1. בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין וכו'. וכ"ה גם בד ובכי"ע. וכן במנהיג סי' קנ"ב (ד' ברלין, עמ' 108): בתוספתא דיבמות בפרק בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין.1כ"ה בד"ק. ובד' ברלין בטעות: מיאוניי. ובירושלמי מו"ק פ"ג ה"ג, פ"ב ע"א: אילו הן שטרי מיאונין. ובסנהדרין שם פ"א ה"ב, י"ט ע"א: תני בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין. במעמד פלוני ופלוני מיאנה פלנית בת פלו' בפלוני בר פלו' בפנינו. אבל בבבלי ק"ז סע"ב: אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא, בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה. כיון דחזו דנפיש דיבורא אמרי אתי לאיחלופי בגיטא, תקינו הכי, ביום פלוני מאנה פלונית בת פלוני באנפנא. ומשמע לכאורה שרב יהודה הוא שמפרש את הברייתא, ובראשונה היו כותבים במעמד פלוני וכו' בפנינו לא רעינא ביה וכו', ותיקנו אח"כ להשמיט את הסיפא ולהניח את הרישא גרידא,2וכן בס' והזהיר בחוקותי, ק"כ ע"א: וכיצד כותבין גט מיאון. ביום פלוני שהוא כך וכך בירח פלוני [בשנת פלונית], מיאנה פלונית בת פלוני בפלוני בעלה בפנינו. וחותמין. אבל הרי בוודאי לא פתחו ב"לא רעינא ביה" וכו' בלי הזמן ובלי השמות. ואפשר שרב יהודה בעצמו תיקן את הנוסח החדש, עיין בבלי ל"ט ב' (בנוסח גט חליצה) ולעיל פי"ב, שו' 64–65, ד"ה בראשונה. וכבר תמהו הראשונים3עיין בס' השטרות לר"י הברצלוני, עמ' 28, עיטור סוף גט מיאון, ד"ו נ"ח ע"ד, הוצ' רמא"י ח"ב, ח' ע"ג, או"ז ח"א סי' תרפ"ז, צ"ז ע"א, תוספות ק"ח א', ד"ה אתי, ובים של שלמה פי"ג סי' ז'. על נוסח הגאונים4עיין להלן, שו' 1–2, ד"ה ואשר. שסידרו בגט מיאון גם נוסח של "בראשונה" ועוד הוסיפו עליו, והרי כל שכן דנפיש דיבורא.
ונראה שהגאונים ז"ל פירשו "אתי לאיחלופי בגיטא" (שבבבלי ק"ח רע"א), היינו שמא יבואו להחליפו בגט, ויאמרו שאין קידושין תופסין בקרובותיה,5כפירוש הר"ח שבאו"ז הנ"ל (לעיל הע' 3) וכן פרשו גם הר"י הברצלוני ובעל העיטור הנ"ל. וכן פירש הריטב"א במקומו. ולפיכך תקינו שיוסיפו הרבה לשונות של מיאון, שיהא ברור שאין כאן גט.
ואשר ללשון "בראשונה" אין הכוונה בניגוד למה שהוסיפו אח"כ, אלא הכוונה, בראשונה שהיו כותבין שטרי מיאונין, כלומר לפני תקופת השמד.6עיין מ"ש לעיל פי"ב, שו' 62–63, ד"ה והדברים, ושו' 64–65, ד"ה בראשונה. והבבלי הביא את הברייתא כלשונה.
1-2. לא שפיא ליה, ולא רעיא ליה, ולית היא צביא להתנסבא ליה. בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ב, פ"ב ע"א הנ"ל: אילו הן שטרי מיאונין לא רעיינ' ליה, לא שוינא ליה, לא צבינא לאיתנסבא ליה. ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב, י"ט ע"א הנ"ל: תני בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין במעמד פלוני וכו',7והעתקנו אותו לעיל, שו' 1, ד"ה בראשונה. לא רעינא ביה, לא שוייהנא ליה ולא צבינא להיתנסבא ליה. ובבבלי ק"ז סע"ב הנ"ל: לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה. ואף בבבלי יש כאן שלשה אברים במיאון, אלא שהשמיטו "לא שפיא ליה" ("לא שוינא ליה") וחילקו "ולית היא צביא להתנסבא ליה" לשתים.
ואשר ללשון "לא שפיא ליה" נראה שהכוונה "אינה נוחה8עיין גם במלונות ללשון סודית, ערך שפא. אבל עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 11–12, ד"ה ואשר ולהלן הע' 10. ליה" (ושוינא שבירושלמי היא שפינא, חילוף "פ" ב"וי"ו"). ובספרי דברים פי' י"ב, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 20: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. ועיין באוה"ג, עמ' 215, שהביא נוסח שטר מיאון מה' ראו, עמ' 113. ובאמת נוסח זה הוא גם בה"ג שלפנינו, בד"ו סוף ה' גיטין, פ"א ע"ב, ועכשיו בה' פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' ק"נ. ושם, אחרי שהביאו את דברי הבבלי ק"ח רע"א, מוסיפים: והשתא כתבין הכי ביום פלוני וכו'9כ"ה בה"ג ד"ו. ובהלכות פסוקות: ביום פלוני דהוא כמה בירח פלו' במאתא פלונית. איך פלונית בת פלוני אתא לקדמנא לבי דינא, וכן אמרת אנא לא ניחא לי דאהוי להדין פלניא10לא שוינא (שפינא) שבירושלמי הנ"ל? ולא רעינא ביה ולא צבינא ביה, ולית אנא בעיא לאתנסבא ליה, ובדיקנא בתר פלוניתא דא, ועדאן קטנה היא ולא אייתיאת סימני, וכיון דחזינא כן, כתבנא גט מיאון דנן ויהיבנא לה דתיהוי רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר,11עד כאן גם בה"פ. ומכאן ואילך רק בה"ג. ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם כדת משה וישראל. ולכאורה הוא תמוה מאד, שהרי כאן הוסיפו עוד הרבה לשונות של גט, ולא חששו לאיחלופי. אלא הואיל וכתבו בפירוש: ובדיקנא וכו', ועדאן קטנה היא וכו' כתבנא גט מיאון וכו', אין כאן חשש שיאסרו לו את קרובותיה, ולהפך. וכנראה שלכך כיון המאירי, ק"ח א' (הוצ' דיקמן, 405 ע"ב) שכתב: ומכל מקום בנסח הגאונים הוא כתוב כבראשונה, אלא שמסדרין את העניין, ומודיעין אותו, עד שאין לטעות בו בגט דעלמא. וכוונתו שמרבים בלשונות של מאון, שמודיעין על קטנותה, שלא הביאה סימנין וכו', עד שברור לכל שאין כאן גט. ועיין ר"מ פי"א מה' גירושין הי"א, במגיד משנה שם, ובס' השטרות להר"י ברצלוני, עמ' 28.
2-3. בית הלל או' בבית דין ושלא בבית דין, ובלבד שיהו שלשה. במשנתנו פי"ג מ"א: בית שמאי אומרים בבית דין, ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין. ובבבלי ק"ז ב' הובאה ברייתא זו (עם כל הפיסקא של משנתנו) וההוספה היא: ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. וכ"ה גם לעיל שם ק"א ב' בכי"מ, אבל בהוצאות שלפנינו שם: והתניא מיאון ב"ש אומרים ב"ד מומחין וכו'. והוא תיקון ע"פ פירוש אביי שם ק"ז ב'.
3. ר' יוסה בי ר' יהודה ור' לעזר בי ר' שמעון אומ' אפי' בפני שנים. וכ"ה בבבלי ק"ז ב'. ובבבלי ק"א ב': ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר בר' יוסי (וכ"ה בכי"מ שם) וכו'. ופסקו בבבלי שם כמותם. ועיין בתוספות ק"ז ב', ד"ה מכשירין, וד"ה הלכה. ועיין בס' והזהיר בחקותי, עמ' ק"כ, ובענפי יהודה שם, אות א', וכן דייק מלשון הירושלמי גם בהגהות יפה עינים ק"ז ב', ד"ה ר' יוסי בר"י.
4. כיצד מצות מיאון וכו'. בבלי ק"ח א'.
5. אפי' היא יושבת באפריון והלכה אצל מי שנתקדשה לו וכו'. בבבלי הנ"ל: יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית בעלה וכו'. ופירש"י: דאיכא למימר אי לא בעיא ליה תיחות ותיזול, אפילו הכי הוי מיאון.
5-6. ואמרה לפניו, אי איפשי בפלוני בעלי וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובבבלי חסרה המלה "לפניו". ושמא צ"ל לפנינו: ואמרה לפלני וכו', עיין בתוספות ק"ז ב', ד"ה מכשירין, ומ"ש בס' ישרש יעקב שם. ועיין באו"ז ח"א סי' תרע"ח (צ"ו ע"א) וסי' תר"פ (צ"ו סע"ב). ועיין להלן.
6-7. ר' יהודה אומ' אפי' נכנסה ליטול חפץ מחנוני, ואמרה בפניו אי איפשי וכו'. וכ"ה ("בפניו") גם בד. ובכי"ע ליתא, ואינו בירושלמי ובבבלי (עיין להלן). ואין צורך להגיה כאן, והכוונה שאמרה בפני החנווני, עיין מ"ש לעיל ולהלן בסמוך. ובירושלמי פי"ג ה"א, י"ג ע"ג: תני בשם ר' יודה אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני ואמרה אי איפשי וכו'. ובבבלי ק"ח א' המציעתא של התוספתא היא הסיפא של הברייתא וגרסו שם: יתר על כן אמר ר' יוסי בר' יהודה12בהגהות הב"ח הגיה: ר' יהודה, והוא ע"פ הרי"ף מד"ו ואילך, אבל הנכון הוא כלפנינו, עיין מ"ש לעיל ח"ג (עירובין), עמ' 347, הע' 24 (וצ"ל שם: ה"פ עמ' ק"נ, במקום: ק"ג). אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו ואמרה וכו'. ופרש"י: דליכא אלא חנוני, ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו. והר"מ השמיט הלכה זו, ועיין בה"ד.
8-9. יתר על כן אמ' ר' יהודה אפי' אורחין מסובין, ואמרה בפניהם, אי איפשי וכו'. בכי"ע: מסובין בפניו ואמרה אי איפשי וכו'. ובבבלי הנ"ל היא המציעתא, וגרסו שם: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה, והיא עומדת ומשקה עליהם, ואמרה להם אי אפשי וכו'. אבל בכי"מ, בה"ג ה' מיאון, ס"ב ע"ג, ד"ב, עמ' 297, בהלכות פסוקות, עמ' ק"נ, ברי"ף, ברא"ש ובר"מ פי"א מה' גירושין ה"ח חסרה המלה "להם", והוא כגירסת כי"ע בתוספתא. ועיין מ"ש לעיל. ובהלכות פסוקות ובה"ג ד"ב גרסו בבבלי כאן: ר' יוסי בר' יהודה. ועיין מ"ש לעיל, שו' 6–7, ד"ה ר' יהודה.