע"ג ונדרים דף י"ח ע"ב ובתוס' ורא"ש שם וא"כ גבי כהנים דלא חלה עליו קדושה לא שייך זה ועי' תוס' תמורה דף ל"ב ע"א ד"ה חרמי אך באמת נראה כך דהנה זה משמע מלשון רבינו דאף דקי"ל דהכהנים צריכים ליתן דמיה לא שאסור ליהנות תחילה רק היובל מפקיע מהאיסור דמתחילה לא קדשה רק עד היובל רק דמ"מ צריך ליתן להקדש בשביל ממון הקדש ולכך אם פדה אחר יוצא להקדש ביובל ואח"כ לכהנים כמבואר בלשון רבינו כאן בה"כ דהכהנים זוכים מן ההקדש לא מן הפודה וע' חולין דף קל"א ע"א גבי נכסי כהן ע"ש ברש"י ודף קל"ג ע"ב וזהו כונת רבינו ה"כ שכ' ה"ז חוזרת לבעלים ע"ש בהשגות ור"ל דלא נימא דפקע ההקדש מיד שפדה רק כך דגוף הקרקע עדיין שייך להקדש רק דהוא פודה אותה כל שנה בסלע וכשבא היובל אז אם הבעלים גאלוהו יוצא לבעלים ביובל ואם אחר גאלוה יוצא לכהנים וזה תליא במחלוקת דכאן דף כ"ו ע"ב גבי בעלים ביובל ב' לר"א אם כאחר דמי או לא ונ"מ ג"כ אם אז הבעלים צריכים להוסיף חומש אם נימא דהיובל מפקיע שם הבעלים או י"ל דרק מפקיע שם אחוזה ועי' דף ל"ג ע"א מה דאמר שם ממכר יוצא ואין הקדש יוצא כו' ר"ל ג"כ דבאמת אין הכהן והלוי יכולים להפקיע השדה שלהם מחמת דכתיב אחוזת עולם היא וכמבואר דף כ"ח ע"א וע' תוס' דף ל"א ע"ב גבי מתנה רק דמ"מ חל עליהם שם הקדש לענין ממונות. ולכך צריך קרא דגם ערי הלוים יוצאים ביובל עי' כאן דף ל"ג ותוס' דף ג' ע"ב דהו"א דא"ז מכירה גמורה דהוי רק לפירות ויכול לגאול לעולם ולא שייך בו לצמיתות וכמו גבי ב' שנים דשדה אחוזה דאין היובל מבטל הב' שנים עי' דף כ"ט ע"ב ודף ל"ג ע"א ואחר השנה הב' יוצאה לבעלים בחנם כדמשמע מרש"י והטעם דזה הוי כמו ב' מכירות והך דלעולם מפקיע היובל והך דב' שנים לא פקע ביובל כמו הך דב"מ דף ע"ט גבי המוכר לזמן ע"ש ונ"מ דאחר היובל אף דעדיין לא נשלמו הב' שנים מותר לגאול והוי כמו ערי הלוים והוא ג"כ מחמת זה. ובאמת נ"ל דהא דאסור פחות מב' שנים זהו רק בדרך גאולה היינו לבטל המכירה אבל ליקח ממנו זה ודאי שרי דלא גרע מאחר וכע' הא דב"מ דף ט"ז ע"ב דזה זביני חדתא ולא ביטול המקח ועיין ב"ב דף קס"ט ע"א ושם דף ס"ג ע"א גבי מכרה וחזרה ולקחה ומש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"א דב"ק על הך דדף ח' ולקמן אבאר זה ונ"מ לענין אם נתיקרה עכשיו כמבואר כאן דף ל' וכן ר"ל בהך דקדושין דף ט"ז ע"א גבי גרעון כסף דיש ב' פסוקים שם א' שמגרע כסף המכירה וא' שקונה את עצמה מיד האדון והוה כמו קנין חדש ונ"מ שזה יכול בע"כ וזה מדעתו וזהו כונת הירושלמי פ"א דקדושין ה"ב לפ"מ דס"ל שם דגרעון כסף הוא רק בכסף ולא בשוה כסף ואמר שם מודה כו' שאם ביקש לגרוע אף בתבואה וכלים ור"ל כך דאם בע"כ של האדון אז הוי בגדר ביטול למפרע וצריך דוקא כסף אבל אם נתרצה האדון אז מהני גם בתבואה וכלים דהוה כמו קנין חדש וכמש"כ ולקמן בהלכות עבדים אבאר זה וכן הדין גבי שדה מקנה דהנה התוס' כאן דף כ"ו ע"ב ד"ה שדה הסתפקו בזה אם צריך דוקא שיגאלנה אחר ואז תצא או לא וע' בירושלמי פ"ג דקדושין הובא בתוס' גיטין דף מ' ע"ב מוכח דא"צ לפדותו וכן מבואר לשון רבינו כאן בהכ"ו אך מלשון רש"י גיטין דף מ"ח וכ"מ לא משמע כן אך באמת כך דההקדש פקע בהיובל רק דמ"מ צריך ליתן בגדר דמים ונ"מ דאף אם בעלים הראשונים שהשדה שלהם רוצים לפדות מכל מקום אין צריכין להוסיף חומש אף דהם בעלים שלהם אך י"ל דכאן שאני דהם לא הקדישו וחומש אזלינן בתר מקדיש וכן נ"מ להך דכאן דף כ"ו אם חזרו הבעלים והקדישו אי מוסיפין חומש וכן נ"ל דגם כהנים אם פודים שדה אחוזה שלהם א"צ ליתן נ' שקל כסף דאינו הקדש הגוף וכמש"כ והנה כ"כ דיש חילוק בין חרם לבדה"ב להקדש לבדה"ב דחרם חל על עצם הדבר ולכך היכא דא"א להקדיש עצמיות הדבר לא מהני לשון חרם וכדמשמע קצת בלשון רבינו פ"ו הכ"א ולק' אבאר זה וא"כ לפי זה י"ל דכהנים אינם יכולים להחרים אף לבדה"ב רק להקדיש וזה רק בערי הלוים אבל שדה שנפלה לו או שירש אז יכול גם להקדישה בלשון חרם לבדה"ב ולכך דיק רבינו כן בלשון חרם אך י"ל דיהיה נ"מ לפמש"כ לעיל דגם הבעלים אם גאלוהו קודם היובל לא מהני רק שאם יבוא היובל זכו הבעלים מצד היובל ולא מצד הפדיה וכעין מש"כ הר"ן ז"ל פ"ק דקדושין לשיטת רש"י גבי הא דנגאל לחצאין וא"כ י"ל דשוב אח"כ אין עליה שם שדה אחוזה לגביה ואם הקדישה פעם שניה אז הוי לגבי פדיון שם שדה מקנה ובזה א"ש מש"כ התוס' כאן דף כ"ד ע"ב ד"ה סוף ע"ש בסה"ד ולענין אם יוצאה לכהנים כה"ג הנה באמת מלשון המשנה דף כ"ו ע"ב ודברי רבינו כאן בהכ"ו מוכח דהטעם דשדה מקנה אינו יוצא לכהנים ביובל משום דהוה דבר שאינו שלו לא משום דבעי אחוזתו ונ"מ לר"מ דס"ל דמתנה אינה כמכר ואינה חוזרת ביובל אם הקדיש שדה מתנה שניתנה לו אם יש עליה שם דין שדה אחוזה לענין זה וכן לענין נ' סלע לדידן וע' במש"כ התוס' כאן דף י"ד ע"א ד"ה בנכרים דמשמע לכא' הטעם משום אחוזה וע' מש"כ התוס' גיטין דף מ"ז ע"א ד"ה אי בסה"ד דמשמע דהטעם משום דחוזרת ביובל אבל אם אינה חוזרת שפיר הוה שדה אחוזה וכמו גבי שדה חרמים של כהנים וכן נ"מ לפי שיטת רבינו בהלכות שמיטה פי"א הכ"א דירושת הבעל אף דקי"ל דהוא רק דרבנן מכל מקום אינה חוזרת ביובל והוא מהך דב"ב דף קל"ט ע"ב ע"ש וכן לגבי מתנות שכ"מ דמבואר ב"ב דף קמ"ז ע"ב ודף קמ"א ע"ב ובכ"מ דכירושה שויוהו רבנן וא"כ בודאי אינה חוזרת ביובל אם יש עליה שם שדה אחוזה ועי' לקמן בה' כ"ב מש"כ בזה וגם י"ל דאף דקי"ל דמתנה כמכר י"ל דזה רק מחמת הך דב"מ דף ט"ז ע"א אי לאו כו' וע' במגילה דף כ"ו ע"ב וגיטין דף נ' אי מתנה מיקרי משועבדים ועי' כאן דף ל"א ע"ב גבי בתי ערי חומה דגם מתנה כן ושם לא שייך גדר ביטול מקח וע' בירושלמי פסחים פ"ח ה"ד אם יכולים להמנות אחרים על פסחם במתנה ומשמע שם דלא אמרינן דמחמת הנאה נותן לו מתנה ועי' ירושל' פ"ה דע"ז ה"א גבי מוליך חביות של יי"נ בחנם דממשכנין מנכסיו כדי טוה"נ ואם כן י"ל לפמש"כ רש"י כתובות דף מ"ט ע"ב דאם נתן מתנה לבנו אין עליו שם מכר כלל וא"כ י"ל דזה אינו חוזר ביובל ובזה א"ש הא דגיטין דף כ"ה ובכורות דף נ"ז ורש"י בכ"מ דמתנה אינו יוצאה ביובל והוא להיפך מהגמ' דס"ל לחכמים דיוצא אך דהטעם דיוצא משום דהוא ג"כ גדר מכר אבל היכא דלא שייך בו י"ל דאינו יוצא ועי' בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ב ומעש"ש פ"א דס"ל שם דאף למ"ד ממון גבוה הוא אי מתנה אינה כמכר נהנה ע"ש ובזה י"ל קושית העולם בהא דב"ב דף קכ"ז ע"ב גבי יכיר דמקשין הא נ"מ ליובל אך לגבי בן אין נ"מ לענין יובל וכמש"כ וע' ביחזקאל גבי מתנה דנשיא דמחלק בין בניו לאחר ע"ש: