היה בנכסיו כו' אין לו להקדש כו'. עיין כאן דף י"ח ע"א דלזה מקשינן דמים לערכין ובמש"כ רבינו בפהמ"ש מעילה פ"ג גבי הך דשם דף י"ג ע"ב גבי ערבה דכיון דאינה ראויה לשום דבר אין בה מעילה דאינה שוה כלום ע"ש ואף דהא יכול לעשות ממנו איזה כלי כע' הא דאמרינן בגיטין דף כ' ע"א גבי עלה של זית דחזי לאצטרופי ע"ש ברש"י ובירושלמי פ"א דקדושין ה"א תמן ראוי להשלים ר"ל דע"י הצירוף יהיה גם הוא שוה פרוטה דאל"כ אמאי מקודשת וע' בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"א גבי ב' שהיו שותפין בקישות ולאחד יש רק חלק עשירי כו' עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר וי"ל לפי כולו וע' בב"מ דף צ"ט ע"ב דגבי הקדש משלם לחומרא ע"ש וע' במש"כ רבינו בהלכות מעילה פ"ז ה"ו דגבי פדיון הקדש אף דאין פודין בפחות מפרוטה מ"מ יכול לפדות בכלי אף דאינו שוה רק כ"ש וכמו גבי טענה לשיטת רבינו דלא אזלינן בתר הדבר רק בתר חשיבותו אבל גבי מעילה ודאי צריך דוקא פרוטה וע' בירושלמי קדושין פ"א גבי קרבן שבועה דילפינן מקרא דלאשמה בה פרט לפחות מפרוטה והנה באמת לפי המבואר בירושלמי פ"ה דתרומות ה"א דבמקום דאינו שוה כלום לא אמרינן אין לו להקדש אלא מקומו וא"כ קשה על רבינו גבי ערבה וצ"ל ולחלק בין אם הקדיש את הדבר ואח"כ הוזלה ובין ערבה דלא הוה רק גידולי הקדש ואמרינן דלא חלה עליה הקדושה וזהו ג"כ שיטת רש"י בגיטין דף י"ב ע"ב גבי פחות מש"פ ע"ש בתוס' והטעם משום דאין הקדש חל על דבר שאין יכולים לפדותו ובפמש"פ לאו בר פדיון הוא וע' ב"מ דף נ"ג ע"א ובדברי רבינו בהלכות מעש"ש פ"ב ה"ט דמעש"ש שאין בו שוה פרוטה אינו אסור רק מדרבנן ומפרש כך דברי הגמ' ב"מ שם דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי והטעם דלאו בר פדיון הוא וגבי הקדש דמבואר בכ"מ דאסור מה"ת וגם צריך לשלם הקרן ע' ב"מ דף נ"ה ובירושלמי פ"ב דפסחים ה"ג שם יש על זה ריבוי מקרא וע' בדברי רבינו בהלכות מעילה פ"ז ה"ח. עוד י"ל דשם מיירי דהקדיש לשוה פרוטה רק דנהנה ממנה פחות מפרוטה אך זה יהיה נ"מ אם נהנה ממנו בשוגג דמשלם את הקרן אם צריך להקדיש את הקרן או נעשה קודש מאליו אם זה הוי כמו גבי תרומה כמבואר בפ"ז דתרומות מ"ד או דמ"מ כיון דנתרבה מקרא נהי דפטור מחומש מ"מ התשלומין נעשין מיד קודש ואף אם נימא דא"י להקדיש לכתחילה פחות משו"פ מ"מ זה י"ל דאתיא מכח הראשון אך לפי"ז יהיה נ"מ למה דקי"ל דאין מוסיפין חומש על הקדש שני אם התשלום דמעילה הוה ג"כ כהקדש שני והנה מלשון רבינו בהלכות מעילה פ"א ה"ה משמע דאין מוסיף חומש אך ע' בתו"כ פ' ויקרא פי"א פרק ב' מבואר להדיא דהוה כמו הקדש ראשון ומשלם חומש וע' תמורה דף ט' ע"ב גבי תמורה דזה הוה כמו הקדש ראשון וא"כ היכי חל על פחות מפרוטה וצ"ל דהקדש שפיר חל וכדמוכח בכריתות דף ט' ע"ב גבי עשירית האיפה דאמר שם דרק משום דלאו אורח ארעא כו' משמע דבל"ז שפיר חל ההקדש וי"ל דהטעם כמו דאמרינן בירושלמי מעש"ש פ"ד הלכה ג' דהקדש שפדה יותר על דמיו תופס הכל ולא כמו מעש"ש וא"כ הוה בר פדיון אף פחות מפרוטה ויש לחלק. גם י"ל דבהך דכריתות כיון דשם רוצה לעשות קרבן שפיר חל גם על פחות מפרוטה וע' במנחות דף ק"א דעשירית האיפה קודם שנתקדשה בכלי יכול לפדותה. ובירו' בפ"ב דפסחים אמר שם הטעם גבי פחות מש"פ משום דראוי להשלים ועיין ערכין דף כ"ז ע"א מחלוקת דר' יוסי ורבנן משמע דהטעם לא משום דההקדש שאינו שוה אינו נפדה רק דהפדיון לא תפיס ויהיה נ"מ היכא דא"צ לפדות בשביל ממון הקדש רק בשביל האיסור וכעין שכתב הראב"ד ז"ל בהלכות מעה"ק פט"ו ה"ז שהפדיון כ"ש ור"ל דהממונות חל לאחר ל' קדושת שלמים רק משום דהאיסור לא פקע די בכ"ש ור"ל דא"צ ד' פרוטות וא"כ לפ"ז היכא דהדבר הולך לאיבוד דשוב ליכא בו דין ממון לכ"ע ע' בחולין דף קל"ט דהוי מחלוקת אם פקעה הקדושה גבי מרדו אבל הממון ודאי פקע וע' בב"ק דף קט"ו ע"ב גבי כדי יין המשתברות ובירושלמי מעש"ש פ"ד ה"א דאמר שם היינו וקם לו ר"ל דכיון דהולך לאיבוד שוב לא הוה בר פדיון דלא שייך וקם לו ולכך במעילה דף כ"א גבי שילח ביד פיקח כיון דשם ימעול בההקדש ויוצא לחולין בלא פדיון לכך די בפדיון שו"פ ולא בעי ד' פרוטות ועי' לקמן פ"ז משכ"ת שם וע' בפי"ב ה"ה דהלכות תרומות שכיון שנשברה החבית כו' וט"ס שם וצ"ל שהוא כחול ר"ל דפקעה ממנו קדושת התרומה כיון שהולך לאיבוד וע' מנחות דף מ"ח ע"ב מעיקרא לטומאה אזיל ובירוש' שבת פט"ז גבי מטמא להציל ומקשי שם בכל קודש ואמר היא תרומה היא מעש"ש כו' ר"ל כמו דגבי מעש"ש מבואר בירושלמי דמעש"ש פ"ב ה"א דאם נסרח פקע ההקדש ה"נ גבי תרומה וכ"כ בזה בח"א. וע' במעילה דף ז' ע"א אם מחשבין על העומד לישרף אך שם קדושת הגוף שאני וע' בזבחים דף ל"ו ע"ב גבי חישב שיאכלוהו טמאים ולקמן אבאר זה. והנה מכאן משמע דרק לעשות שבח ע"י דבר אחר לא אבל להשביחו בגופו שפיר משביחין אותו אך מלשון התוספתא כאן פ"ד לא משמע כן וכן משמע כאן מלשון רבינו בפהמ"ש דהטעם הוא שמא יהיה איזו סיבה לחסר והביא ע"ז הא דכתובות דף ק"ו ע"ב אין משתכרין בשל הקדש ע"ש וע' במש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ז מהלכות כלי המקדש ה"ט לחלק בין פירות לנסכים ע"ש וע' בערכין דף ו' ע"ב גבי הא דרבי ינאי יזיף מטעם דניחא להו לעניים וע' בגיטין דף י"ב ע"ב ניחא ליה להקדש דלשבח עבדיה והנה גבי ערכין ודמים אם גובין מן הראוי ע' כאן דף י"ח ע"א דפריך ותיפוק ליה משום שכירות ומתרץ דאינו אלא לבסוף שמעינן דאם ישנה מתחלה ועד סוף אף דהוה מלוה כדמוכח בכמה מקומות מ"מ מקרי עשיר וערכין גובה ממנו ועמש"כ התוס' ב"ק דף ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו משום דס"ל דזה ששילם להצבע חל עליה הקדש וגם חייבי ערכין גובה מהם וע' תוס' ב"ב דף צ"ב ע"ב ד"ה אי דמקח טעות אי הוה כמו מלוה ותוס' שם דף ע"ז ע"א אי יכול להקדיש מה שחבירו חייב לו ושם דף פ"ז ע"ב ד"ה הלוקח ותוס' ב"ק דף ל"ו ע"ב דאינו קדוש רק בגדר נדר ושם דף מ"ה ע"א ד"ה מכור ודף קי"ב ע"א ד"ה אע"פ דהוה בגדר גזלן ותוס' ב"מ דף ט"ז ע"א ד"ה האי ודף כ"ט ע"א ד"ה הוה שואל דמשמע דבטעות ג"כ הוה גדר מלוה ושם דף מ"ג ע"א בתוס'. וע' בקדושין דף מ"ו ע"ב בתוס' ד"ה ש"מ ורש"י גיטין דף ל"ב ע"ב ד"ה דבור דא"צ לטול מידה וליתן לה ובתוספתא קדושין ספ"ג ובירו' פ"ב דקדושין וכ"כ בזה בח"א וא"כ י"ל דהתוס' ב"ק הנ"ל ס"ל דלא הוי בגדר מלוה ולכך גם ערכין גובה מהם וע' בירושלמי גיטין פ"ה ה"א ותוספתא בכורות פ"ו: