היתה מלאה כו'. ע' בהשגות ולק' בה' כ"ה והנה רש"י ז"ל ס"ל שם גבי מה דמקשה שם ולפרקינהו דקאי אמכר ולא אמקדיש אבל באמת כך דהנה ע' בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ב הי"ג מבואר דגבי ביכורים אף אם ודאי לא קנה קרקע מ"מ אם קנה ג' אילנות צריך להביא ביכורים וע' תוס' ב"ב דף ל"ז ע"ב ד"ה מכר וע' בתוס' שם דף ע"א ע"א ד"ה אמר דזה ב' דברים אם מה שקנה הוא אגב האילנות או מחמת עין יפה וע' מש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ד ה"א והנה גבי בכורים ס"ל לרבינו כך כיון דשם לא כתיב שדה רק אדמתך וכיון דחזינן דג' אילנות הקרקע הולך אחריהם יש שם אדמה עליהן ואף דא"ל קרקע כיון דיש לו רשות יניקה וכע' מש"כ רבינו שם בהל' בכורים פ"ב הי"א גבי הברכה וע' מש"כ התוס' ב"ב דף כ"ו ע"ב ד"ה גזלן בשם ר"ח וזה הוה מחלוקת בירוש' פ"א דבכורים ה"א וע' מנחות דף פ"ד ע"ב אם הא דאשר תזרע בשדה קאי על בכורים ע"ש וזה נ"מ להך מחלוקת דשם גבי גג וחורבה אם מביאין בכורים וע' ירוש' ערלה פ"א דהיכא דכתיב שדה בית אין עליו שם שדה ואדמה וארץ שפיר שייך על בית ע"ש בה"ב ובירוש' שם פ"ה דמעשרות ה"ב וכלאים ופ"ז ה"ו גבי עציץ שאינו נקוב אם יכול לאמר על פתו המוציא לחם מן הארץ וא"כ יהיה נ"מ לגבי בכורים וכן הדין לגבי אילנות בלבד דאין עליהם שם שדה כמבואר כאן דף י"ד ע"ב וע' תוס' קדושין דף ל"ט ע"א גבי כלאים ועירובין דף צ"ב ע"ב וע' ירוש' פאה פ"א ה"ד דמבואר שם להיפך דשייך שם שדה על אילנות. וזהו ג"כ שיטת רבינו בה"א דביכורים הנ"ל ואזיל לשיטתיה בה"ט שם דפסק דמביא מן הגדול בגג והא דגמ' דילן שם גבי עציץ לכא' י"ל דמיירי תרויהו בשאינו נקוב רק דנ"מ בין בכורי תבואה לבכורי אילן דהא מבואר בירוש' פ"ק דערלה הנ"ל דגבי אילן אין נ"מ בין עציץ נקוב לאינו נקוב וע' בירוש' כלאים ספ"ז דגבי נטע ה' גפנים בעציץ שאינו נקוב והוא משום זה דבאילן אין נ"מ וע' מנחות דף ע' ע"א ובדברי רבינו בהל' טומאת אוכלין פ"ב ה"ט וי"א ובהשגות שם. וא"כ כך דיש ב' דברים גבי אילנות חדא הטעם דבטלה הקרקע לגביהו ואז הוי כמו הקדש חד ולא קדשי באפי נפשיהו ונ"מ דאז הם נפדין בפעם אחת וע' כאן בהי"ז וגם נ"מ להא דהכ"ה דאינו יוצא לכהנים ביובל אף דגם הקרקע קדיש אך י"ל דשם מיירי כגון שהקדיש מפורש חוץ מקרקע. אבל אם נימא דהטעם משום עין יפה אז הוי כמו ב' הקדשות וזה רק למסקנא דס"ל דאין לו קרקע לאילן והא דנהרדעי הוא רק בבא מחמת טענה אבל לס"ד דס"ל דהקרקע אזיל בתר אילן ור"ל רק להאילן הזה וזהו דאמר בב"ב דף ע"א ע"ב דאי נפלו הדר שתיל להו ולא לאילן אחר וע' ב"מ דף ק"א ע"א ושם דף קט"ז ע"ב גבי פרסק ודף ק"ג ע"א גבי גרגותא ובב"ב דף ס"ג ע"ב גבי דיוטא ע"ש דמשועבד הדבר לזה כ"ז שהוא קיים אז ודאי דהוי חדא הקדש וא"צ לפדותן ב' פעמים וע' ב"מ דף צ"ט ע"ב גבי חבצי דתמרי אך שם רק גבי מעילת הקדש אבל לא לענין פדיון ויהיה ג"כ נ"מ אם הקדיש שדה מלאה אילנות ואם לא פדאה יוצאה לכהנים מהו דינם של האילנות וגם אם הכהנים צריכים ליתן הדמים של האילנות להקדש וזה נ"מ אם הקדושה היא ע"פ דין מחמת דינקי מהקדש דאז י"ל דלענין פדיון א"צ לפדות זה בפ"ע ובין אם נימא משום דהוא הקדיש זה וכן יהיה נ"מ להא דפסקינן בערכין דף ה' משום דנידון בכבדו או משום דפשטא קדושה בכולן דנ"מ לענין הפדיה אם צריך לפדות אותה בשויה או רק כפי מה שהקדיש וכעין מש"כ הראב"ד ז"ל בפט"ו מהל' מעה"ק ע"ש ולק' אבאר זה ויהיה נ"מ ג"כ לדידן בין אם הקדיש ג' אילנות ממטע י' לבי"ס ובין אם הקדיש ג' אילנות לבית סאה וכגירסת רבינו כאן ע' תוס' כאן וב"ב דף ל"ו ע"ב וכן ס"ל לרבינא בהל' מכירה פכ"ד ובהל' טוען פי"ב ונ"מ בין היכא דאזלינן בתר יניקה דאז הוה דין וממילא ובין בעין יפה וא"ש כל דברי רבינו כאן: