ונותן לו תפלין כו' ואף דהוי בגדר נכסים כמבואר ב"ב דף קנ"א מ"מ הוי ג"כ בגדר בגד ע' בזבחים דף י"ט ע"א ובמש"כ הנ"י פ"ט דב"מ גבי ספרים וע' בחולין דף קל"א ע"א גבי ס"ת וברש"י שם והנה רש"י ז"ל כאן כתב דהני אף אם עכשיו א"ל צריך להניח לו מעות שיקנה תפלין ולא כמו גבי כלי אומנות דאם א"ל א"צ לקנות וע' נדרים דף ס"ה ע"ב ובמש"כ התוס' ב"ק דף י"א ע"ב ד"ה אפילו והנה כאן בתוספתא אמר בד"א בזמן שב"ד נזקקין ונראה דר"ל כמש"כ התוס' ב"מ דף קי"ד ע"א ד"ה מה דבזמן שממשכנין בתורת כפיה אז נוטלין הכל ע"ש וע' במש"כ התוס' כתובות דף ס"ח ע"א ד"ה כאן דהיכא דהוא משום קנסא ולא דין אין מסדרין ע"ש ועי' ב"ק דף ל"ט ע"א במד"א שם וניתבא לעניים דהוה ממון שא"ל תובעים לא שייך זה לב"ד ועי' סנהדרין דף כ"ה ע"ב גבי פירות שביעית דהמעות שכנס מפירות שביעית מחלקן לעניים וצ"ל דל"ד להא דב"ק הנ"ל משום דבשביעית הדבר שייך לעניים עי' בשביעית פ"ו ובספ"י וע' בחולין דף ק"ל ע"ב גבי בעה"ב שהיה עובר כו' ובירושלמי פאה פ"ה ה"ג דמשלם לעניי אותה העיר ר"ל דלא נימא דהחיוב חל עליו רק בזמן שבא לביתו ויכול ליתנן גם לעניי עירו ועי' בתוספתא ב"ק פי"א גבי האומר תנו שדה כו' דאז מלקטים הפאה עניי עיר אחרת ובתוס' גיטין דף ל' ע"ב ד"ה א"ב וע' ב"מ דף כ"א ע"ב עניי דעלמא ולקמן בהלכות מתנות עניים אבאר זה מ"מ כיון שבשעה שלקטן היה כדין הוי ידו כיד עניים והוי כמו שבא לידם ולכך שם לא הוי בגדר מתנות רק בגדר ממון שזכו בו עניים וע' במה דס"ל לר"א בפ"ה מ"ג דשביעית דיעשה חשבון עם העניים ע"ש בירושלמי ובר"ש משום דממון לא בטיל מוכח דס"ל דמתנות עניים הוה ממון גמור לבד מדין וכדס"ד בגמ' דחולין שם במה דאמר ריב"ב דהמתנות דין ר"ל דמלבד המצוה הוה ד"מ אבל חזה ושוק דקי"ל משלחן גבוה קזכו כמבואר בקדושין דף נ"ב ע"ב לא שייך בו גדר דין וזהו כונת הגמ' בחולין שם מדר"א ליקו וליתיב ר"ל דר"א לשיטתו כמש"כ וע' ביבמות דף ק"א ע"א גבי ספק אם מבית אב זה או מבית אב אחר אף דמקריב בשניהם מ"מ אינו נוטל חלק אלא מב"א אחד וא"כ ליכא למימר כמש"כ רש"י בחולין שם בד"ה כמו שהורמו דחזה ושוק לא שייך אלא בבית אב דהא נ"מ כה"ג וע' בתמורה דף ז' ע"ב בסוף ערכין דהזכיה היא רק משום הקרבה ור"ל דאם הוא מקריב אז הוי כמו קרבן שלו וי"ל בו זכיה וכן יהי' נ"מ אם נטמא הכהן שהקרבן היה שלו ונתנן לכהן אחר שלא מאותו המשמר דאז שייך לשיטת רבינו לק' בהלכות כלי מקדש בפ"ד ה"ז לכהן המקריב ואחר שזרק הדם נטמא הכהן הראשון למי שייכא אז ההקטרה ולק' אבאר זה וע' תוס' יבמות דף מ' ע"א דכהן המקריב צריך לאכול מאותו הקרבן וג"ז תליא אם זכות המשמר והבית אב הוא רק להקרבה וממילא זכו לאכילה או זה ב' דברים וע' תוס' סוכה דף נ"ה ע"ב דגבי לחם הפנים ההקטרה דהבזיכים עם החילוק של לחם הפנים הוה ב' דברים דזה שייך להמשמר הקבוע והאכילה ברגל נתחלק לכל המשמרות וע' במנחות דף ק"ז ע"ב גבי מחלוקת דחזקיה ור"י אם אמרינן גבי עורות ג"כ משום הקרבה או דזה הוה דבר בפ"ע רק שיהא ראוי להקרבה ע' זבחים דף צ"ט ע"א וב"ק דף ק"י בתוס' ד"ה לבעלי מומין ולכאורה קשה הא מבואר דכל שאין לו בבשר אין לו בעור וצ"ל דר"ל אם הטעם משום דאין לו בהקרבן או משום דאין לו בהבשר ונ"מ לבכור לפ"מ דס"ד בתמורה דף ז' דזכי בו הכהן לא משום הקרבה רק שהקרבן שלו ונטמא למי שייך העור וע' ביבמות דף ק"א ע"א הנ"ל ולכאורה הא יהיה נ"מ אם הוא מב' משמרים הסמוכים זל"ז ואז יש לו חלק בלחם הפנים ממ"נ אך לפמש"כ דגבי לחם הפנים הוי ההקרבה והאכילה ב' דברים לא תליא זה בזה כלל ולקמן בהלכ' תמידין ומוספין אבאר זה וע' בירושלמי פ"ב דחגיגה גבי עורות של יום טבוח למי הם שייכים ע"ש בה"ד. או י"ל דהתוספתא ר"ל כמו שכ' התוס' ר"ה דף ו' ע"א גבי חייבי חטאות ואשמות לאחר שעבר על ב"ת דממשכנין אותן וכאן לא שייך מסדרין ג"כ מחמת קנס כמש"כ התוס' בכתובות הנ"ל: