20-21. שלש ארצות לביעור וכו'. במשנתנו (פ"ט מ"ב): שלש ארצות לביעור. יהודה ועבר הירדן והגליל. ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת וכו', ולמה אמרו שלש ארצות? שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. ופירשו הר"מ (בפיה"מ ובפ"ז מה' שמיטה ה"י) ורש"י (פסחים נ"ב ב') שאוכלין בכל יהודה וכו' כל זמן שלא כלו הפירות לחיה באחת מג' הארצות שלה, ואין כאן לדין הבעור אלא ג' ארצות. אבל בתוספות שם חלקו על רש"י והוכיחו מדברי ר' שמעון שבמשנתנו ומן הירושלמי בסוגיין שדין בעור הוא בכל ארץ וארץ לחוד ויש כאן תשע ארצות. וכן פירשו הר"ש והרא"ש גם במשנתנו כאן. ובר"ח (פסחים שם) הביא את משנתנו ולא פירשה מפני שפשוטה היא. וכנראה שפירש כר"ש הנ"ל. ועיין בפאת השלחן סי' כ"ז ס"ק ט' אות י"ב.
אבל בתוס' רי"ד פסחים שם הביא את התוספתא כאן והוכיח ממנה שלא כפירוש רש"י, וכן הוכיח בח"ד ובפאת השלחן הנ"ל. ולעצם ההלכה של ארצות שונות לביעור, עיין במכילתא דרשב"י עמ' 157.
21-22. למה הוזכרו ההר העמק וכו'. הכוונה למשנתנו הנ"ל: וביהודה ההר והשפלה והעמק. ומקומם מפורש להלן.
22. לפי שאין אוכלין וכו'. כ"ה בד ובתוספ' רי"ד הנ"ל. ובכי"ו ובכי"ע בטעות: לפי שהן אוכלין וכו'.
22-23. מי בהר על שבעמק ולא מי שבעמק וכו'. כלומר, מה בהר על שבעמק ולא מה שבעמק וכו'. ובד ובכי"ע: לא מבהר וכו' ולא משבעמק וכו'. ובתוספ' רי"ד הנ"ל: לא בהר על של עמק ולא בעמק על מה שבהר וכו'. ועיין מ"ש ר"ח ילון בסה"י לכבוד ילין עמ' צ"ד. ואמרו בירושלמי (פ"ט ה"ב, ל"ח ע"ד): שיערו לומר אין החיה שבהר גדילה בעמק, ולא גדילה היה שבעמק בהר. ועיין בתוספ' פסחים נ"ב ב' ד"ה עד.
23. אלא הר והרו עומק ועומקו. כ"ה בד, בכי"ע ובתוספ' רי"ד הנ"ל (בשינויי כתיב). ובכי"ו בטעות: והרי וכו' ועומקי. ושאלו בירושלמי הנ"ל: שפלה שבהר כהר? ושבשפלה כשפלה? ופשטו: מן מה דתנ' הר והרו,7כ"ה בנוסח הרש"ס. ולפנינו וכ"ה אף בכי"ר: והרם. עמק ועמקו, שפל ושפלתו, הדא אמרה שפלה שבהר כהר, והר שבשפלה כשפלה.
23-24. ובסוריא לא אמרו וכו'. תוספ' רי"ד הנ"ל. וכן בירושלמי סה"ב: תני אין בסוריא שלש ארצות. ומכאן משמע ש"נאכל" (משנתנו פ"ו מ"א) פירושו היתר ספיחין, אבל בעור יש לו, שהרי אינו מסתבר כלל שבסוריא נוהג דין בעור ובארצות שכבשו עולי מצרים אין דין בעור נוהג כלל, עיין שו"ת הר"מ סי' קל"ו, הוצ' רא"ח פריימן ז"ל עמ' 133 ור"מ פ"ד מה' שמיטה הכ"ח. ועיין מ"ש לעיל פ"ד הע' 25.
26. עד שיכלה מבית אל ומיגורדה של קיסריון. בד: ומיגדרה של קיסרון. והנכון בכי"ע: ומגידרה של קיסרין. ובמשנתנו (פ"ט מ"ג): ושאר כל הארצות כהר המלך. והתוספתא סימנה כאן את גבולות הר המלך שהוא מתפשט מגידרה של קיסרין (כנראה חדרה של זמננו) עד בית אל. עיין להלן שו' 35 ומ"ש הר"ש קליין בתרביץ ש"א ס"א (תשרי תר"ץ) עמ' 140 ואילך, ובספרו ארץ יהודה עמ' 240 ואילך.
26-27. אי זהו הר שלה זה הר המלך. כפו"פ פמ"ח עמ' תרנ"ט, ירושלמי פ"ט ה"ה, ל"ח ע"ד. ובמשנתנו (פ"ט מ"ב): וההר שלה כהר המלך, וכן היא אף כוונת התוספתא שלעניין בעור בהרי יהודה הולכין אחרי הר המלך, ועיין בריבמ"ץ ד"ה ותהום טבריא. ועיין ספרי דברים פי' ו' עמ' 14 ובהערות הר"א פינקלשטין שם.
27. שפלה שלה זה שפילות לוד. בד, כי"ע וכפו"פ הנ"ל: זו שפלת לוד. ובירושלמי הנ"ל: ושפלתו זו שפלת דרום. ובמשנתנו הנ"ל: ושפלת לוד כשפלת הדרום. ובספרי הנ"ל: בשפלה זו שפלת לוד ושפלת דרום. והיא היא, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו פסחים עמ' 458. ועיין בריבמ"ץ הנ"ל.
27-28. עומק שלה מעין גדי ועד יריחו. וכ"ה בכפו"פ ובירושלמי הנ"ל ובמשנתנו לא נזכר שעור העמק. ועיין מ"ש הר"ש קליין בספרו ארץ יהודה עמ' 213 ואילך.