40-41. לעולם הלכה כדברי בית הלל. לעיל סוכה פ"ב ה"ג, עמ' 262, להלן עדיות פ"ב ה"ג, בבלי עירובין ו' ב', ר"ה י"ד ב', חולין מ"ג ב'. ועיין להלן.
41. הרוצה להחמיר על עצמו וכו'. ירושלמי ברכות פ"א סה"ז (סה"ד), ג' סע"ב, כאן ספ"א, ג' ע"ב, סוטה פ"ג ה"ד, י"ט ע"א, קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ד. והסיקו בירושלמי שם ובבבלי עירובין ז' א' וחולין מ"ד א' שהלכה זו לפני שיצאה בת קול, אבל לאחריה לעולם הלכה כב"ה, ועיי"ש בבבלי עוד אוקימתות. ובשיטת הירושלמי אפשר לפרש שהכוונה: לעולם הלכה כבית הלל, מפני שהם הרוב, אבל כל זמן שלא עמדו למניין, מותר לנהוג גם כב"ש, כמו שאמרו לעיל תרומות פ"ג הי"ב, עמ' 118: אמ' ר' יהודה הלכה כדברי בית שמיי, אלא שנהגו הרבים כדברי בית הלל. ועיין גם לעיל חגיגה פ"ב הי"א, סוף עמ' 385. אבל אחרי שיצאה בת קול ביבנה (עיין בירושלמי הנ"ל ובסוטה פ"ז סה"ה, כ"ב ע"א) ועמדו למניין אין לנהוג כלל כדברי ב"ש.
42. על זה נאמ' הכסיל בחשך ילך וכו'. ופירשוה בבבלי הנ"ל שהכוונה לחומרות שסותרות אחת את השנייה, עיין מ"ש לעיל ה"ד (סוכה), עמ' 855.