הנודר מפירות שנה, אסור מכל פירות שנה, ומותר בעגלים, ובגדיים, ובטלאים, ובחלב, ובגוזלות. אם אומ' גידולי שנה שני טועם, אסור בכולן. הנודר מן הקיץ, אין אסור אלא מן התאנה בלבד.
רבן שמעון בן גמליאל אומ' ענבים בכלל הקיץ.
הנודר מן הפיאה, אסור בקשואין, ובדלועין, ובמלפפונות, ומותר בפירות אילן. הנודר מן התירוש, אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין. הנודר מן התבלין, אסור בחיים, ומותר במבושלין. אם אמ' הרי הן על פי, והרי הן עלי, אסור בהן בין חיין, בין מבושלין. הנודר מן הפת, אין אסור אלא מן הפת הבא מחמשת המינין בלבד. הנודר מן הדגן, אסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש. ומותר באורז, ובחליקה, ובטרגיס, ובטיסני. הנודר מן הכסות, אסור בפונדא, ופסקיא, ומותר בסקרטיא, באנפיליא, ובפלמיא, במכנסים, וכובע.
כיצד היה ר' יהודה אמ' הכל לפי הנדר, היה טעון צמר וחצר, אמ' קונם צמר עולה עלי, אסור לטעון ומותר ללבוש. היה לבוש צמר וחצר, ואמ' קונם צמר עולה עלי, אסור ללבוש ומותר לטעון.
קונם ככר זה שני טועם אם אלך למקום פלני למחר, אם אכל הרי הוא בלא ילך, אם הלך הרי הוא בלא יחל דברו.
אף נדרים שאמרנו מותרין, מניין שלא יהא אדם נודר בהן על מנת לבטלן, ת"ל לא יחל דברו, שלא יעשה דבריו חולין. דבר אחר לא יחל דברו, שאפי' חכם אין מפר נדרו לעצמו. אמ' לו השאילני קרדומך, אמ' קרדום שאני קנוי, קונם נכסים עלי אם יש לי קרדום, בידוע שאין לו קרדום.
הנודר מן הקייץ בגליל וירד לעמקים, אע"פ שהגיעו הקייץ בעמקים, אסור עד שיגיעו הקייץ בגליל. אמ' ר' יוסה בראשונה היו אומ' המודר הנאה מחבירו סתם עד הפסח, אסור עד שחיטת הפסח, משחרב בית המקדש, אסרו כל היום כולו. זה הכלל, כל שזמנו קבוע אסור עד פניו, ר' מאיר או' אסור עד שיגיע, ר' יוסה אומ' אסור עד שיצא. עד שיפסקו גשמים, עד לילי יום טוב הראשון של פסח. עד שייעקרו סוכות, אסור עד לילי יום טוב האחרון של חג. עד אדר, הראשון. ואם היתה שנה מעוברת, אסור עד אדר שיני.
האומר לחבירו קונם שני נהנה לך אם אי אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטים, ושתי חביות של יין, וארעו אבל, או אונס, או משתה, או גשמים, מותר, ולעולם אסור עד שיפר את נדרו על פי חכם, דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, יאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי, זהו כבודי. וכן האומ' לחבירו קונם שאין אתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבניי כור אחד של חטים, ושתי חביות של יין. היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה, אמ' קונם לביתיך שני נכנס, בתוך המשתה אסור, לאחר המשתה מותר. ר' יהודה או' היה מסרב בחבירו בתוך הרגל שיאכל אצלו, ואמ' קונם לביתך שני נכנס, לתוך הרגל אסור, לאחר הרגל מותר.
היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו במשתה, ואמ' קונם ביתך שאני נכנס, לתוך המשתה אסור, אחר המשתה מותר. אמ' קונם לביתך שני נכנס, וטיפת צונן שאני טועם לך, מותר ליכנס, ולרחוץ עמו בצונן, ואסור לוכל ולשתות.