3. אין מביאין תרומה מחוצה לארץ וכו'. משנתנו ספ"ו. ואמרו שם: אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמביאין מסוריא וכו'. ופירש הרש"ס: דיש מקום ליכנס בה בטהרה, כדאמרינן בפ"ק דגיטין (ח' ב'). ומתוך משנתנו (אהילות פי"ח מ"ז) והתוספתא (שם פי"ח ה"ב) מוכח שיכול לאכול טהרות בסוריא אפילו בלא שידה תיבה ומגדל, עיין בר"ש אהלות שם ובס' משנה אחרונה ומ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 154. והאיסור להביא תרומה מסוריא הוא, כדי שלא יהא כהנים מרדפים אחריה לשם (כמפורש בירושלמי ספ"ו), וסופם שלא ידקדקו ויטמאו בארץ העמים.
4. אני ראיתי את שמעון2הוא נזכר כאן ובמקבילה שבירושלמי בלי תואר רבי, ואפשר שרשב"ג קראו בשמו, מפני שהיה חבירו. ולהלן (יבמות פ"ד ה"ה ובמקבילה שבירושלמי שם) העיד עליו לסטים אחד שהרגוהו בכניסתו ללוד, והוא קראו "שמעון בן כהנא". אבל בסוגיית הירושלמי חלה אח"כ: ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר וכו'. וכן בירוש' דמאי פ"ג ה"ב, כ"ג ע"ב: כהדא ר' שמעון בר כהנא הוה מסמיך וכו'. וכן להלן פרה פי"ב ה"ו: שלשה דברים אמר רשב"ג משום ר' שמעון בן כהנא וכו'. בר כהנא וכו'. כפו"פ פי"א עמ' רע"ד, פי"ג עמ' שמ"ב, ירושלמי חלה פ"ד הי"ב, ס' ע"ב.
5. זה בידי מקלקיא וכו'. וכ"ה בכפו"פ פי"א הנ"ל. ובד: מקלקליא. ובכי"ע: זה בא לידי מקלקליא. ובגליון שם: מסיקיליאה. ובירושלמי הנ"ל (בגוף כי"ל): זה מקיליקיה (ובין השורות תלוי "הובא"). ובכי"ר שם: בא מקולקלה. וקרוב לוודאי שהכוונה לארץ קיליקאה שבאסיה הקטנה על גבול סוריא. וגירסת גליון כי"ע הוא בכ"י מאוחר, ובאותו זמן בטאו סיקיליאה במקום: קיקיליאה (וכוונת המגיה היתה לאי סיקיליאה).
ובכפו"פ (פי"ג הנ"ל) הביא ברייתא זו כראיה שהיה להם אפר פרה לאחר החורבן. וכנראה שפירש ששמעון בר כהנא טהר את עצמו בספינה בתחומי א"י, והוא עשה את היין בספינה מענבי קיליקיא שלא הוכשרו, והדוחק נראה לעין. ובאמת אין כאן קושי כלל, מפני שלדעת ר' שמעון בן כהנא תרומת חו"ל הרחוקה מארץ ישראל מותרת לטמא מת שטבל (עיין בכורות כ"ז א' ובר"מ פ"ז מה' תרומות ה"ח), ואף בתרומה עצמה לא גזרו משום טומאת ארץ העמים (שהרי חלה כבר הוכשרה, ומ"מ אוכלה) כל זמן שהיא בארץ העמים. וקיליקיאה היא רחוקה מא"י.
וגזרו עליו שישתהו בספינה. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בכפו"פ פי"א הנ"ל: וגזרו עלי שאשתהו בספינה. ולפ"ז הכל הוא מדברי ר"ש בר כהנא שאמר כן לרשב"ג. והסיקו בירושלמי שאפשר שהספינה היתה בתחום א"י, אלא שלא גזרו בספינה משום מראית העין. ולפ"ז משמע שאף תרומת חו"ל שנטמאה בארץ העמים בחו"ל אינה אסורה בא"י אלא משום מראית העין. ועיין מ"ש בס' ניר שם.