1
44-45. לא יאמר אדן לחבירו העל וכו'. משנה מע"ש רפ"ג, והובאה בבבלי ע"ז ס"ב סע"א. וטעם האיסור פירש"י דהוי ליה כפורע חוב במע"ש.
2
45. העלם כדי שנאכלם וכו'. כלומר, הואיל ולא הזכיר שהוא נותן לו חלק בעד ההבאה, אין כאן אלא הזמנה לאכול, והמוזמן מטפל בשבילו כמתנת חנם. ובירושלמי (פ"ח ה"ד, ל"ח ע"א, ובמקבילה שבמע"ש פ"ג) אמרו שזו היא מהלכות של עמעום, כלומר, שאין כאן טעם מפורש להיתר, אלא שהחכמים העלימו עיניהם מן ההיתר שנהגו העם, ולא מיחו בידם.23עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 46.