הביא אשמו ולא הביא גזילו, לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו, אלא תעבר צורתו, ויצא לבית השריפה. הביא אשמו ולא הביא מעילתו, לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו, אלא תעבר צורתו, ויצא לבית השריפה. מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו, לא יהא אחד ממרס בדמיה עד שיביא אשמו, אלא תעבר צורתה, ותצא לבית השריפה.
כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר, או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים, הרי אילו פסולין, שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת, ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים, אלא קטרת ופסח בערבי פסחי', ומחוסרי כפרה, כדי שיאכלו בפסחים לערב. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' מחוסרי כפרה מביא קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים, כדי שיאכלו בקדשים לערב. שחטו לשמו ומורקו שלא לשמו כשר, מפני שהכשר בשחיטה. כיצד שלא לאוכליו, שחטו לחולה, ולזקן, שאין יכולין לוכל כזית. שלא למנויו, שחטו לבני חבורה אחרת. שחטו למולין ולערלים, לטמאים ולטהורים, כשר. אבא שאול פוסל, והדין נותן שיהא פוסל, הואיל וזמן פוסל, וערלה פוסלת, מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו, אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה. או כלך לדרך זו, הואיל וטומאה פוסלת, וערלה פוסלת, מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה, אף ערלה לא נעשה בה מקצתה ככולה, נראה למי דומה, דנין דבר שנוהג בכל הזבחים מדבר שנוהג בכל הזבחים, ואל יוכיח זמן, שאין נוהג בכל הזבחים. או כלך לדרך זו, דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו, ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה.
השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה. פסח עצמו כשר, ויוצא בו ידי חובתו בפסח. אחד השוחט, ואחד הזורק, ואחד המקטיר. במי דברים אמורים בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה, אין חמץ לאחד מבני חבורה, פטור, אבל המולק את העוף מבפנים על החמץ בארבעה עשר, עובר בלא תעשה. הפסח בארבעה עשר לשמו חייב, מפני שהוא כשר, שלא לשמו פטור, מפני שהוא פסול. ובחולו של מועד, לשמו פטור, מפני שהוא פסול, שלא לשמו חייב, מפני שהוא כשר. אימתי, בזמן שהן ראויין לביא פסח, אבל בזמן שאין ראוין לביא פסח, בין לשמו בין שלא לשמו חייב, מפני שהוא כשר.
אמ' ר' שמעון פסח בארבעה עשר, לשמו כשר, שלא לשמו פסול, בחולו של מועד, לשמו פסול, שלא לשמו כשר. אימתי, בזמן שראוי לביא פסח אחר, אבל אין ראוי לביא פסח אחר, בין לשמו בין שלא לשמו כשר.
שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר' ליעזר פוסל, ור' יהושע מכשיר. אמ' ר' יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו, כשרו אחרים לשמו, ארבעה עשר שכשר לשמו, אינו דין שיכשרו אחרים לשמו. אמ' לו ר' ליעזר ומה אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו, כשר הוא לשם אחרים, ארבעה עשר שכשר לשמו, אינו דין שיכשר הוא לשם שמו ולשם אחרים, וכן אתה אומ'? לומ' מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה, שכן כשר הוא לשם אחרים, יכשרו אחרים לשמו בארבעה עשר שאינו כשר לשם אחרים, אינו דין שיכשרו אחרים לשמו.
אמ' לו ר' יהושע הורעת כח פסח ואתה נותן כח לשלמים. חזר ר' ליעזר ודנו דין אחר, מצינו שמקדיש פסח באו שלמים, ולא מהמקדיש שלמים בא פסח, ומה פסח שמהמקדישו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים, שלמים שאין מהקדישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח. אמ' לו ר' יהושע חטאת תוכיח, שאין מהקדישה באו שלמים וכשרה לשם שלמים, אף אתה אל תתמה על השלמים, שאע"פ שאין מהקדישן בא פסח שיכשרו לשם פסח. אמ' לו ר' ליעזר לא אם אמרת בחטאת, שכן כשרה לשמה בשאר ימות השנה, תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה, הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה, אם שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר הרי זה פסול.
השוחט את הפסח לאוכלו בארבעה עשר כשר, לאוכלו נא, שלוק, ומבוש', כשר. השוחט את הפסח על בני חבורה, ואמ' שלא לשמו שחטתיו, שורת הדין אין נאמן, ר' יהודה אומ' עד שלא יתחילו בו, נאמן, משיתחילו בו, אין נאמן.
הפסח ששחטו בשחרי' בארבעה עשר שלא לשמו, ר' יהודה מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר. ובן בתירה פוסל, כאילו נשחט בין הערבים. אמ' ר' יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבע' עשר שחרית אינו ראוי, מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר, אף ארבעה עשר שחרית אם שחטו שלא לשמו כשר.
השיב ר' לסייע דברי בן פתירא, לא אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי, תאמר בארבעה עשר שחרית שמקצתו ראוי, הואיל ומקצתו ראוי, אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסול.
פסח ראשון בשלש כתים, ואין השני בשלש כתים. נשחט תמיד של בין הערבים, מקטיר את הקטרת, ומטיב את הנרות. ובא לו אצל פסח. קרעו והוציא את אמוריו, אפי' של ארבעה ושל חמשה, נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח. ובשבת מלבישו בגיזתו ומניחו ויוצא. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' ארבעה עשר שחל להיות בשבת, לא היה מפשיט, אלא עד מקום חזה.
כהן הקרוב אצל המזבח, שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד. אם שפכו שלא כנגד היסוד, פסול. הלוים עומדין על דוכנן וגומרין הלל בשורה. אם גמרו שנו, ואם שנו שלשו, ואע"פ שלא שלשו מימיהן. אמ' ר' יהודה מימיה של כת שלישית לא הגיעה לומ' אהבתי כי ישמע ה', מפני שעמה ממועטין, והיא היתה נקרית כת עצילין.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיו כהנים מדיחין את העזרה שלא כרצון חכמים. כיצד מדיחין את העזרה, פוקקין אותה, ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב. ר' יהודה או' כוס היה ממלא מדם התערובות וזורקו זריקה אחת על גבי המזבח, שאם נתערב דמו של אחד מהן נמצא זה מכשירו. אמרו לו והלא אין מתקבל בכלי, ודם שאין מתקבל בכלי פסול לגבי מזבח. דבר אחר, שהוא דם התמצית, ודם התמצית פסול לגבי מזבח. אמ' להם אם כן למה פוקקין את העזרה, והיו מפקיעין הכהנים בדם עם רכובותיהן. אמרו לו שבח הוא לכהנים, שיהו מפקיעי' בדם עם רכובותיהן. ר' ליעזר בן יעקב או' כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת הנשים.
פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת, אמ' להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת, הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת. חברו עליו כל העזרה, אמ' להם תמיד קרבן צבור, ופסח קרבן צבור, מה תמיד קרבן צבור ודוחה את השבת, אף פסח קרבן צבור דוחה את השבת.
דבר אחר, נאמר בתמיד מועדו ונאמ' בפסח מועדו, מה תמיד שנאמ' בו מועדו דוחה את השבת, אף פסח שנ' בו מועדו דוחה את השבת. ועוד קל וחומר, ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה את השבת, פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת. ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת, ולא פסח ראשון אלא פסח שני, ולא פסח צבור אלא פסח יחיד. אמרו לו מה יהא על העם שלא הביאו סכינין ופסחין למקדש, אמ' להם חניחו להם, רוח הקדש עליהם, אם אין נביאין הן, בני נביאין הן. מה עשו ישראל באותה שעה, מי שפסחו טלה טמנו בצמרו, גדי קשרו בין קרניו, והביאו סכינין ופסחים למקדש, ושחטו את פסחיהן. בו ביום מינו את הלל נשיא, והיה מורה להם בהלכות פסח.
פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מניינן של אכלוסין, אמ' להם לכהנים הפרישו לי כוליא מכל פסח ופסח, והפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות, כפלים כיוצאי מצרים. ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יתר מעשרה מנוין, חוץ מטמא, ושהיה בדרך רחוקה. בו ביום נכנסו ישראל להר הבית ולא היה מחזיקן, והיה נקרא פסח מוכין.