41-42. אוכלין על הירק וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: אוכלין עלי ירק. והנכון כלפנינו, ופירושו, אוכלין במו"ש מיד על סמך הירק שבכר ועל סמך הירק ממקום אחר.
42. מן האפיל על הבכיר. במשנתנו (פ"ו מ"ד): מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית מיד משיעשה כיוצא בו. עשה הבכיר הותר האפל. ופירש הר"ש: הבכיר יש מקום שממהר לבכר ולגדל משאר מקומות. ופירש כן מפני שאין אוכלין אלא ממין על מינו, ולפיכך אין לפרש מין ירק שדרכו להתבשל מהר. ובפיה"מ להר"מ פירש: ובכיר הוא הממהר לצאת בתחילת מוצאי שביעית. ואפיל הוא המתאחר, שנשאר מפירות שנה שביעית.74ועיין בפאת השלחן סי' כ"ב ס"ק ז' אות ט' שפירש שבכי האי גוונא בטל מהם איסור ספחים, אבל עדיין נשארו בקדושת שביעית. ועיין בפ"ד מה' שמיטה ה"ז.
מן הרחוק על הקרוב. כלומר, אעפ"י שבא ממקום רחוק אוכלין ממנו על סמך הקרוב, ואין אומרים שבאותו זמן שיצא מן המקום הרחוק עדיין לא נתבשל כאן הקרוב.
הותר מקום אחד וכו'. כלומר, אפילו מקום שמש ולחות שהירקות מתבשלים שם מהר מתיר את שאר המקומות.
43. הותרו יבשין הותרו לחין. כלומר, אם יש כבר חסיות יבשות משנה שמינית, כל שכן שהותרו החסיות הלחות, ולא איצטריך אלא משום סיפא.
44. עד שתגיע הגרן. כלומר, שכבר ראויות לגורן, עיין במשנת פאה פ"ג מ"ג. והברייתא שלנו היא כר' יוסה לעיל שו' 10. ועיין להלן בסמוך.
אין מין מתיר את מינו. כ"ה בכל הנוסחאות, וצ"ל: אין מין מתיר א' (=אלא) מינו. ושוק וגורן שני מינין הן. עיין ירושלמי פאה פ"ג ה"ב, י"ז ע"ג. ועיין מ"ש להלן. ובריבמ"ץ כאן (פ"ו מ"ד): הותר מאותו הירק אף האפיל. ודייק לומר "מאותו הירק" מפני שאין מתיר אלא מינו.
45. אלא על פי חכם. מפני שאין ההדיוט יודע מהו מין אחד ומהו שני מינין, והרי לחים ויבשים, ושוק וגורן שני מינים הן, עיין בירושלמי פאה הנ"ל. וכן אמרו בירושלמי (פאה פ"ב רה"ו, י"ז ע"א; חגיגה פ"א ה"ח, ע"ו ע"ד): הרי שני מיני חיטים, אילולי שבא נחום ופירש לנו, יודעין היינו, כלומר אתמה.
חייבין במעשרות. כ"ה בד ובכי"ע, ובכי"ו נשמט בט"ס. ופירושו, אף שהירקות מותרים במוצאי שביעית מפני תלייה גרידא, שאנו תולים בהיתר, מ"מ לא יעכב את המעשרות לעצמו (כדמאי, וכספק ממון), אלא חייב במעשרות כוודאי גמור, מפני שאוכל אותם בחזקת מוצאי שביעית. ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 239 שו' 42.