55. שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות וכו'. בה"ג הנ"ל. ואף כאן הואיל ויש כאן לכל הפחות צד אחד בחרשות בין באח המת בין ביבם, הרי נשואי האח המת הם מדרבנן, ונישואי הערוה ליבם הם מדרבנן, ואין כאן לא חליצה ולא ייבום, ואשתו נשארת עמו. והוא כעין משנתנו פי"ד מ"ג.
57. או לשני אחין חרשין. עיין מ"ש דו"ז בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קכ"ה.
57-59. וכן שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות, אחת חרשת ואחת פקחת, חרשת לפקח ופקחת לחרש, אין כאן לא חליצה וכו'. כ"ה ("חרשת לפיקח ופיקחת לחרש") בכי"ע ובה"ג בשתי המהדורות הנ"ל. אבל בד ובכי"ו: פקחת לפקח וחרשת לחרש וכו', והיא טעות, שהרי בכגון דא אם מת פקח בעל פקחת היא זקוקה לייבום מדאורייתא ונישואי אחותה אינן אלא דרבנן, ומוציא החרש את אשתו בגט והפקחת אסורה לעולם, כמבואר במשנתנו פי"ג מ"ד. ועיין ירושלמי פי"ג ה"ד, י"ד ע"ב, ומ"ש בשערי תורה א"י, עמ' 360. ודבר חכמה אמר, אבל אין הדברים נכונים, והוא סמך על גירסת ד וכי"ו בתוספתא.
59. לא חליצה ולא יבום. וכ"ה בד ובה"ג הנ"ל. ובכי"ע: לחליצה וליבום, והיא היא, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 726, 728, הערה 78, 794, הערה 17, ח"ה, עמ' 1328, תוספת ראשונים ח"ב, עמ' 52, ועוד בכ"מ.
59-60. לזו תצא משם וכו'. בד ובכי"ע: הלזו תצא וכו', ובה"ג: והלזו תצא וכו'.
60. אם היו נכריות, יכניסו וכו'. כהלכות בסה"ז.
אם רצה להוציא יוציא וכו'. בכי"ע ובה"ג הסדר הפוך, כלעיל, שו' 54, ד"ה כונס.