13. מנהר דרומה של כזיב והלך. וכ"ה בד, בכי"ע (של אכזיב ואילך) ובכפו"פ פי"א עמ' רע"ח. וכ"ה ("מנהר דרומה") גם להלן חלה פ"ב ה"ו בכי"ו ובד, ובכפו"פ הנ"ל, עיין מש"ש. והכונה היא, כנראה,19עיין מ"ש הר"ש קליין בידיעות המכון למדעי היהדות ח"א, עמ' 72, הע' 2. לנהר אל־מפשוח, כארבע מילין דרומה לכזיב.20במהרי"ט ח"א סי' פ"ד: "ותניא בתוספתא איזהו א"י מנהר דרומה של כזיב, ואולי יהיה זה הנהר שאומרים העולם שהוא גבול א"י, ושמו שגור בפי הכל, ישראל וגוים, שקורין לו בערבי וואדי אלקאסומיאה, והשם מוכיח שהוא לשון חלוקת הארץ, ומרגלה בפומייהו דאינשי שמהנהר ולפנים א"י הוא, ואני לא עמדתי על המקום לבחון את הדבר". ובאמת וואדי אל-קסומיה הוא הגבול הטבעי של א"י, וצדקו יושבי צידון שחשבו את עצמם ליושבי חו"ל, שהרי וואדי זה הוא לדרום צידון, אבל הוא לצפונה של כזיב, בין צור לצידון. והתוספתא כאן לא כיוונה לו. ורבינו נזהר וכתב "ואולי", "ואני לא עמדתי וכו' ". וברייתא זו מפרשת את משנתנו רפ"ו, ואומרת שא"י שכבשו עולי בבל גבולה הצפוני הוא מן הנהר לדרומה של כזיב,21ועיין גם להלן שו' 23 ר"ה וריש מייא ומש"ש. וכזיב עצמה כסוריא היא. ועיין לעיל דמאי פ"א שו' 9 ומש"ש.
13-14. סמוך לעמון ומואב ארץ מצרים שתי ארצות הן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ובכפו"פ הנ"ל ממשיך את המלים "סמוך לעמון ומואב" להלכה שלפניה, ומעתיק: מנהר דרומה של כזיב סמוך לעמון ומואב. וזו היא פליטת הקולמוס של הרב, והנכון כמו שהעתקנו, וכן מוכח מן הירושלמי. אלא שאף לפנינו צ"ל: [ול]ארץ מצרים, כגי' הירושלמי להלן.
ובירושלמי (פ"ו ה"א, ל"ו רע"ד): הקונה בעמון ומואב מהו וכו'? אשכח תני סימן (בכי"ר: סומך) לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות, אחת נאכלת וכו'. והשאלה היתה על עמון ומואב ומצרים שנהגו בהן מעשרות אף בשביעית (עיין ידים פ"ד מ"ג), ושלשתן סמוכות לא"י (עיין ידים הנ"ל), מה דינן לעניין שביעית, אם הן נאכלות ונעבדות או נאכלות (עיין הפירוש להלן) ואינן נעבדות. וכבר ראו הראשונים22עיין בר"ש ידים פ"ד מ"ג, תוספ' חגיגה ג' ב', יבמות ט"ז א' ועוד. שעבר הירדן וארץ עמון ומואב הן לאו היינו הך, ועבר הירדן היא כא"י לעניין שביעית (משנתנו פ"ט מ"ב, ולהלן פ"ז הי"א, עיין מש"ש). ולהלן הי"א מנו את הערים שבגבול א"י שכבשו עולי בבל, ורואים משם ברור שהוציאו עמון ומואב מתוך עבר הירדן. ברם קו הגבול לא היה שוה, ובדרום נמשך עד חשבון (עיין להלן פ"ז שו' 30), ולא עוד אלא כשרבה הישוב הכניסו לתוך א"י כמה ישובים שהיו נחשבים מקודם כחו"ל. כן, לדוגמא, הכניסו לגבולות א"י כמה עיירות בתחום נוה,23שהוא בצפון עבר הירדן ממזרח לים כנרת, על קו האורך של עמון ומואב בדרום. כמפורש להלן ה"ח.
והנה במשנת ידים הנ"ל מפורש שמעשרין בעמון ומואב בשביעית, ולפי פשוטה משמע שהיא נעבדת ונזרעת.24כפירש"י בחגיגה ג' ב', יבמות ט"ז א' וחולין ז' א'. ועיין במהרי"ק פ"א מה' תרומות ה"ה. אבל אפשר להדחק ולפרש שארץ עמון ומואב היא כמקומות שכבשו עולי מצרים, והיא אינה נעבדת, אבל נאכלת, כלומר, אין בה דין ספחים כלל,25עיין בשו"ת הרמב"ם סי' קל"ו, עמ' 133, ומ"ש להלן פ"ז שו' 23–24. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"ו מ"א ומ"ש במבוא לה' הירושלמי של הר"מ, עמ' ז'. וכל מה שזרעו לפני שביעית מותר לאסוף בשביעית, ואינו הפקר (שהרי אחרת אין לצייר דין מעשרות). ופשט הירושלמי את השאלה שהתחלנו בה מן הברייתא שלנו. ופירושה שהמקומות הסמוכים לעמון ומואב,26ואף בירושלמי הנ"ל צ"ל: סימך לעמון וכו', עיין מ"ש להלן שו' 62. כלומר, העיירות שבין גבולות עבר הירדן ובין עמון ומואב,27עיין להלן שקלים פ"ב ה"ג: הרי זו מעמון ומואב ומכרכין המוקפין לארץ ישראל. וכן העיירות שבין גבולות א"י וגבולות מצרים, יש מהן שנאכלות ונעבדות, ומכאן שעמון ומואב עצמן בוודאי נאכלות ונעבדות.28ועיין בהמשך הירושלמי שם מה שנשאו ונתנו בדין ארץ עמון ומואב עצמה. ועיין בס' ניר שם. ונעלם לפ"ש מעיני כל המפרשים והמציינים שהירושלמי הובא בלקוטות הרמב"ן שבועות ט"ז א', ובשמו (בכמה שינויים) בריטב"א מהדו"ק כת"י (לפי ס' יד יהודה לר' יהודה אשכנזי, שאלוניקי תקע"ו, כ"ה ע"א). ועל פיהם צריך לתקן בהוצאות שלנו: א " ר ז ע י ר א (וכן בכי"ר: זעירה) קשיתה קומי ר' יסא לית עמון ומואב דמשה וכו', עיי"ש שפירשו את כל הסוגייא. ולפי המסקנא יוצא שם שחשבון פטורה. ועיין להלן פ"ז שו' 30 ומה שהאריך בפי' הרש"ס כאן, צ"ד ע"ב ואילך. ועיין מה שהאריך בכפו"פ פמ"ז סוף עמ' תר"ל ואילך, תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח וסי' ר', ומ"ש בברכי יוסף או"ח סי' תפ"ט.
14-15. או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד. כ"ה בכל הנוסחאות, וקשה להגיה. ופירושה שלא הנהיגו דינים מיוחדים בעיירות הסמוכות, וכשאסרו את הסמוכות לא"י עשו אותן כא"י גמורה (עיין להלן ה"ח), והעיירות לצד עמון ומואב ומצרים הן כחו"ל גמורה. ובירושלמי הנ"ל: אחת נאכלת ונעבדת ואחת נאכלת ולא נעבדת. ולפי מסורת זו לא עשו את העיירות הסמוכות לא"י כא"י ממש ואסרו שם עבודה בשביעית, אלא שאין דין ספחים נוהג בהן.29כפי' הר"מ בשו"ת שלו הנ"ל (הע' 25). ולפי שתי הגירסאות אפשר לפשוט את השאלה שארץ עמון ומואב נאכלת ונעבדת, וכפשוטה של משנת ידים הנ"ל, וכפירש"י הנ"ל (בהע' 24).