15. אחד שביעית ואחד מעשר שני וכו'. ירושלמי מע"ש (פ"א ה"ג, נ"ב ע"ד), בבלי סוכה מ' ב'. ופירשו שם (מ"א א') שהכוונה לדמי שביעית ולדמי מע"ש.
15-16. מחללין אותו על חיה ועוף וכו'. בבבלי הנ"ל: מתחללין וכו'. והוכיחו מלשון התוספתא בתוספות ובתוספ' הרא"ש שם ובתוספ' קידושין נ"ו א' ד"ה במזיד, ובתוספ' הרא"ש שם (נ"ה סע"ב) ובתוספ' ב"ק צ"ז ב' ד"ה דזבין ובתוספ' שנץ ב"מ נ"ה ב' (לפי שטמ"ק שם ד"ה ויחזור) שלת"ק של הברייתא אף לכתחילה מחללין, ולא נקטו מתחללין אלא משום רבותא דרבנן שאף בדיעבד אינם מתחללין. וכן גם בירושלמי הנ"ל: מחליפין (בר"ש שם פ"א מ"ד: מחללין) אותו וכו'. ועיין להלן מע"ש פ"א שו' 26 ומש"ש.
16. ועל בהמה בעלת מום. בירושלמי הנ"ל: על נקיבה בעלת מום. ובבבלי הנ"ל: על בהמה (סתם). ואמרו שם: מחלוקת בזכרים, אבל בנקיבות ד"ה וכו' על חיין אין מתחללין, גזירה שמא יגדל מהן עדרים. ועיין בירושלמי שם. ועיין מ"ש להלן שו' 17.
דברי ר'. וכ"ה גם בד ובכי"ע, אבל בירושלמי ובבבלי הנ"ל: דברי ר' מאיר. וכן העתיקו אף מכאן בתוספ' ותוספ' הרא"ש הנ"ל.
17. אלא בזמן שהן שחוטין. ומלשון הבבלי מוכח שאם חלל על חיים אפילו בדיעבד אינו מתחלל. ובמשנתנו (מע"ש פ"א מ"ו) שנינו: הלוקח בהמה וכו', מזיד תעלה ותאכל במקום. ומוכח שלכתחילה לא יחלל, אבל בדיעבד מחולל. ועיין גם להלן מע"ש פ"א שו' 53–54 ומש"ש. וכבר תירצו בתוספות (קידושין נ"ו א' ד"ה במזיד, ובסוכה מ' סע"ב) שבמשנתנו מדברים בתמימה שלוקחה ע"מ להביאה שלמים, אבל כאן הרי מפורש שמדברים בבעלת מום, וכן מפורש להלן במע"ש הנ"ל: אם היתה בהמה בעלת מום בין בשוגג ובין במזיד יחזרו דמיה למקומה. ועיין בירושלמי מע"ש ספ"א ומ"ש בס' ניר שם.