חייבי ערכין ודמים כו'. ע' בתוספתא כאן פ"ד דסתרי אהדדי דברישא אמר דממשכנין ובסיפא אמר דאין ממשכנין וצ"ל דנ"מ בין קודם אומדנא לאחר אומדנא דקודם אומדנא עדין אין יכולין למשכנו דאף דהא מבואר כאן דף כ' ע"ב דאשתעבודי משתעבדי נכסים למפרע מכל מקום כיון דאי מיית פקע חיובא ממנו דאין דמים למתים אין ממשכנין אותו על הספק ע' בב"ב דף ל"ד ע"ב לא תפסינן ובירוש' סנהדרין פ"ז גבי מגדף ותפסין בר נש בשוקא ובירוש' סוטה פ"א ומבזין על הספק והנה גם לב"ת ע' ר"ה דף ד' ע"א דחשיב גם חייבי דמים ולק' בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ד הי"ג אך נראה דזה רק לאחר שאמדוהו אבל קודם לזה לא עבר אך י"ל דיש נ"מ בין היכא דאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי דגבי דמי עלי שפיר עבר בב"ת על שלא עמד בבית דין לשומו ושם יש לומר דאף בפחות מג' רגלים עבר ע"ז כמו גבי צדקה דהא הוא קאי וכדרבא בר"ה דף ו' וע' כאן דף כ' ע"ב עלי להביאו ולכא' קשה הא בל"ז הוא מחויב להביאו דעבר בב"ת ובעשה אך י"ל דכאן ההבאה הוא דבר בפ"ע וע' רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב ד"ה זה אך שם י"ל דנ"מ דצריך הוא שיהיה שוה מנה כמו זה השור ע"ש דאמר ודמיו עלי וה"נ אם אמר במנה גם י"ל דהוה כמו מפורש דעבר מיד וכמש"כ הר"ן בנדרים דף ד' ע"א וכן הוא בירוש' ר"ה פ"א ה"א גבי הרי עלי עולה ע"מ להקריבה בב' בשבת ע"ש וכן י"ל דגם ממשכנין ע"ז בגדר כפיה שיעמיד עצמו לשומו אבל אם אמר דמי פלוני עלי לא שייך זה וכ"כ בזה:
שם ואין מוכרין כסות אשתו כו'. ע' בדברי רבינו פ"א מהלכו' מלוה ה"ה מה שחלק שם בין בגדי שבת לבגדי חול דבבגדי שבת שפיר גובה מהם וכאן לא כתב זה רבינו וע' בירושלמי נזיר פ"ה ה"ג דמוכח שם דגם תכשיטין אין בע"ח גובה מהם ע"ש וע' בכתובות דף נ"ד אם זה הוה קנין גמור או רק כ"ז שהיא אצלו ובאמת זה תליא בהא אם הא דצריך ליתן לה כסות הוי בגדר שעבוד או רק גדר דין וע' בירושלמי כתובות רפ"ז גבי המדיר דאמרינן שם מאחר דיכול לגרשה כו' ר"ל דזה הוה רק דין וע' בכתובות דף ס"ה ע"ב גבי מותר בלאות דרק משום דצריכה להם אבל בל"ז אינם שלה הרי חזינן דלא הוי קנינה אך באמת מדברי רבינו בהלכות אישות פי"ג מבואר דעוד יש טעם דצריך ליתן לה כסות והוא משום דהוה בגדר מזונות וכדמוכח בירושלמי כתובות פי"ב ה"א וע' כתובות דף מ"ח ע"א דנותן לה תכשיטין אף אם היא שוטה ושם דף ס"ה ע"א גבי שיראי וס"ל לרבינו דבגדי חול הוי בגדר שעבוד וכמו מזונות ובגדי שבת ותכשיטין הוי רק בגדר דין וכמו מדור וכמבואר בירושלמי מע"ש פ"ג ה"א דאין להם בית דירה וע' בכתובות דף ק"ג ע"א וכ"כ בזה בח"א וע' בסנהדרין דף קי"ב ע"א גבי פאה נכרית דנשים צדקניות דעיר הנדחת מבואר שם דלבושה אין עליה שם שללה של עיר הנדחת ומותרת ושם לא מחלקינן בין בגדי שבת לבגדי חול ומשמע שם דאף דבעלה היה מן הרשעים וצ"ל כך דהנה בב"ק דף ק"ב ע"ב מבואר נעשה כמי שהקנה לה מעיקרא ור"ל כך דכיון דקי"ל גבי ערכין דאין מסדרין לאשתו ולבניו וכן מקדיש ההקדש חל ממילא על כל הנכסים וא"כ אם נימא דחל גם על הני שוב ע"כ נפקע החיוב שיש עליו ליתן להם וזה א"א ולכך אמרינן דהוי כמו שהקנה להם הבגדים מקודם ולכך אף אם עדיין לא זכתה בהם כלל כגון חדשים הרי אלו שלהם וכ"ז רק היכא שהדבר הוא מחמת דין וע' בסנהדרין דף ע"א ע"א גבי בן סורר ומורה דאמר שם בדמי סעודה המיוחדת לאביו ולאמו ומשמע דיש לה קנין אף קודם שלקחה הסעודה ובירושלמי שם והטעם דלענין דין הוי שלה אף דלא קנתה אותם קנין גמור וע' נדרים דף פ"ח ונזיר דף כ"ד ע"ב. וע' בקדושין דף כ"ט ע"א גבי אטו הקדש לאו במי שפרע קאי ע"ש בתוס' וע"כ דר"ל כך דהנה עיין לקמן פ"ז הי"ב ובהי"ג ובהלכות מכירה פ"ט ה"ב ע"ש בהשגות אך באמת כ"כ בח"א דגבי הקדש יש ב' דברים אחד חילול האיסור והב' קנין הדבר ואף אם חילל ההקדש על מעות ועדיין לא נתן המעות ליד גזבר מ"מ האיסור פקע אך לקנות הדבר שיהא שלו צריך שיגיעו המעות ליד הגזבר וע' חולין דף קל"ט ע"א מה דאמר לפי שמצינו בהקדשות כו' ע"ש בתוס' ובבכורות דף י"ב ע"ב במשנה גבי פדיון מעש"ש אך ר"ל כן דאם המעות שחילל הן בידו אז אף לאחר שחילל אם נתיקר צריך להוסיף וזהו כונת הגמ' קדושין דף כ"ט ע"א ולא הספיק לפדותו מהו לשון לא הספיק ע' יבמות דף י"ט ע"ב ור"ל דההקדש כבר חילל על המעות דאל"כ פשיטא הא לא פקע ההקדש ואסור רק דר"ל שלא נתן המעות להגזבר וכן דייק שם רש"י ורבינו לקמן דנקט ונתן הדמים אז הוי גם היוקר שלו אבל אם לא נתן נהי דהאיסור פקע מ"מ היוקר הוי ממון הקדש ולא הוי גדר פדיון רק גדר קנין לבד ויכול לשלם ממה שירצה וע"ז קאמר דזה רק כשהמעות הם אצלו אבל אם נגנבו או שנאבדו מה ששוה כנגד המעות א"צ לשלם להגזבר זהו כונת הגמ' בחולין הנ"ל וכבר הארכתי בזה בח"א וגם נ"מ דעל המעות שצריך להוסיף אם בעה"ב פדה א"צ להוסיף חומש וע' בירושלמי דמעש"ש פ"א ופ"ג ולקמן בהלכות מעש"ש אבאר זה. והנה באמת גם מה דאמר גבי משכו במאתים ולא הספיק ליתן ולא כתב "לפדותו" כלשון הגמ' בקדושין דף כ"ט שם ר"ל ג"כ שחילל המעות עליו תחילה רק לא נתן להגזבר ור"ל דנ"מ דלא נימא דהמנה הב' שלא נתן הוי כמו הקדישו ולא שייך להגזבר ונ"מ לענין כמה דברים לענין שיכול לחלל על שו"פ כמש"כ בח"א וגם לענין מעילה וכדומה וכן להיפך לחומרא אם צריך להוסיף חומש ואי מקרי הקדש ראשון או הקדש שני עי' לקמן פ"ז הי"א וה"ד ואמר דאם משכו ג"כ אז צריך ליתן המאתים להגזבר ולא שייך זה להא דלקמן פ"ח ה"ג ובהלכות מכירה פ"ט ה"א דשם הוה רק בגדר נדר וא"ש מש"כ התוס' קדושין מהא דב"ב וע"ש וע"ז אמרינן שם דאם פדאו במנה ונתן הדמים אף דהנ"מ כעת רק לממון ולא לאיסור מ"מ גם הממון של חפץ קנה דגבי הקדש אמרינן דהוה כמו שלא חזר היכא דבעי לקבל מי שפרע ור"ל דלעשות פעולה לבטל הדבר לא שייך גבי הקדש ועיין במה דס"ל לרבינו בהלכות מכירה פ"ז ה"ג דכ"ז שלא קיבל המוכר מש"פ המעות עדיין ברשותו משא"כ בהך דשם פ"ט ה"ב דשם המעות הם ביד הדיוט וגם באמת נ"ל דשם ר"ל לא שנתן לו דמים של הקדש דהא ע"כ חילל מקודם ההקדש על הפירות ופקעה קדושתן ואם כן אם יחזור בו הגזבר הרי המעות הם חולין וע' במעש"ש פ"ג ובדברי רבינו שם בפ"ח ה"ז ח' וגם מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מכירה שם דאם רצה הגזבר נוטל ממנו כשער הזול כמבואר במנחות דף צ' והרי המעות של הקדש כבר נתחלל כפי השער שהיה אז וא"כ נמצא מי יקדיש המותר וגם נמצא באין משל יחיד לכן צ"ל דשם מיירי לא שנתן דמים קדושים רק כמבואר בירושלמי שקלים פ"ד דנוטל מעות מן השולחני וע' במעילה דף י"ד ואח"כ מחללין על ההקדש ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהלכות כלי המקדש פ"ז ה"ט אם ביד הממונה הוי הנסכים קודש או לא ע"ש וע' במה דמבואר שם דאם פתחו המעות צריכים לשלם הממונה על החותמות ואם נימא דהוה הקדש שוב יקשו כמו הא דב"מ דף נ"ח. וא"כ חזינן דגבי הקדש אזלינן בתר הדין ולא במה שיוכל שיפטר ויחזור וה"נ גבי כסות אשתו כן דאף דבגדי שבת ויו"ט וכן הבגדים שלא זכתה בהם עדיין אין לה בהם קנין גמור ומ"מ כ"ז שלא חזר בו הוי שלה ואין ההקדש נוטל בהם ועי' מש"כ רבינו בהלכות מעש"ש פ"ה ה"א גבי דמים וכן גבי גמר בלבו: