המפרש כו'. עי' כאן דף כ' ע"א ובתוס' שם ד"ה ועוד ועי' בירושלמי מגילה פ"ד ה"ב דאם אמר הרי עלי ק' מנה להקדש שמין לו בג' ונידון בהשג יד והוא תמוה לכאורה וע' ב"מ דף קי"ד ע"א ברש"י ד"ה הרי עלי ונ"ל דט"ס שם ומחלק כך דגבי ערכין כיון דאם שם הקרקע ואינו שוה רק כך נפטר על ידי זה המעריך לכך צריך עשרה וכעין דאמרינן בסנהדרין דף ט"ו משום דטעי ר"ל דזה נ"מ לא בשביל ממונות בלבד רק בשביל דין דעי"ז נפטר ולכך ע"כ צריך עשרה וע' כאן דף כ"ז ע"ב דלענין לחומרא אזלינן גם בתר שומת ג' לענין תוספת חומש משום דחומש אינו שייך להפדיון רק להממונות דאכנפשיה מוסיף חומש כמבואר בב"מ דף נ"ד ע"א ועי' בתמורה דף כ"ז ע"ב ובתוס' שם משא"כ גבי ערכין דעי"ז נידון בהשג יד לכך צריך עשרה משא"כ גבי הרי עלי מנה לבדק הבית דזה הוה רק גדר חוב להקדש ואינו נידון בהשג יד כנ"ל די בג' וע' גיטין דף מ"ט ע"א דמבואר שם דהוה רק כב"ח אך הירושלמי שם ס"ל דגובה מן העדית כה"ג ע"ש וצ"ל דהטעם משום דס"ל דמלבד בע"ח הוי זה כמו נדר וכמו חיוב להקדש ובזה י"ל דנ"מ לגבי השג יד י"ל דלענין לגבות מן העדית כיון שכבר נפטר שוב ל"ל עשיר לא הוה רק בע"ח ואינו גובה רק מבינונית וע' בירושלמי פ"ט ה"ו דב"ק דערכין לא הוה השעבוד מן התורה רק אקרקעות ולא אמטלטלין ומן המטלטלין הוה רק חיוב עליו אך זה רק להני דתליא בערך אבל ג' סלעים דגם ערך סתם חייב כן זה הוה קבע וזה גובה אף מן המטלטלין וי"ל דס"ל דלישנא קמא דערכין דף ד' ע"ב דאז אינו נידון בהשג יד דזה הוה כמו מפורש והא דמבואר בגמ' דממשכנים זה רק בגדר משכן וכפיה ולא בגדר גביה וכן ס"ל להתוס' ב"מ דף קי"ד ע"א ד"ה ומה ע"ש וע' בב"ב דף ע"א ונזיר דף ל"א ומנחות דף ק"ח וערכין דף י"ד מחלוקת אם אדם מקדיש בעין יפה וע' בתוס' דמנחות פי"ג דאמר שם טעם אחר משום דיד הקדש על העליונה וזה הוה כמו דאמרינן ב"מ דף ז' דהקדש כתפוס הוא ע"ש ונ"מ היכא דלא הקדיש עדיין רק ציוה אם אז אמרינן יד הקדש על העליונה וע' במש"כ רבינו פט"ז מהלכו' מעה"ק ה"ג דנ"מ בין הגדול שבמין וע' שבועות דף ט"ו ע"א בתוס' ובקדושין דף י"ז ע"א ולכך י"ל דס"ל לירוש' בפ"ה דגיטין הנ"ל דגובה מן העדיות וכמש"כ: