49-50. אוכלין על מה שבכיפין ואין אוכלין על מה שבשיצין. וכ"ה בבבלי הנ"ל: אוכלין על של בין הכיפין וכו'. ופירש"י שאוכלין על התמרים שנשרו ונשארו בין הכיפין (כלומר, בן כפות התמרים, בין הלולבים), אבל אין אוכלין על מה שנשר לתוך הקוצין שמסביב לדקל, מפני שאין החיה מחפשת שם. ופירוש זה נובע מתוך פירוש הגאונים (עיין אוה"ג שם עמ' 72 ואילך ופיר"ח). ועיין ירוש' שבת פ"א סה"ז, ד' ע"א, ובמקבילה בביצה פ"ג סה"ב, ס"ב ע"א.
50. ושאר כל פירות האילן וכו'. פי' הרש"ס, קמ"ח ע"א.
כגון העוגסין וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. וזה הכתיב הקבוע של התוספתא במקום "האגסים". וברש"ס הנ"ל מעתיק: האגסים.
51. והקרסטמילין והפרישין וכו'. ארבעה מינים הללו רגילים לבוא יחד במקורותינו.25עיין במשנת כלאים פ"א מ"ד, מעשרות פ"א מ"ג ועוד. וקרוסטומיל הוא מין אגס מדברי (crustuminum),26ובפיה"ג (הוצ' ר"ש אסף, מק"נ ירושלים תש"ב, עמ' 179): קרסטמילין נקרא בסוריא אלפטדמי, ואינו נמצא בעירק. ועיין בס' האשכול ח"ב הוצ' ר"ח אלבק, עמ' 29, ובכפו"פ פנ"ו, עמ' תשמ"ד ובהערה שם. ופרישין הם חבושין, אספרגלין, מין תפוח, עיין לעף פלורה ח"ג עמ' 237 ואילך ועמ' 241 ואילך.
והעוזרדין. צ"ל: והעוזררין, והם מיני תפוחים קטנים, עיין לעף הנ"ל עמ' 244 ואילך.
אוכלין מה שבהר על שבעמק וכו'. כלומר, אוכלים בכל מדינה ומדינה (יהודה, גליל ועבר הירדן) עד שיכלה האחרון שבה, אבל אין אוכלים במדינה אחת על מדינה אחרת.