חלשישות. בד: הלשישות, ובכי"ע: הלששית. ובירושלמי (פ"ז רה"ד, ל"ז ע"ג): השלשושית (וכ"ה אף בכי"ר ובנוסח הרש"ס). ועיין גם להלן כלאים פ"ג הי"ב. ולדעת לעף (פלורה ח"א עמ' 595) הגירסא הנכונה היא בירושלמי: השלשושית, והיא נקראת כן על שם שלשת התאים שבתרמילה.10ועיין מגדיר לצמחי א"י (ירושלים תרצ"א), עמ' 227, ציור 273. והכוונה ל־ Crozophora tinctoria שמשתמשים בה לצבע. ועיין להלן.
12. חלביצין והירענה וכו'. בד ובכי"ע: והלביצין והירענה וכו'. ובירושלמי הנ"ל: מהו לצבוע בטובת הנייה? מן מה דתני השלשושית וחלבצין11בכי"ר: וחלבנין. ובנוסח הרש"ס: והחלבנון. ועיין להלן. התגר עושה לעצמו וכו'. ומכאן שחלבצין הם מיני צובעין. ובירושלמי לעיל שם (ה"ב, ל"ז ע"ב): מיני כביסות (כ"ה בנוסח הרש"ס, ולפנינו בטעות: כניסות) מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נישמעינה מן הדא, היירענין (בכי"ר: היירעני) והבורית והאהל יש להן קדושת שביעית. ולפי פשוטו פירושו, שאין מכבסין בהם, וכפי' הר"ח בסוכה מ' א'. ועיין היטב בפי' הרש"ס, ק"ח ע"א, ומ"ש להלן פ"ז שו' 53. ועיין מ"ש להלן.
ובבבלי (שבת צ' א', נדה ס"ב א'): מיתיבי הוסיפו עליהן החלביצין והלעינון והבורית והאהל. ופירש הרמב"ן (שבת שם) ש"הוסיפו עליהן" אינו מגוף הברייתא אלא ציון לתוספתא כאן, שהתוספתא הוסיפה ושנתה:12עיין מ"ש ר"ן ברילל בסה"י לכבור צונץ, עמ' 97, הערה 23, ויש להוסיף לרשימה שלו אף את הפיסקא שלנו. החלביצין (ברמב"ן בט"ס: החלוסת, ועיין להלן) והלעינון וכו'. ומן הרמב"ן, כנראה, אף במיוחס להריטב"א ולהר"ן בשבת שם ובריטב"א נדה (ס"ב א', הסגלה חמ"ט עמ' 5). ואעפ"י שהרמב"ן בוודאי ראה את גוף התוספתא כאן, שהרי הוא מעתיק גם את הסיפא (שאיננה בבבלי), מ"מ נראה שאין להביא ראיה שגרס בתוספתא "הלעינין" במקום "הירענה", אלא מסתבר שהעתיק ע"פ הלשון בבבלי.
ואשר לחלביצין כבר עמד בפ"מ (ברה"ד הנ"ל) שבמשנתנו מפורש (פ"ז מ"ב) שחלביצין אינם ממין הצובעין, אבל בירושלמי שם נמנו בין הצובעין, ואף כאן משמע שהם מיני כביסות. ולא עוד אלא שבמשנתנו מפורש שאין להם ביעור, וכאן מפורש שיש להם ביעור. ובירושלמי שם סה"ב: מהו חלביצין? ביצי נץ חלב (כלומר, נץ חלב שבמ"א שם). ובתשה"ג גיאוניקה ח"ב עמ' 239: הי לביצים13צ"ל: הילביצים (במלה אחת). והלעונים, הלבלאבא והילבנא. ובתשה"ג אסף (ירושלים תרפ"ט) חלביצים חלבלוב.14ומן הבאורים שם ברור שהגאון פירש את הסוגיא בנדה ס"ב א'. ולפי דעת לעף (פלורה ח"א עמ' 597 ואילך) חלביצין לחוד וחלבנין לחוד. והוא מסתמך על הגירסא שבירושלמי (כי"ר, עיין לעיל הע' 11). ובאמת בכל הדפוסים הישנים שבבבלי שבת הגירסא היא: החלבנון (במקום "החלביצין", עיין דק"ס שם עמ' 194 הע' ט'), וע"פ זה העתיק כנראה גם הרש"ס בנוסח שלו, ק"ח ע"א. ובריטב"א שבת הנ"ל גרס: החלבנין. ולפי דעת החכם הנ"ל "חלבנין" הם מיני צבעונין וכביסה, והכוונה ל־ Euphorbia tinctoria, עיי"ש.
ואשר ל"הירענה" מסתברת דעתו של הראובני15סיני, כסלו-אייר תרצ"ט, עמ' תרכ"ד. ועיין מ"ש להלן סוף הע' 16. שהכוונה לצמח ערנה שהפלחים הערבים משתמשים בו כדי לנקות את ידיהם, עיי"ש דברים של טעם.16לעף בפלורה ח"א, עמ' 359, מגיה את התוספתא והירושלמי ע"פ הבבלי וגורס: הלעונין. וכבר אמרנו בכ"מ שאין להגיה את המקורות אחד ע"פ השני, בשעה שהגירסא במקור המוגה היא מקויימת. ועיין פלורה ח"ד, עמ' 117.
והבורית והאהל וכו'. בבבלי הנ"ל מפרש שגם בורית הוא מין אהל. ובירושלמי שבת פ"ט ה"ה, י"ב ע"ב: בירית ביריתא. וצמח זה היה מצוי וידוע בא"י, עיין מ"ש לעף פלורה ח"א עמ' 642 ואילך, ועל אהל עיין מש"ש עמ' 644 ואילך.
ובפיה"מ להר"מ נדה פ"ט מ"ו (הוצ' דירינבורג עמ' 161): ובורית צמח, והוא המפורסם בערבי באלגאסול. ובתוספת שביעית אמרו הבורית והאהיל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. ובפ"ה מה' שמיטה ה"י פסק: מיני כבוסים, כגון בורית ואוהל קדושת שביעית חלה עליהן17בגליון שם: נ"א אין (כלומר, אין קדושת שביעית חלה עליהן). וכ"ה בכל הדפוסים משנת של"ד ואילך. ובדקתי בכל הדפוסים הישנים ובחמשה כתי"י, ובכולם כלפנינו. ולא ידעתי מניין לו למניה בד"ו של"ד הגהה זו, אבל בוודאי שלא ברא אותה מלבו. ושמא היה לפניו באיזה כת"י: בורית ואהלאין (במלה אחת. רבים של אהל), וקרא: ואהל אין. ומכבסין בהן וכו'. ועיין ברדב"ז שם.
יש להן שביעית וכו'. בירושלמי הנ"ל: יש להן קדושת שביעית (ולא יותר). ועיין להלן.
13. יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. וכ"ה ברמב"ן ובהי' המיוחסים להר"ן בשבת הנ"ל. ובפיה"מ הנ"ל לא העתיק אלא את הרישא. וכנראה שדייק מלשון הירושלמי הנ"ל שאין להן ביעור. ועיין בחיבורו פ"ז מה' שמיטה הי"ד.