והעבד נערך ועורך ע' בלשון רבינו לעיל פ"ב מהל' נזירות הי"ח דמשמע דאינו מעריך ובהך דנזיר דף ס"ב ע"ב ברש"י ד"ה אלא וכ"כ בזה לעיל דנ"מ לענין העמדה דס"ל לרבינו דמעכב אם העריך עצמו דאז רבו יכול למחות משום ביטול מלאכה ונ"מ לענין אם כופין אותו ע"ז וגם יהי' נ"מ אם אמר דמי עלי או אחר אמר דמיו עלי אם צריך לשומו כיון דהתורה שמה אותו לגבי נזקים ל' שקלים וע' בהך דכאן דף י"ט ע"ב גבי הך דבעי רבא אמדוהו אומד של נזקין כו' וכאן עדיף דהרי התורה שמה אותו וכע' הך דאמר כאן דף ה' ע"א גבי החזיק שדה אחוזה למזבח וא"כ י"ל דלגבי עבד אף אם אמר דמי עבד עלי ומת העבד מ"מ צריך לשלם שכבר הוא נישום ועומד וע' כאן דף כ' ע"א גבי אמדוהו מאליו וע' מש"כ רבינו לק' פ"ה הי"ח ובהשגות שם. גם יש נ"מ דהנה ע' לק' בהי"ג שכתב רבינו הטעם דגוסס לא נערך משום דהוי כמת ור"ל לא כמש"כ התוס' שם דף ד' ד"ה דלא משום דאין לוקח רק משום דאין את מי לאמוד ונ"מ לגבי טריפה דהתוס' ס"ל כאן דף ב' ע"א ד"ה לאתויי דטריפה שפיר נערך אך מדברי רבינו מוכח דאינו נערך אך נ"מ בין אם אמר ערכי עלי בין אמרו אחרים עליו ערכו עלי ובזה א"ש שינוי הגירסות שבכאן דף ו' ע"ב ובכתובות דף ל"ז ע"ב וכ"כ בזה. וע' בסנהדרין דף פ"ה ע"א דהוי גברי קטילא וא"כ ל"ל הך קרא דכל חרם וכן מבואר כאן דף ו' ע"ב גבי אחרים שחבלו בו וע' בתוספתא ב"ק פ"ט מבואר שם ג"כ כן וזהו באמת כונת הגמ' דסנהדרין דלכך לוקה משום דפטור מממון ור"ל דאין עליו חיוב חבלה והוה כמו הכהו הכאה שאין בה ש"פ וע' מש"כ שם בעל המאור ז"ל ומש"כ רבינו בהל' ממרים פ"ה הי"ב וע' במש"כ התוס' כאן דף ז' ע"א ד"ה דיתבי דמקרי שפיר בפני בעל דין גבי טריפה ובהך דסנהדרין דף ע"ח ע"א דרק משום היקש דגם בעליו פטור חזינן דלא מקרי גברא קטילא והא דאמר בגמ' סנהדרין דמקרי גברא קטילא זה רק לענין הגוף שלו כיון דעומד ליהרג עפ"י דין ורש"י כאן פירש דכיון דחבלה צריך לישום והוא לאו בר דמים הוא משא"כ גבי ערכין לכך צריך קרא וכן יהיה נ"מ אם קודם שנגמר דינו העריך וקודם העמדה נגמר דינו אם אז שייך לומר לאו בר העמדה הוא וע' בב"ק דף צ"א ע"א גבי עינוי הדין וכאן דף ז' והטעם כך דהיכא דע"י העמדה בב"ד נתחייב למפרע בזה לא שייך עינוי הדין אבל אם החיוב הוא מכאן ולהבא שייך שפיר עינוי הדין וזהו מה דקאמר בב"ק שם דלשמעון התימני דבעי אגרוף מיוחד לעדה הוי זה חיוב מכאן ולהבא ושייך שפיר עינוי הדין משא"כ אם לא בעי זה הוה כמו גילוי מילתא למפרע אך מסנהדרין דף קי"ב ע"א גבי עיר הנדחת לא משמע כן ע"ש וע' מש"כ רבינו בהל' נזקי ממון פי"א ה"ז מה דמחלק שם בין תם למועד ור"ל כך דאף לדידן דלא ס"ל כשמעון התימני זה רק במועד דהוי חיוב למפרע משא"כ בתם דהוא קנס אין החיוב רק משעת גמר דין ולהבא ושייך שפיר עינוי הדין וגם יהיה נ"מ בין המית ואח"כ הזיק להזיק ואח"כ המית וע' בתוספתא ב"ק פ"ה דמוכח שם כשיטת רבינו ע"ש ובתוס' ב"ק דף ל"ג ע"ב וכן נ"מ הך דכאן דף ז' ע"א גבי מזין עליו מדם חטאתו ודם אשמו דוקא כשהיה זבחו זבוח לא משום הפסד קדשים רק דכיון שנזבח הזבח לאחר שזורקין עליו הוה נגמר למפרע וע' תוס' מעילה דף ג' ע"ב ד"ה קומץ ובזבחים דף מ"ב ע"ב ורש"י שם דף כ"ח ע"ב ד"ה לא ירצה ודף ק"י ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ואי וכ"מ ודוחק לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט וע' בנזיר דף כ"ח ע"ב גבי הפרה דמשום הפסד קדשים אינו יכול להפר. ובאמת בירוש' שם מקשה דא"כ גם קודם שחיטה גבי חטאת לא יהי יכול להפר משום הפסד קדשים ותירץ שאינו נקבע בחטאת אלא בשחיטה ע"ש וא"כ ע"כ כאן כמו שכתבתי כיון דעי"ז נעשה הדבר למפרע לא שייך עינוי וה"נ כן אך קשה דהא מ"מ לאו בר העמדה הוא וכן גבי דמים כה"ג אם הוה כמו מת ומלשון הגמ' משמע דרק כשנדר קודם וצ"ל דמ"מ כיון דהוא משועבד לשמים קודם הגמ"ד לא מהני הגמ"ד להפקיע ממנו הדמים שלו וכע' דאמרינן בב"ק דף מ' לאו כל כמינך דמיעדת לתוראי ואף דבתוספתא דב"ק פ"ה מוכח שם דגבי שור אין נ"מ בין אם הזיק אח"כ להזיק קודם ע"ש וע' כאן דף ז' ע"א גבי האשה שיצאה ליהרג סד"א כו' וע' תוס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה מעוברת וה"נ גבי ערכין ודמים י"ל כן ויהיה נ"מ ג"כ לפ"ז גבי שפחה מעוברת שיוצאה ליהרג די"ל דממתינין לה וע' בהך דב"ק דף מ"ט ע"א ובהך דשבת דף קל"ה ע"ב אך י"ל דכיון דאמרינן בירוש' ב"ק פ"ד ה"ט גבי עבד היוצא ליהרג דשייך בו יאוש ויצא לחירות וע' בירוש' גטין פ"ד דהוה שם מחלוקת אם המתיאש מעבד ר"ל משפחתו מעוברת אי גם הולדות יצאו לחירות ובירו' ב"ק פ"ד ויהיה נ"מ כגון שפחה דחד וולד דחד כמו הך דשבת הנ"ל. וא"כ לפ"ז יהי ג"כ נ"מ בין אם אמר דמי עלי או ערכי עלי לשיטת רבינו דאז אף אם נגמר דינו קודם השומא וההעמדה מ"מ חייב ובין אם אמר על איש אחר כך נגמרה דינו של האחר י"ל דפטור דעליו אין שעבוד הגוף לעמוד בב"ד ולהיות נישם: