עיקר לשון שבועה הוא שאומר אני נשבע שאעשה דבר זה או שלא אעשנו וי"א שאינה שבועה אא"כ נשבע בשם שאומר אני נשבע בשם או באחד מן הכינויים אבל (הרמב"ן) כתב דהוי שבועה אפילו בלא הזכרת שם ובלא כינוי וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפשר דלא גרע מידות שבועות שהם כשבועות ואם השביעו אחר שאמר לו אני משביעך שתעשה דבר פלוני או שלא תעשנו וענה אמן או דבר שנשמע ממנו שמקבל שבועתו כגון שאמר הן או קבלתי דבריך הוי כאילו נשבע בעצמו ואפילו השביעו נכרי או קטן ואם אמר באלה או בארור כגון שאמר אהיה באלה או בארור אם לא אעשה דבר פלוני או שאמר לו אחר כן וקבל דבריו הוי כשבועה ובלבד שיזכיר השם או כינוי כגון שיאמר באלה או בארור אתה לשמים או למי ששמו רחום וחנון או באחד משאר הכינויין אבל אם לא הזכיר לא שם ולא כינוי אינה שבועה והנשבע או מושבע בשמים ובארץ אינו חשוב שבועה בכינוי והרמב"ם כתב בין בשבועה גמורה או באלה ובארור אם לא הזכיר שם ולא כינוי הוי שבועה ליאסר אבל לענין חיוב קרבן ומלקות עד שיזכיר שם או כינוי ור"ת כתב בנשבע מעצמו נאסר בלא שם או כינוי אבל במושבע מפי אחר לא הוי שבועה אלא בשם או בכינוי: האומר מבטא שאעשה דבר זה או שלא אעשנו הוי כאילו אומר שבועה ואם אומר פעמיים על דבר אחד אעשנו או לא אעשנו הוי שבועה והוא שמכוין לשם שבועה אבל אם מבקשים אותו עליו והוא אומר לא אעשנו ובקשוהו עוד ואמר לא אעשנו לא הוי שבועה גם בזה כתב הרמב"ם צריך שיזכיר על הלאו וההן והמבטא והאיסור השם או כינוי והרמב"ן כתב שא"צ וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל: וכתב הרמב"ם ימין שבועה וכן שמאל שבועה דכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו והראב"ד כתב אם נתכוין להן הן שאמר הבורא וכן אם נתכוין לימין ושמאל הבורא הוי שבועה וניחא לי בימין ושמאל אבל בהן הן איני מבין דבריו: ידות שבועה וכינויים הוי כשבועה וכיצד ידות כנדר רשעים שלא אוכל ככר זה וכיצד כינוי כגון שבותה או שקוקה שלא אוכל ככר או מומי או אומי אבל אומר באומתא או באומי בבי"ת אינו כלום אמר לחבירו שבועה שאין אוכל לך או השבועה לא אוכל לך או לשבועה לא אוכל לך אסור לאכול עמו ואם אמר השבועה שאוכל לך נשבע שיאכל עמו ואין חילוק בין אם הפציר בו תחילה שיאכל עמו או לא הפציר בו והרמב"ם כתב אם הפציר בו שיאכל עמו ואמר שבועה שאוכל לך אסור לאכול עמו וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה: