הערכין הקצובין כו' שני הנערך כו'. הנה כך דכבר כתבתי בזה אם מה שהתורה נתנה שיעור ערך לכ"א לפי שניו אם שכך שמתו התורה או שזה רק הדין על המעריך שכך נתחייב כפי שאמרה התורה ונ"מ כך דעי' לקמן בפ"ג ה"ט מה דמחלק רבינו בין חיבי דמים לחיבי ערכין משום דזה הוה כמו מפורש וע"ש בהשגות דס"ל דזה הוי דין לא חיוב וא"כ נ"מ אם אמר ערך בן עשרים עלי אם זה הוי מפורש או סתם ולכא' י"ל דזה תליא בהני תרי לישני דכאן דף ד' ע"ב גבי ערך סתם אם זה הוה כמו מפורש או לא ע"ש בתוס' ד"ה לאמר ורבינו פסק דלא הוה כמפרש וע' בנזיר דף כ"ו ע"א בהני ב' לישני דר"א אם הוה כמפורשין או לא עי' שם והטעם אם אומר לחובתי ותורה חייבה אותו כך הוה כמו מפרש או כיון דזה רק דין לא הוה כמפרש ולא קבע ובאמת זה ג"כ מה דפליגי לקמן דף י"ז ע"א רבי ורבנן אי אזלינן בתר חיובא דגברא ע"ש בתוס' אך ר"ל כך דכיון דדין הערך כבר חל על העשיר וא"כ השני זה הוה כמו נדר לא בגדר ערך והוה כמו גבי דמים לפי שיטת רבינו דזה הוה כמפורש ולכך לא שייך בו השג יד ורבנן ס"ל דהשני ג"כ לא נתחייב רק בגדר ערך וע' בהך דנזיר דף י"א ע"ב גבי ואני ושם דף י"ב ע"ב בפלוגתא דר"מ ורבנן ולפ"מ דמבואר בירושלמי שם דהוה קולא על דעתיה דר"מ וכבר הארכתי בזה לעיל בהלכות נזירות ע"ש ועי' במש"כ רבינו בפיהמ"ש על הך דמנחות דף ק"ט ע"א גבי הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו ע"ש דמ"מ בג' דברים אסור וכ"כ בזה. וע' בחולין דף כ"ג ע"ב דהיכא דלא אמר לפטור אם שיאור הוא ספק שפיר יוצא בזה הנדר אף דמי שמחויב קרבן תודה אינו יוצא בזה משמע דלא אזלינן בתר חיובא דגברא וע' במש"כ הנ"י ז"ל בפ"ח דב"ב על הך דדף קכ"ו ע"ב דאם אמר על הפשוט שיטול פי שנים ר"ל רק במוחזק כמו בכור ע"ש ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דכתובות גבי חרשית ושוטה אם יש להם טענת בתולים היכא דחייב עצמה בכתובתה כיון שעפ"י דין לית לה וע' בהך דב"ב דף קכ"ח ע"ב גבי תטול אשתי כאחד מן הבנים ע"ש ברשב"ם ובאמת זה הוה מחלוקת דר"ש ורבנן בהך דמנחות דף ק"ב ע"ב גבי קביעותא דמנא אם הוה זה ג"כ בכלל הנדר או לא דר"ש ס"ל דלא הוה בכלל הנדר ע"ש ושם דף ג' ע"א ע"ש בתוס' ד"ה אלמא מ"ש מהמשנה. אך באמת כך דעי' בירושלמי נזיר פ"ה ה"א מה דבעי שם ר"י היכא דאמר הרי עלי במחבת או במרחשת וחזר ואמר כו' ור"ל כך דאף דקי"ל כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת מ"מ זה רק היכא דלא פריש זה או זה אבל היכא דפריש או זה או זה הוה זה ג"כ מנדרו ולכך י"ל דאם בירר אח"כ אינו יכול לחזור בו ועיין בעירובין דף מ"ה ע"א ובירושלמי שם דס"ל דהבירור צריך שיהא דוקא משחשיכה וע' בירושלמי דכתובות פ"ג ה"ו גבי דאם אמרה אפשר לא בגדר ודאי לא הוה בירור ע"ש. א"כ נמצא כך דדבר שפרטי הדברים לא מנדרו רק הדין וא"כ תיכף שאמר הדבר נתחייב באיזה פרט מן הפרטים ולכך לא מהני אם אח"כ פירש דבלא פירושו גם כן נתחייב בדבר מן הדברים ואינו נכלל בכלל הנדר אך אם בשעת נדרו אמר מנחה פלונית ס"ל לת"ק דזה ג"כ הוה נדר בפ"ע וא"כ אינו יכול לשנות ואף דבלא פירש ע"כ נקבע חד מהני מ"מ כ"ז שלא פירש אין עליו חיוב כלל בהפרט ולכך מבעי ליה בירושלמי דנזיר הנ"ל אם פי' או זה או זה אי זה מיקרי פירש לענין דא"י להביא אחרים ושוב מהני מה שקבע אח"כ או לא וע' בירושלמי פאה פ"ג ה"ט ובירושלמי יומא פ"ו ה"ג אי אחד משנים אם זה הוה קביעות. ועי' במה דמבעי בירושלמי חגיגה פ"א ה"ה אם אמר על קרבן שהוא חיב בלא נדר שיביא בה' סלעים אם הדבר הניתוסף הוה בכלל נדר או הפרשה כיון דבל"ז חייב ע"ש. וה"נ כן דכיון דהנדר פעל דאינך לא יביא הוה כמפרש בשעת הנדר או לא והנה ר"ש ס"ל במנחות דף ס"ג דבעיא שיהא הקדישו לשם הדבר שעושה אותו ע"ש ור"ל הקדושת פה דמתחילה הוא רק קובע ואח"כ מקדישה כעין הך דמנחות דף ק"א ע"ב דאקדשינהו במחובר ע"ש. וא"כ לר"ש אף דמן הדין קודם קידוש כלי צריך שיקדשו לשם דבר שמביאו א"כ כיון שאמר הרי זו מיד נקבע עפ"י דין שיקדיש אחד מהם קודם שתהא עליה דין מנחה ושוב הוה מה שאמר איזו מהם רק גדר בירור ולא גדר נדר ולכך יצא אף אם הביא אחרת וכ"ז רק כשעדיין לא הקדישן לשם הדבר אבל אם הקדישן קדושת פה וכעין שכתבו התוס' מנחות דף ע"ו ע"א ד"ה דאפרישנהו ונדה דף ו' ע"ב שוב אם הביא אחרת לא יצא וע' מש"כ התוס' נדה דף ס"ו ע"ב ד"ה כל ע"ש בסה"ד וא"כ לפ"ז י"ל דכאן ג"כ פליגי רבי ורבנן גבי עני שאמר מה שאמר זה עלי אם זה הוה גדר נדר וקביעות והוה כמו ערך מפורש או לא הוה רק ערך חדש וסתם ונידון בהשג יד וא"ש שיטת רבינו וכן יהי' נ"מ לענין הך דין דלקמן פ"ב ה"ב גבי חצי ערכי עלי די"ל דזה ג"כ הוה כערך מפורש שקיבל עליו ליתן החצי מה שיעריכו אותו וא"כ אינו נידון בהשג יד. ועיין בירושלמי שקלים פ"א ה"ה מבואר דאף אם נימא דעכו"ם אינו מביא נסכים אף עם קרבנו ע' מנחות דף ע"ג ע"ב מ"מ אם ישראל נדר קרבן ואמר עכו"ם מה שאמר זה עלי צריך להביא אף נסכים דזה הוה בגדר חיוב מפורש לא בגדר נדר וי"ל דזה תליא במחלוקת דרבי ורבנן כאן וא"ש וא"כ לפ"ז כשאמר ערכי עלי הא הוא יודע בעצמו בן כמה שנים הוא וא"כ יהיה כמו ערך מפורש וצ"ל דמ"מ כיון דבעי הערכה בב"ד לא מקרי ערך מפורש וכשיטת רבינו לק' בהכ"א וע' כאן דף י"ט ע"ב בהני בעיא דבעי שם ובזה י"ל דלכך נקט כאן במשנה השנים בנידר ומקשה שם בגמ' בנערך הוא אך ר"ל כך דאף אם אמר מפורש ערך כך שנים דאז לא נימא דהוה בגדר נידר קמ"ל דמ"מ הוה נערך ושייך השג יד: