בת ישראל שנישאת לכהן והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, עבדי מלוג אוכלין משלה, ועבדי צאן ברזל אוכלין משלו. אילו הן עבדי מלוג, פחתו או הותירו הרי הן שלה, ואילו הן עבדי צאן ברזל, אם פחתו או הותירו הרי הן שלו. הכנסתן בדמין נוטלתן בדמין, ילדים, נוטלתן נערים, נערים, נוטלתן זקנים. אילו ואילו פרותיהן לבעל, אילו ואילו הבעל חייב במזונותיהן. וזה וזה אין יכולין למכור. האיש אין יכול למכור, מפני שמשועבדין לאשה, והאשה אינה יכולה למכור, מפני שפירותיהן לבעל. מת והניחה כמות שהיא, עבדי מלוג אינן אוכלין, כדרך שאינה אוכלת, עבדי צאן ברזל אוכלין, מפני שהן בחזקת היורשין עד שעה שינתנו לה. הניח לה בנים, אילו ואילו אוכלין. הניחה מעוברת, אילו ואילו אין אוכלין. הניח לה בנים והניחה מעוברת, עבדי מלוג אוכלין, כדרך שהיא אוכלת, עבדי צאן ברזל אין אוכלין, מפני שחלקו של עובר בהן. ר' ישמעאל בי ר' יוסה אמ' משם אביו הבת מאכלת, ואין היורשין מאכילין. ר' שמעון או' כולם, זכרים, יאכלו, נקבות, לא יאכלו, שמא יהא עובר זכר, ואין לבת במקום הבן.
בת כהן שנשאת לישראל, והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, מת והניחה כמות שהוא, עבדי מלוג אינן אוכלין, כדרך שאינה אוכלת, עבדי צאן ברזל אין אוכלין, מפני שהן בחזקת היורשי' עד שעה שינתנו לה. חרש שוטה וקטן שקנו עבדים אין אוכלין בתרומה, אבל אם קנו להן בית דין, או שמנו בית דין להן אפטרופין, או שנפלו להם בירושה ממקום אחר, הרי אילו אוכלין בתרומה. כהן שקנה עבד, ולישראל אפי' אחד ממאה בו, אינו אוכל בתרומה. אשת כהן שקנת עבדים, ועבדיה שקנו עבדים, הרי אילו אוכלין בתרומה. עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה, הרי אילו אוכלין בתרומה. לא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו, בחזקת שכהן גדול קיים.
העובר, והיבם, והארוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד, פוסלין ולא מאכילין. אמ' ר' שמעון בזו מדת הדין לוקה, שאם מעשה לפסול, יש מעשה להאכיל, אם אין מעשה להאכיל, לא יהא מעשה לפסול. בתו פקחת הנשואה לאחיו חרש, צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום, מקל וחומר, אם נשואי בתה נישואין, נשואי צרתה נישו', אין נשואי בתה נשואין, לא יהו נשואי צרתה נשואין. בתו חרשת הנשואה לאחיו פקח, צרתה חולצת ולא מתיבמת. חרשת שהשיאה אביה, הרי היא כפקחת לכל דבר.
בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש, אין אוכלת בתרומה. עיבירה, לא תאכל (נתחתך העובר במעיה תאכל). בת ישראל חרשת שנשאת לכהן פקח, אין אוכלת בתרומה, עיבירה לא תאכל, ילדה תאכל. בת כהן פקחת שנשאת לישראל שוטה, טובלת מחיק בעלה ואוכל' בתרומה לערב. עיבירה לא תאכל, ילדה לא תאכל. כל שיש לה זרע מכהן, בין זכרים בין נקבות, אפי' זרע מזרע, הרי זו אוכלת בתרומה. היתה בתה מישראל נשואה לכהן אינה אוכלת בתרומה עד שיהא זרע לה מכהן תחלה.
כהנת שמת עוברה בתוך מעיה, הרי זו אוכלת בתרומה. האשה שמקשה לילד, מחתכין העובר במעיה, ואפי' בשבת, ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לו. יצא ראשו אפי' ביום השיני אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.