12-13. מי שיש לו פירות לחלק מחלקן לעניים. בד חסרה בבא זו, אבל ישנה גם בכי"ע. וכן בתוספ' רי"ד הנ"ל: ותניא נמי התם מי שיש לו פירות וחלקן (צ"ל: לחלקן) מחלק לעניים. מי שיש לו פירות שביעית וכו'. וכ"ה ברמב"ן וברשב"ש הנ"ל. ובפירושה נראה שהכוונה היא שמי שיש לו הרבה פירות והוא יודע שישארו לו אחרי הבעור, מחלקן לפני הבעור לעניים ויוצא בזה אף חובת צדקה.10עיין מ"ש לעיל, עמ' 189, שו' 53. אבל אם יגיע זמן הבעור אינו יכול לחלק לעניים את הכל וצריך להפקיר לכל, ויכולים גם עשירים (כלומר, עשירים שאסורים ליטול צדקה) לזכות בהם, לפני שהוא בעצמו יזכה בפירות. וברייתא זו חוזרת לזמנים ולמקומות שלא היה שם אוצר.
13. מחלק מהן לשכניו וכו'. כלומר, אם הגיע זמן הבעור אינו רשאי לחלק את הכל לעניים, אלא נותן למי שירצה מזון ג' סעודות, וכמפורש במשנתנו פ"ט מ"ח, ועיין מ"ש לעיל. והתוספתא הובאה בר"ש וברא"ש שם ד"ה מחלקן, תוספ' רי"ד ורמב"ן הנ"ל, תוספ' פסחים נ"ב ב' ד"ה מתבערין, ראבי"ה ח"ב סי' תי"ז עמ' 31, ס' יריאים השלם סי' קנ"ח, ע"ה ע"ב, סמ"ג עשין קמ"ח, ר"ה ע"ג, כפו"פ פמ"ח, עמ' תרנ"ו. ובס' יריאים שנדפס מכבר סי' קפ"ו: כדתניא בתוספתא דשביעית מי שיש לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מביא בניו ובנותיו ומפריח ומוציא ממנה ומניח כל ביתו ואו' אחינו בית ישראל וכו'. והלשון משובשת.
14. וליודעיו. וכ"ה בד, בכי"ע, בר"ש, בתוספ' פסחים ובראבי"ה הנ"ל (בכי"א). אבל בשאר הראשונים הנ"ל וכן בראבי"ה הנ"ל בכי"ל: ולמיודעיו.
ומוציא ומניח על ביתו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: על פתח ביתו וכו', וכ"ה בראשונים הנ"ל (וביריאים השלם הנ"ל: על פתחו). ובפי' הריבמ"ץ (פ"ט סמ"ב): וכיצד מבער מניחו בביתו או בחוץ ואומר אחינו כל בית ישראל וכו'. ופירוש הברייתא הוא שכל מה שנשאר לו, אחרי שחילק לקרוביו ולמיודעיו מזון ג' סעודות לכל אחד, מפקיר לכל אדם.
15. חוזר ומכניס לתוך ביתו וכו'. כלומר, אף הוא בעצמו יכול לזכות בפירות אחרי שהפקיר. וכן מפורש בירושלמי פ"ט ה"ה, ל"ט ע"א, והביאוהו הראשונים הנ"ל.
15-16. ואוכל והולך עד שעה שיכלו. בראבי"ה הנ"ל: עד שיאכלו, ולפ"ז ברור שהכוונה היא שמותר לו לאכול עד שיגמרו הפירות שזכה בהם. וכן בפי' הרמב"ן הנ"ל: ומפקירן על פתח ביתו ואוכלין והולכין לעולם. וכן פירשו שאר הראשונים הנ"ל. אבל בהשגות הראב"ד (פ"ז מה' שמיטה ה"ג): ואם אין שם אוצר ולא ב"ד מחלקין, מוציאן לשוק ומפקירן, ואף הוא יכול לחזור לזכות בהן ככל אדם, ואוכל הזוכה בהן עד שיכלו אותם הפירות מכל הארץ, ביהודה מכל ארץ יהודה, ובגליל מכל הגליל, ואחר שיכלו מכל הארץ אז יתבערו לגמרי לשריפה או לאיבוד. ופירש רבינו את הברייתא "עד שעה שיכלו", כלומר עד שיכלו הפירות מכל הארץ, ואז צריך לבער באיבוד ממש, כשיטת הרמב"ם שם (אלא שלפי הראב"ד יש שני מיני ביעורים עיי"ש). ועיין מה שהאריך בפירוש הרש"ס, קנ"ה ע"א ואילך.