6-7. ואוכלי אדם כאוכלי בהמה. וכ"ה בד. ופירושו כשם שאוכלי בהמה אין הקדושה נפקעת מהם עד שיפסלו מאכילת בהמה כך אוכלי אדם אין הקדושה נפקעת מהם עד שיפסלו מאכילת כלב, מה שאין כן במע"ש. וכן בירושלמי (מע"ש פ"ב ה"א, נ"ג ע"ב): שמן של מעשר שני שנסרח וכו', פקעה ממנו קדושתו (כלומר, מפני שנפסל ממאכל אדם). מה צריכה ליה שביעית, אעפ"י שנסרח בקדושתו הוא. כלומר, שהרי אף על מאכל בהמה חלה קדושת שביעית, והשאלה היא אם שמן סרוח ראוי למאכל בהמה (ומדברים כאן בשמן שמסריח בשעת הדלקה, ואינו ראוי אפילו לנרו).
ובכי"ע כאן: אוכלי אדם ואוכלי בהמה, כלומר, שניהם קדושת שביעית חלה עליהם, ולא מיבעי פסולת אוכלים שפרשו ממאכל אדם, אלא אפילו אוכלים שמתחילתם אינם אלא לבהמה קדושת שביעית חלה עליהם.
7. כיוצא בהן. כלומר, כאוכלין, שהרי בשביעית אף צביעה בכלל "כל שהוא צורך לכם". עיין במשנתנו פ"ז מ"ג.