12. חומר במעשר שני וכו'. להלן מע"ש פ"ב ה"ח ובכורים פ"א ה"ו. וברייתא זו הובאה בירושלמי בכורים פ"ב ה"ב, לפי נוסח הרש"ס שם (ל"ב ע"א): דתני בשם ר' שמעון חומר יש במעשר וכו', מה שאין כן בשביעית.4בירושלמי שלפנינו חסר הסיום "מה שאין כן בשביעית", והכוונה, איפוא, לתוספתא בכורים הנ"ל.
שהמעשר שני קונה את הקנקן. וכ"ה להלן במקבילות הנ"ל. ופירושו שאם זלף לתוכו יין וגפו, ואח"כ קרא עליו שם מע"ש נתפס הקנקן למע"ש, כמפורש במשנת מע"ש פ"ג מי"ב, וכפירוש הרש"ס בבכורים הנ"ל. ועיין מ"ש להלן מע"ש פ"ב הערה 66.
12-13. ואסר דמיו. פיסקא זו היא לכאורה באשגרה מלהלן בכורים הנ"ל,5ושם הכוונה שמע"ש תופסת ואוסרת את דמיה מה שאין כן בתרומה שאינה מתחללת על דמים. ועיין בירושלמי בכורים הנ"ל. ואף בתוספתא מע"ש נשנו דברים באשגרה מכאן וממס' בכורים, עיין מש"ש. אבל כאן אין לה מקום שהרי אף שביעית אוסרת את דמיה. ברם בס' המפתח לר"ן גאון (ברכות ב' ב', ט' ע"א מן הספר) גרס בתוספתא בכורים: ואוסר דמי עירוביו וספק עירוביו כל שהוא. והכוונה שדמי מע"ש שנתערבו באחרים אוסרים בכל שהוא (שהרי אפשר לחלל אותם), מה שאין כן בדמי שביעית לאחר הביעורים שהם בטלים. עיין לעיל תרומות ספ"ה ומש"ש.
13. עירוביו ספק עירוביו כל שהוא. בד: עירובין וכו'. ולגי' בעל ס' המפתח המלה עירובין (או עירוביו) דבוקה למעלה, וצ"ל: ואסר דמי עירובין וכו'. עיין מ"ש לעיל. ולפי גירסתנו הכוונה שמע"ש הוא דבר שיש לו מתירין, ואוסר בתערובת כל שהיא, ואפילו ספק מע"ש שנתערב6עיין ירוש' ריש ביצה ובבלי שם ג' ב', ד' א'. אוסר בכל שהוא, מה שאין כן בשביעית שאינה אוסרת אחר הביעור אלא בנותן טעם, עיין מ"ש לעיל תרומות ספ"ה הנ"ל. ועיין במקבילות ומש"ש.
14. ואין מדליקין בו את הנר וכו'. מרהיטת הלשון משמע שאין מדליקין ממנו בין בטמא ובין בטהור. וכן מוכח קצת מן התוספתא בבכורים הנ"ל שמנתה חומרא זו במע"ש נגד תרומה, ולא מנתה שם חומר בתרומה נגד מע"ש שאין מדליקין בתרומה בטהור, מה שאין כן במע"ש. וזו היא שיטת רש"י ביבמות ע"ג ב'. וכן מפורש במאירי שם עמ' 275. ועיין בשנות אליהו למשנתנו פ"ח סמ"ב ובתוספ' ר"ע איגר שם. אבל בפי' הר"ש ורא"ש שם מפורש ששמן מע"ש טהור מדליקין בו את הנר, ואינו אסור אלא בטמא. וכן בס' המפתח לר"ן הנ"ל: "ואם נטמא אסור באכילה וכו', ואם היה שמן אסור להדליקו, דכת' ולא בערתי ממנו בטמא, ודרשינן ליה (יבמות ע"ג ב' ומקבילות) בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא, אבל לסוך ממנו מותר". ומשמע מדבריו שהוא פירש דרשה זו אף בשמן, ומוכח שאם הוא טהור והשמן טהור מדליקין בו, שאם לא כן מי התיר לו לאבד שמן טהור, והרי טומאת גופו אינה מעלה ואינה מורידה כאן, ופשיטא שאסור לו להדליק שמן טהור של מע"ש. אבל עיין ברש"י הנ"ל ד"ה והכי פירושו.
14-15. מה שאין כן בשביעית. שמדליקין ממנה בין בטהור ובין בטמא, עיין במשנתנו הנ"ל, וכפירוש הירושלמי במקומו.