זה היוצא כו' מלשון רבינו משמע דס"ל דגוסס לא מעריך ודלא כמש"כ התוס' כאן דף ד' ע"א ד"ה ולא וע' מש"כ הר"ן ז"ל בגיטין פ"ז דס"ל ג"כ דמעריך וע' תוס' קדושין דף ע"ח ע"ב מה דרצה לחלק דהקדש שאני דלכ"ע יכול להקדיש ועיין פסחים דף צ"ח ע"א דהיכא דצריך שיקבע הזמן גבי גוסס לא קבע מפני שאין סופו לעמוד ובטל מעיקרא ע"ש וכמ"ש התוס' עירובין דף ס"ו ע"א בהג"ה דלא מקרי הותרה למקצת שבת וע' בירושל' בכורים פ"א ה"ו ולכך גבי ערכין דאזלינן בתר זמן הערך מ"מ זה רק לאחר שעמד בדין לשיטת רבינו ואז נתחייב למפרע וכן גבי דמים אף דמבואר בערכין דף כ' ע"ב דהשומא הוא רק גילוי מילתא ע"ש מ"מ צריך שיהא בשעת הנדר ראוי שיהי בשעת שומא ולכך בירוש' פ"א דהוריות ה"ב מדמה גוסס אם זורקין עליו דם חטאתו לנתחרש או נשתטה ע"ש ובירושלמי רפ"ז דגיטין משום דאם חטא אז בזמן שהוא גוסס י"ל דלא נקבע עליו חיוב חטאת לא משום שאינו בר דעת רק משום דכיון דצריך למשוך זמן שחיטה וזריקה לא נקבע עליו מקודם גם י"ל דנ"מ לג' מתנות דזבחים דף ל"ח ע"ב דמבואר דבאים לאחר מיתה אך כאן כיון דמתחילה לא היה ראוי לא וע' בזבחים דף ט"ו ע"א גבי נקטעה ידו של מזה ע"ש בתוס' ושם דף כ"ה ע"ב גבי שולי מזרק דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח וע"ש ברש"י ד"ה וקפשיט ובב"מ דף ק"ב ע"א גבי גללים וצ"ל דשם מיירי שקודם שהתחילה להטיל גללים נתן הכלי וע' במעילה דף ז' ע"א גבי חישב לנשפכין ע"ש בתוס' דכיון דקאזיל לאיבוד הוה כאבוד מעיקרא ובגיטין דף ע"ט ע"א גבי קדמה דליקה לגט ולכך גם גבי בכור לא מהני דהא ע"כ המתנות שיתן רצונו שיהיו נגמרים לאחר מיתה ולא מיד כמו גבי בכורה דאינו נוטל רק לאחר מיתה זה לא מהני גבי גוסס וע' בנזיר דף מ"ג ע"א דיש על הגוסס שם חלל והטעם דזה הוי התחלת מיתה וזהו כונת הירושל' פ"ג דנזיר במה דאמר שם שמעון בר בא כריש לקיש ר"ל דס"ל דמחלוקת ביניהם דהיינו דעל גוסס יש שם חלל ולכך אמר דהוא מרגיש בעצמו שהחיות יוצאת מכאן ומכאן וע' חולין דף ל"ז ע"ב ויבמות דף ע"ט ע"ב אם המיתה נתהוה בבת אחת או מעט מעט אך זה רק אם ימות אח"כ אבל אם לא מת לכ"ע לא עבר כלל הנזיר וע' בשבועות דף ל"ג ע"א השתא מיהא לא שכיב ע"ש בתוס' ובאמת י"ל דהא דאמרינן דרך רוב גוססין למיתה משום דהמיעוט י"ל דאינן גוססין כלל וע' בנדרים דף פ"ב גבי חזרה בו נשמה אם זה מקרי שלא היה עדין מת או לא וע' בסנהדרין דף פ"ה ע"א גבי בישו ישן ע"ש בתוס' ור"ל גם כן דהטעם דישן שייך בו ביוש אי משום דאז הוה בר דעת או משום דסופו להיות בן דעת וע' תוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א וכ"מ ולכך אם מת תיכף גם אז לא מקרי בן דעת וכמו הך דחולין דף ס"ט ע"ב ע"ש גבי איגלאי מילתא למפרע. אך באמת י"ל דהירושלמי קאי על הך דכאן דף ז' ע"א גבי היוצא ליהרג וס"ל דזה הוה כמו מומר עי' בחולין דף מ"א ע"א וברא"ש פ"ג דמו"ק וכ"כ בזה וגם יהי נ"מ גבי גר אם העריך ומת וע' תוס' מנחות דף נ"א ע"ב דמבואר דכל חיוב שאינו בא מחמת שעבוד וממילא ולא מחמת נדרו הוה דין ולכך בעי שלא יהיה בו שום צד גבוה כמש"כ רבינו בפט"ז מה' מעה"ק ולא נשתעבדו נכסים ועי' בירושלמי פי"א דכתובות ה"א גבי קבורת הגר ובתוס' פ"י דשם וא"כ ה"ה לגבי ערכין ודמי דאם לאחר שומא כבר נתחייבו הנכסים למפרע ואם קודם שומא או כגון שהיה גוסס אז לכ"ע אינם מחויבים משזכה בנכסיו ליתן להקדש וע' בהך דזבחים דף ק"ג ע"א גבי עור קרבן של גר שמת וא"ל יורשים וכ"כ בזה: